בשבחי הפרובוקציה המעולה, מול זו המגעילה

רובנו מתייחסים למושג פרובוקציה כאל התנהלות שלילית המיועדת להקניט, להעליב ולפגוע באחרים. אלא שעיון מדוקדק יותר בשורש הביטוי To Provoke מגלה בצד הפירושים הנפוצים ("להרגיז", "להסית" וכדומה) גם את "לגרות ולעורר".

פרובוקציה חיובית תהיה איפה כזו שתגרום לנו לעצור לרגע, להתבונן מחדש על המציאות, לבחון את עמדותינו ואולי אף לפעול בשונה מהרגלינו עד כה. בעולמות השיווק, הפרסום והתקשורת מהווה הפרובוקציה כלי לגיטימי במאבק הסיזיפי על תשומת ליבו של הלקוח, ובנסיון למקד ולהניע אותו דווקא אלינו.

שתי הדוגמאות מטה ממחישות את ההבדל בין הפרובוקציה המעולה, מול זו המגעילה..

דוגמה ראשונה: ספרדי כפול – גירסת הרשת
לגברת הצעירה שבתמונה מטה יש מה להציע לנו בעולמות העליונים והתחתונים – כל מה שצריך הוא לתפעל את הכפתורים הנכונים…

עוד רגע אקשר אותך לאתר של חברת Terra, שם כדאי ללחוץ על כפתור ההפעלה ולעקוב אחרי הסרטון הקצר, לחכות להפתעה המגיעה אחרי 30 שניות, לא לוותר ולהתעקש לראות עד הסוף. אפשר ליהנות שוב ושוב, אבל לא לשכוח לחזור לכאן…
הבנת?  זה הקישור לאתר.

יפה שחזרת… ואם עדיין לא הבנת (בספרדית זה אכן נראה ונשמע אחרת), הרי שחברת Terra מספקת שירותי "הגנת תוכן", המאפשרים להורים ואנשי חינוך למנוע מילדים ובני נוער להגיע לאתרים ולתכנים המוגדרים כבלתי מתאימים עבורם.

לטעמי, יש כאן שימוש מצוין בפרובוקציה שממחישה לנו הן את "הצורך" והן את "הפתרון".  בקיצור: פרובוקציה מעולה.

דוגמה מס. 2: האופציה המכוערת…
את החנות הזו תמצאו בתחילת רחוב הכרמל בתל-אביב, רגע לפני הכניסה לשוק עצמו.

אני מניח כי הרעיון שמאחורי הדאחקה הפרובוקטיבית הוא בסגנון "הפוך על הפוך": אם הם כאלה מאגניבים, בטח גם התכשיטים שלהם כאלה – בואו ניכנס ונראה!
האם זה עובד? לפחות בפעמים בהם אני עברתי ליד החנות, לא נראתה בה התגודדות המונית…

כאן בדיוק מסתתרת הסכנה הקלאסית של שימוש בפרובוקציה ככלי שיווקי ותקשורתי – מצב בו היא הופכת מגורם התורם ליצירת עניין לגורם מטריד ומעצבן, כפי שמוכיחים לנו כמה משרדי פרסום מקומיים אשר הפכו את הפרובוקציה המעצבנת למאפיין המרכזי של פעילותם (רמז: חפשו בנתיבי אילון).

מבחן רגע האמת: Look & Listen
את ההבחנה החיונית בין פרובוקציה "מעולה" לזו "המגעילה" ניתן להשיג באמצעות מיקוד המבט וההקשבה ללקוח הניצב מול המסר הפרובוקטיבי:
בשני המקרים נראה בתחילה מבט תוהה המנסה לפענח "על מה מדובר".
ההבדל יופיע בהמשך – בעוד שפרובוקציה שלילית תותיר את הלקוח / הצופה מאוכזב ואולי אף כועס, הרי שהפרובוקציה החיובית תעלה על פניו חיוך ותניע אותו להתקרב אלינו, להסכים איתנו ואולי אף להצטרף אלינו או לרכוש את מוצרינו ושירותינו.

המלצה אופרטיבית: לבדוק במקום מוצנע…
כמו בנוזל ניקוי חדש המבטיח לכם תוצאות מבריקות - רגע לפני שאתם יוצאים עם מסרים פרובוקטיביים, בידקו אותם מול קהל מצומצם. רצוי לא מול חבריכם, אלא מול אנשים המייצגים ככל הניתן את "הקהל האמיתי".
אל תסבירו ואל תכינו את הצופים אלא חישפו אותם ישירות למסר  – עיקבו אחרי תגובותיהם בזמן אמת, ובהמשך שאלו אותם לתחושותיהם בזמן הצפייה ומיד לאחריה.
אם הם מחייכים – אתם כנראה בכיוון הנכון.
אם הם נשארו אדישים או כועסים – חפשו בזריזות פיתרון אחר…

חייכתם? התעצבנתם? – אתם מוזמנים להגיב…

מפגש עם אדיג'ס: על ניהול השינוי וניהול השונות

ועידת המנהלים של המי"ל אשר התקיימה אתמול (26.1.2010) סיפקה שלוש הזדמנויות למפגש ישיר ומרתק עם פרופ' יצחק אדיג'ס: האחת בהרצאה קצרה וממוקדת במליאת הכנס, השנייה בפאנל מנהלים אשר עסק בשאלת מליון הדולר "האם ניתן לחזות הצלחה של ארגון", והשלישית במסגרת Power Session אשר זכה אף הוא לתפוסה מלאה.

פרופ' אדיג'ס, שמאחוריו למעלה מ- 40 שנות ייעוץ למאות ארגונים מובילים בעשרות מדינות ברחבי העולם, 11 ספרים (ועוד שניים בתנור), ולפניו שפע כוונות להמשך הדרך, ובין היתר מיסוד והרחבה של פעילותו בישראל, מהווה לטעמי את אחד המודלים לדמות היועץ האולטימטיבי: שילוב של נסיון רב ובטחון עצמי עם סקרנות אינטלקטואלית ולימוד אינסופי, דעות ועמדות ברורות ונחרצות עם פתיחות לשנותן אל נוכח המציאות הדינמית, הכרה בשונות (Diversity) ובקונפליקטים ככוחות חיוניים ומעצימים עבור הארגון ומנהליו, וכן יכולת לתרגם ניתוח אנליטי וחשיבה מופשטת ומתוחכמת לכלים פרקטיים ולדיאלוג "בגובה העיניים".

האתגר: ניהול השינוי | שדות הפעולה: המבנה והתרבות הארגונית
את מרכז הכובד של המעשה הניהולי רואה אדיג'ס מאז ומעולם בניהול השינוי (Organizational Change Management), המקבל משנה תוקף במציאות הדינמית בה אנו פועלים כיום. אלא שמנהלי הארגון מתמודדים לא רק עם השינויים החיצוניים (התנהגות השוק), אלא גם עם פערים וקונפליקטים הנוצרים בין יחידות הארגון שלכל אחת מהן אינטרסים ואופי התנהלות שונה, והגורמים לחוסר אינטגרציה (Dis-Integration) בפעילותו של הארגון כמכלול.
את הנוסחה להצלחתו הכוללת של הארגון רואה איפה אדיג'ס כשמירת היחס החיובי בין ההתאמה לשוק החיצוני לבין מידת האינטרגציה הפנימית. ולחלופין – כאשר העיסוק בפערים הפנימיים דורש אנרגיה ניהולית רבה מזו שניתן להשקיע בפעולה כלפי חוץ, כנראה שיש לנו בעייה אקוטית הדורשת פתרון חדש, אותו ניתן להשיג או באמצעות פעולה ממוקדת לאינטגרציה טובה יותר (בפאנל המנהלים סיפר ישראל מקוב כיצד הצליחה טבע בתחילת דרכה כחברה רב-לאומית ליצור אינטגרציה בקבוצת מנהלים מכל רחבי תבל, באמצעות סדנה אינטנסיבית בת שבוע ב-Insead), או באמצעות שינוי המבנה הארגוני כך שיתאים למשימותיו העדכניות של הארגון.

נחמד לשמוע כי גם אדיג'ס בז לכל "הקואוצ'רים" ושאר מחוללי הניסים והקסמים המסתובבים במחוזותינו, ואינו מאמין בתקפותם של שינויים התנהגותיים המושגים במהלכים קצרי מועד, או בשפתו הציורית: "אפשר לשלוח את דובי הקוטב לקורס כך תהיה גמל, אבל כאשר הם יחזרו וימצאו את חבריהם הותיקים ואת השלג הישן והטוב, תוך כמה זמן הם ישובו להיות דובי קוטב…?".
הפתרון: טיפול נחוש בהתאמת המבנה הארגוני, בהתאמת התרבות הארגונית למשימות הרלוונטיות, ובשיפור מתמיד של הסינכרוניזציה (ואם תרצו – אינטגרציה) בין כלל יחידות הארגון.

כדאי להכיר: ניהול דמוקטטורי
בניסוח פשוט של ניתוח מבריק מציג אדיג'ס את הקונפליקט הקמאי המטריד כיום מנהלים רבים: המעבר משלב קבלת ההחלטות לשלב היישום והביצוע. בעוד שבשלבי קבלת ההחלטות רצוי לאפשר ריבוי של קולות וגישות שונות (ובקיצור: דמוקרטיה), הרי שלהצלחה בשלבי היישום נדרשת דיירקטיביות, נחישות ולעיתים אפילו תובענות חסרת פשרות (ובקיצור: דיקטטורה). היכולת לעבור הלוך ושוב ממצב של "פתיחות והקשבה" למצב של "נחישות אופרטיבית" (ובקיצור חדש ויצירתי: דמוקטטורה) תלך ותהפוך למיומנות ניהולית קריטית בארגונים הרוצים לשלב תהליכי חשיבה מושכלים עם תהליכי ביצוע אפקטיביים.

הכי שווה להיות שונה…
אדיג'ס, אשר קנה את תהילתו הראשונית בזכות מודל "טיפוסי המנהלים" (PAEI), המשמש עד היום כבסיס לחשיבתו הניהולית, רואה כיום את המפתח להצלחתם של מנהלים ביכולם ליצור לעצמם "צוות משלים", שאנשיו הינם בעלי תכונות ודרכי חשיבה שונות משלו, וזאת בניגוד לנטייתם של מנהלים רבים ליצור סביבה הומוגנית אשר מעניקה להם "שקט תעשייתי". נכון, סביבה "משלימה" זו, מעצם טיבעה, עשויה ליצור פערים, קונפליקטים ואף מתחים במערכת הניהולית, אך עם זאת תסייע למנהל ולארגון לשמור על ויטאליות, ערנות, וניהול חכם ומוצלח יותר של ההזדמנויות והסיכונים עימם עלינו להתמודד מדי יום.
מי שירצה, ימצא כאן חיזוק נוסף לגישה הקוראת להעצמת השונות (Diversity) בארגון, לעומת זו המצדדת ב"אחידות". חומר למחשבה לכל מי שעוסק בתהליכי מיון בכניסה לארגון (שהרי כבר שם מסוננים כיום מי שאינם עומדים "בנורמות") ובדיוני פיתוח וקידום מנהלים ברמות השונות של הארגון.

איך מתגברים על הפערים, הקונפליקטים והמתחים אותם יוצרת השונות? גם כאן מחזיר אותנו אדיג'ס לתרבות הארגונית, ולצורך ביצירת אמון (Mutual Trust), ויצירת כבוד והערכה הדדית (Mutual Respect). כאשר אלה קיימים ומנוהלים בקפידה, הופכים הקונפליקטים מגורם מטריד וגוזל אנרגיה לגורם אשר מגדיל את מרחב החשיבה ואת מרחב הפתרונות העומדים לרשות המנהל והארגון כולו. חברו לזה את הניהול הדמוקטטורי, ותקבלו ארגון הנהנה מביצועים טובים הרבה יותר.

מוצר השנה 2010: חדשנות מנצחת – כאן ועכשיו

טקס מוצר השנה 2010 אשר נערך אמש (24.1.2010) במוזיאון תל-אביב, חזר והזכיר לכולנו כי חדשנות אינה רק "שעשוע אינטליגנטי", כי אם כלי שיווקי רב-עוצמה המסייע ביצירת בידול ותורם להצלחה שיווקית ועסקית מתמשכת.

מול קהל מפרגן של כ-500 מנהלים ואנשי שיווק בכירים הוכרזו בזה אחר זה 29 המוצרים הזוכים בתואר מוצר השנה, כשאת תואר החברה החדשנית קוטפת השנה פרוקטר אנד גמבל ש-9 ממוצריה זכו השנה בתואר הנכסף, כשלצידה מככבות תנובה ושטראוס עם 3 מוצרים זוכים כל אחת. בקרב המסקרן בין הלוקאלי לגלובלי הוכיחו החברות הישראליות שיש להן יתרון מסויים בהכרות עם השוק המקומי, עם 15 מוצרים זוכים לעומת 14 לבינלאומיות.

מוצר השנה הינו פרוייקט שיווקי יוקרתי המתנהל מזה למעלה מ- 21 שנים ב- 29 מדינות בכל רחבי העולם, ומזה 5 שנים בישראל (בייזום וניהול של "פורום שיווק"), בו נבחנים ומדורגים מוצרים חדשניים בשוק מוצרי הצריכה – בתהליך ייחודי המשלב בחינה ראשונית ע"י צוות מומחים מתחומי הניהול והשיווק וסקר צרכנים רחב היקף (בישראל – מעל 2,000 בתי אב) אשר בוחן את עמדות הצרכנים ביחס למוצר ולחוויית השימוש בו.
החדשנות במוצרים מקיפה תחומים רבים: החל מהרכב החומרים, דרך אופן השימוש ועד עיצוב חדשני של המוצר ואריזתו.

חדשנות ויצירתיות = העדפה, יתרון ורווחיות
הנסיון הבינלאומי, כמו גם הנסיון המקומי, מוכיחים מדי שנה כי פרסום הזכייה במדיה ועל-גבי המוצרים הנבחרים עצמם משפיע באופן מובהק על העדפתם על-ידי הציבור הרחב, ומעלה באופן דרמטי את היקפי המכירות בפועל.
מסקר צרכנים מיוחד אשר נערך לאחרונה על-ידי חברת TNS-טלגאל ופורסם לראשונה אמש עולה כי 76% מהצרכנים הישראליים רוצים לנסות מוצרים חדשים שיש בהם אלמנטים חדשניים, וחשוב עוד יותר – 60% מהצרכנים אף מוכנים לשלם יותר עבור מוצר שיש בו חדשנות ותועלת אמיתית עבורם.

להיות 10 בחדשנות – הדוגמה של סוגת
דוגמה מצויינת ליישום חדשנות המבוססת על העדפות הצרכן ועל הנוסחה הותיקה זמן=כסף, היא סידרת מוצרי "10 דקות ללא השריה" של חברת סוגת.
האתגר: כל מי שמכין תבשילי קטניות ופסטות מכיר את הצורך בהשריה מוקדמת, פעולה אשר מאריכה את זמן ההכנה הכולל ומקשה על שימוש בקטניות בסיטואציות בהן ברצוננו ליהנות מתבשיל "איכותי ומעניין" אך ברצוננו להכין אותו מהר, כאן ועכשיו…
הפתרון החדשני: סידרת "10 דקות ללא השריה" מכילה לקטים שונים בהם משולבים מרכיבים "חצי מוכנים" אשר חלקם עברו השריה ובישול מוקדם, מה שמאפשר הכנה מהירה ביותר של הלקט כולו. רעיון מבריק הפונה לקהל רחב המחפש אופציה לתבשיל איכותי, "מעניין" ומהיר ומוכן לשלם עבורו מעט יותר…
וכידוע: הרבה כסף קטן = כסף גדול.

עוד על מוצר השנה ופרוט המוצרים הזוכים בקטגוריות השונות תמצאו כאן.

סאטירה מצלצלת בצומת קסרי פינת בובליל

פינת הריאליטי: אלה הם חיינו בזמן האחרון (צילום: משה)

גילוי נאות: לצערי הרב איני שותף למהלך "החתרני" בו התעוררו הבוקר תושבי אלנבי ושיינקין וגילו להפתעתם כי הם חיים בפינת הרחובות קסרי ו-בובליל.

להערכתי מדובר בתרגיל מבריק של אחד מבתי הספר לתקשורת או פרסום (שבודאי יקפוץ לקטוף את הפירות בעוד זמן קצר), אבל כך או כך אין מדובר "בהשחתה" (שימו לב לביצוע המושקע והמדוייק) כי אם בהצבת מראה מצוחצחת מול עינינו: אלו הם "גיבורינו" נכון להיום, ואם כך – מדוע שלא נודה בכך ונכריז עליהם רשמית בכיכר העיר וברחובותיה?

10 עגול על מטקת השיפוט שלי.

ניתוח אירוע: פקק באיילון [ או: מו"מ בספה נמוכה ]

                  החיים בספפה: להשפיל טורקי ולנוח  (צילום: גיל יוחנן)

האירוע בו ניסה סגן שר החוץ שלנו, דני איילון, להשפיל קבל עם ועדה את שגריר טורקיה בישראל, אחמט אוגוז צל'יקול באמצעות הספה הנמוכה שבמשרדו אינו רק ארוע מביך, קנטרני, מטופש ומיותר – אלא גם דוגמה לניהול חובבני במיוחד של תהליך משא ומתן.
שהרי מהי "דיפלומטיה" אם לא משא ומתן מתמשך, בו מנסים הצדדים השותפים למקסם תועלות, לעיתים זה על חשבונו של זה ("הקרב על חלוקת המרחב") ולעיתים באמצעות יצירת הזדמנויות משותפות ("המאמץ להגדלת המרחב"). כמו בכל תהליך משא ומתן, לא רק התכנים הפרקטיים הם ברי-שינוי וברי-דיון, כי אם גם חוקי המשחק. בעוד שמתיחת הגבולות (ואפילו תכמונים קלים, פה ושם) נחשבים ללגיטימיים (ואפילו זוכים להערכה הדדית בקרב אנשי המקצוע…), הרי שהפרה בוטה של הכללים עלולה לגרום לא רק למשבר אלא אף לגרום נזק לגורם המפר, נזק שמשמעותו החמצת ההישג האפשרי ותשלום גבוה מדי בשורה התחתונה.

הכשלון הטוטאלי:
תכנון לקוי + טקטיקה שגויה + ניהול כושל + אפס למידה
מעציב למדי לראות את סגן שר החוץ, מי שבילה לא מעט שעות בטרקליני העולם הגדול ואמור להכיר מקרוב את חוקי המשחק, נכשל באופן כה גורף בכל מימדי המשא ומתן:
למתבונן מהצד נראה כי איילון ואנשיו כלל לא הכינו את המפגש, החל מהגדרת המטרה, דרך בחירת הטקטיקה ועד הערכה וסימולציה של אופן ההתנהלות מול תגובות אפשריות של הצד שכנגד. ניתוח שכלתני, "מודיעין" אלמנטארי ומעט הכרות עם הנפשות הפועלות היו מבהירים לאיילון כי השפלה אישית של הצד שכנגד הינה אחת הטקטיקות הגרועות ביותר עבורם. יתכן וזוהי טקטיקה לגיטימית בסיטואציה של פערי כוחות גדולים ובמצב בו המשימה מחייבת אימפקט חזק ומהיר, אך בדיוק מסיבות אלה היא מסוכנת במצבים אחרים: הבחירה בהשפלה (אישית או ארגונית) נתפסת כיהירה וכוחנית, ומביאה את הצד השני לנקוט אף הוא בכוחנות רבה, ולשאוף להישג אישי או ארגוני גדול עוד יותר, אשר יכפר על עצם הנסיון להשפיל אותו. כל מי שעוסק בתהליכי גישור יודע כי לפגיעה האמוציונאלית יש "תג מחיר" גבוה בהמשך, לעיתים אף מחוץ לכל פרופורציה ביחס לגבולות המקוריים של "מרחב הפתרון האפשרי" (ZOPA).
רק התערבות מהירה ותקיפה של פרס ונתניהו, אשר הבינו כי התנצלות תהווה את הפתרון הזול ביותר עבור מדינת ישראל, הצליחה להקטין את הלהבות אשר יצאו משליטה ולהחזיר את המשא ומתן לפסים הנכונים ולמרחב בו הוא אמור להתנהל.

טוב, טעינו… אז מה למדנו? אם להסתמך על תגובת "לשכתו  של איילון" לאירוע, נראה כי כארגון לא למדנו דבר ונשארנו "צודקים" כתמיד. דומני כי מאנשי משרד החוץ, המופקדים על קידום האינטרסים שלנו במרחב הגלובלי והאמורים להיות אמונים על ניהול חכם ומקצועי של תהליכי משא ומתן מורכבים, אנו מצפים לרמה מקצועית גבוהה הרבה יותר.

חמשת מרכיבי ה-DNA של אשפי היצירתיות והחדשנות

מהם הכישורים, התכונות והיכולות המשותפות לטובי המנהלים העוסקים בתחומי החדשנות? האם מדובר בתכונות ויכולות מולדות, או שבאפשרותנו לפתח אותן במהלך חיינו?

את התשובות לשתי השאלות ניתן למצוא במחקר חדש המופיע החודש במגאזין Harvard Business Review  ואשר עליו מדווח השבוע מגאזין  Knowledge , המופץ אחת לחודש על-ידי בית הספר היוקרתי למינהל עסקים של Insead.

במחקר בן שש שנים, אשר התמקד בנושא Disruptive Innovation (נושא מרתק השווה הרחבה באחד הפוסטים הבאים) ואשר בו לקחו חלק כ- 3,500 מנהלים, ניסו החוקרים לזהות את "מרכיבי ה-DNA" של מי שנחשבים כיום לאשפי היזמות והחדשנות, וכן את היחסים והזיקות האופייניות בין מרכיבים אלה.

"מצאנו כי חמשת המרכיבים משותפים לכל המנהלים המצטיינים בתחומי החדשנות, והם חלק מאורח חייהם היום-יומי", אומר פרופ'  Hal Gregersen מומחה למנהיגות אשר נימנה על צוות המחקר, אך מוסיף הבהרה חשובה לפיה "אין זה אומר שכולם מצטיינים בכל חמשת המרכיבים. לכל אחד מהמנהלים הבולטים בעולם החדשנות תכונה אחת בה הוא מצטיין במיוחד מתוך תכונות אלה. חלק מהמנהלים "נולדו" איתן ואילו אחרים פיתחו וחיזקו אותן במהלך השנים".

רוצים להיות חדשניים ויצירתיים יותר? אלה, על-פי המחקר, חמשת הכישורים אותם כדאי לכם לחזק ולפתח, אצלכם ואצל אנשיכם:

אסוציאטיביות (Associating)
יזמים ואנשים יצירתיים ניחנים בחשיבה אסוציאטיבית וביכולת ליצור חיבורים חדשים בין פריטי מידע, עולמות תוכן ולעיתים אף אלמנטים פיזיים שונים.
כך, למשל, יש המייחסים את התפיסה העיצובית העומדת מאחורי הצלחתם הפנומנלית של מוצרי חברת Apple, רכש סטיב ג'ובס בעת לימודי הקליגרפיה בהם עסק בצעירותו.

התבוננות (Observing)
היכולת להתבונן באופן פתוח, "נקי" ואינטנסיבי במציאות, באלמנטים פיזיים ובתהליכים מכל הסוגים מולידה רעיונות ותובנות המהוות בסיס למיזמים חדשים, במגוון רחב של תחומים.
Scot Cook, מייסד חברת התוכנה Intuit, מספר כי את המוטיבציה לפיתוח תוכנת Quicken קיבל לאחר שנוכח בקשיים ובתיסכול של אשתו בנסיונותיה לנהל את תקציב ההוצאות המשפחתי…

היתנסות (Experimenting)
הדרך למיזמים חדשים רצופה לעיתים רבות בתהליכי ניסוי ותעייה, בהם נדרש היזם לזהות הצלחות וכשלונות ולשפר את הביצועים עד להשגת פתרון באיכות הנדרשת.
Jeff Bezos אשר ייסד את Amazon, נהג לבלות בימי ילדותו בחווה של סבו, ממנו למד לנסות ולתקן באופן עצמאי מכונות וכלי עבודה אשר התקלקלו מעת לעת. חווייה זו, של תיקון ושיפור היכולות, היוותה את הבסיס לתיקון ושינוי המודל העסקי של אמאזון במהלך שנותיה הראשונות, עד שהגיעה למודל הנוכחי בו היא פועלת בשנים האחרונות בהצלחה רבה.

לשאול שאלות (Questioning)
היכולת למצוא תשובות חדשות קשורה ישירות ליכולת לשאול שאלות שהתשובות עליהן אינן באנאליות וידועות מראש…
יזמים ואנשים יצירתיים נחנים בסקרנות המביאה אותם להתעניין, לשאול שאלות (הן את עצמם והן אחרים) ולגלות באמצעותן אפשרויות והזדמנויות חדשות. 

רישות (Networking)
בעוד שמרבית המנהלים ואנשי המקצוע מחפשים ליצור קשרים ורשתות עם אנשים הדומים להם (בעיסוק, במעמד, בתחומי העניין וכדומה), מחפשים יזמים ואנשים יצירתיים ליצור קשרים דווקא עם אנשים השונים מהם.
גישה זו היא המאפשרת להם להרחיב את עולמם, לפגוש דרכי חשיבה שונות מאלו שהורגלו בהם, לבחון מחדש את תפיסותיהם, ולהכיר דרכי פעולה ורעיונות חדשים – אותם ניתן "לייבא" וליישם באופן יצירתי בעולמות התוכן בהם הם עוסקים הלכה למעשה.

וכרגיל – בונוס מיוחד למשקיענים:
קישור ישיר לאתר Knowledge ובו המאמר במלואו + ראיון וידאו עם Hal Gregersen.

צולם ביום חול (או: איך ליצור דרמה מרתקת במו ידיך)

איך מספרים תוך 8:30 דקות את סיפור הפלישה הגרמנית לאוקראינה במלחמת העולם השנייה, אשר כילתה מליוני גברים, נשים וילדים?

כל מה שצריך הוא שולחן אור, ערימת חול, מוסיקת רקע מתאימה, וכמובן גם את הכישרון המדהים של קסנייה סימיונובה.

 10,262,505 אנשים בכל רחבי העולם כבר ראו את זה. עכשיו תורך.

[ שוב תודה לאיש המרתון, שמספק לנו ידע וצידה לדרך ]

החדש של מלקולם גלדוול

מלקולם גלדוול (Malcolm Gladwell) ממשיך להפציץ, ומוסיף לסידרת הספרים המרתקים ומעוררי המחשבה שלו ספר חדש, רביעי במספר, תחת הכותרת הטיזרית:
What the Dog Saw – and Other Adventures.

למה להכביר במילים אם אפשר לגשת ישירות לסקירה הקולחת של פרופ' שיזף רפאלי, ולהוסיף לה את מה שחושב וכותב פיליפ וומאק ב- Telegraph.

מרבצים נוספים של פנינים מבריקות, ישירות מפי הגבורה, תוכלו למצוא באתר של גלדוול וכמובן גם בבלוג שלו.

אם גם אתם ברשימת המכורים ולא מוכנים להמתין למהדורה העברית - זו הכתובת להזמנות.

על הניסים ועל הנפלאות: בין העולם הריאלי לוירטואלי

אתר TED ממשיך לספק לנו הרצאות מרתקות עם שפע תובנות והזדמנויות חדשות. והפעם – מתוך כנס TED אשר נערך לפני כחודש בהודו, המאפשר לנו לפגוש את Pranav Mistry (אל תחמיצו את האתר המדהים שלו), גאון צעיר אשר משלים את הדוקטורט שלו במסגרת MIT Media Lab ויוצר אינטראקציות חדשות ומרתקות בין העולם הריאלי לוירטואלי (ואם תרצו – בין העולם הפיזי לעולם הדאטה), כל זה במסגרת פרוייקט רחב אותו הוא מוביל תחת השם  SixthSense.

שווה להתאמץ קצת, לחצות את המבטא ההודי הכבד ולהגיע לדקות האחרונות של המפגש, בהן הוא משתף מעט ביחס לכוונותיו להפצת המיזם והפיכתו לנגיש להמונים.

נכון, מיסטרי אינו הראשון שעוסק בפוטנציאל האדיר הטמון עבורנו ב-Wearable Computing Devices  אבל ההתלהבות, היצירתיות, היכולת האנליטית והיישום הפשוט-להדהים שלו הופכים את המיזם הזה לאחד מהמרתקים ביותר שראינו השנה.

* תודה לידידי היקר מייק פולצ'ק שהניח את הלביבה החמה והמלבבת הזו על הדסקטופ שלי.

אלוהים מרחם על ילדי הגן. אלון גל ורשת עושים מהם כסף

 

 

 

 

 

 

 

 

משפחה מתפרקת מול פני האומה: לימור ומורי התינוק, רונן וליהיא 
(צילום: שידורי רשת/ערוץ 2. עיבוד תמונה: ע.ב)

אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית-הספר
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ישאירם לבדם
ולפעמים,
יצטרכו לזחול על החול הלוהט
כדי להגיע לתחנת האיסוף
והם שותתי דם.
(יהודה עמיחי)

מסתבר שגם אלוהים הוא כבר לא מה שהיה פעם, מאז שהפך לחברת אחזקות חובקת-עולם והעביר את פעילותו בתחום התקשורת לניהולו הישיר של אלוהי הרייטינג הצעיר והאסרטיבי, אשר חרט על דיגלו את המנטרה האולטימטיבית - כסף. הרבה. כסף. 

וכאשר מדובר בכסף אלוהי הרייטינג לא רק שאינו מרחם על ילדי הגן, אלא הוא שמח לצלם אותם ואת הוריהם זוחלים כשהם שותתי דם, כשלצידם "המאמן הלאומי" אשר מלטף אותם בידו האחת, בעוד ידו השנייה מתקתקת על הקופה הרושמת. שהרי לא התכנסנו לשיחת נפש נינוחה ומסקרנת בנוסח פרופ' יורם יובל, כי אם לפורנו משפחתי גבה גלי ומעורר חלחלה בטעם תות.

פרומו: "משפחה חורגת עם אלון גל בעונה עוצמתית ומרגשת"
הרעיון המקורי שמאחורי התכנית "משפחה חורגת" הינו נכון וחיובי: במציאות בה משפחות רבות אינן מצליחות לנהל את תקציבן כהלכה ונקלעות עקב כך לחובות ולקשיים, יש מקום לתכנית אשר תסייע ותעניק להן עצות וכלים להתנהלות טובה ומוצלחת יותר.

אלא שאלוהי הרייטינג ויתר כבר מזמן על מחלקת החסד הקטנה וחסרת הביקוש, והוא מעדיף להשקיע במחלקת הדרמה הפופולארית: אם משפחה באוברדראפט אופייני כבר לא מרגשת אותנו, הבה נחפש משהו מרגש באמת – כמו משפחת קדוש אשר מתפרקת לנו מול המסך, ומותירה אותנו בציפייה דרוכה לשבוע הבא: יתגרשו או לא יתגרשו? ואם את מתוחים באמת שילחו SMS ובואו לאתר שלנו.
שתי פרסומות וחזרנו.

———————————————————————————
תשדיר מס' 1: כסף. הרבה. כסף
מחשבות על המפגש הבלתי-אמצעי בין "התוכן" לבין "השיווק"
עיסוקה של "משפחה חורגת" בענייני "כלכלת המשפחה" הינו עלה תאנה זערורי לדבר האמיתי לשמו התכנסנו במשרדי רשת: פורנו משפחתי עתיר רייטינג אשר יגלגל לידינו עוד ועוד כסף. הרבה. כסף.

עלה התאנה הקטן גם מנסה להפריד בין "שקופיות החסות" לבין אינספור רגעי "התוכן השיווקי" המושתלים בגסות לאורך כל התכנית: החל מהריטואל החוזר של "ייעוץ בנקאי אישי" (תודה לבנק הפועלים על החסות הראשית לתכנית), המשך בהמלצתו החמה של המאמן הלאומי לרכז את הקניות "במקום שבו הכסף שלכם קונה יותר" (לגמרי במקרה הסיסמה של "שופרסל"),  וכלה בהנחייה החד-משמעית שלו "לשוחח מהבית, מטלפון נייח לטלפון נייח" (אופס, גם "בזק" כאן).
הנסיון להסוות את "התוכן השיווקי" מתפוגג לחלוטין באתר הפורום של התכנית, בו ממליצה "מנהלת הפורום" לכל הפונים לאתר לפנות ישירות למשרדי חברת "תות", ואף לזכות בפגישה חינם. וואוו.

תשדיר מס' 2: גבולות. אין. גבולות
מחשבות עגומות על עולם האימון בישראל
"משפחה חורגת" מפגישה אותנו, כאמור, עם מי שמתיימר להיות "המאמן הלאומי" ולהכשיר בבית מדרשו מאות "מאמנים" בצלמו ובדמותו. אדם עם כשרון, כריזמה ויכולות אותן הוא מתעל, למרבית הצער, למחוזות אגוצנטריים ונרקסיסטיים, כל זאת תוך חוסר מודעות לגבולותיו האישיים והמקצועיים.
מילא אימון של אנשי מכירות או ייעוץ כלכלי ברמה אלמנטארית – מהיכן בדיוק נובעת היומרה "לאמן" זוגות ומשפחות במצבי משבר, הורים לילדים בגילאי ההתבגרות, ושאר תחומים בהם נדרשת במדינתנו הכשרה רבת שנים והסמכה מקצועית?
האם "המאמן" אינו נדרש להבנה, ולו מינימלית, במאטריה המקצועית בה הוא מתיימר לעסוק?
————————————————————————————

בחזרה לשידור המרכזי: מי שומר על ליהיא וחבריה?
כאשר מדובר בזוג קדוש אשר בוחר להתפרק מול עינינו זה אולי מבחיל ומיותר, אך עדיין לגיטימי. זכותם של אנשים בוגרים לבחור את הבמה ואת ההקשרים בהם הם נחשפים לציבור. כל אחד ודקות התהילה שלו.

אך כאשר מדובר בתינוקות, ילדים ובני נוער, התמונה היא אחרת חלוטין, לא רק במישור המוסרי כי אם גם במישור החוקי:
בדיוק לפני 18 שנים, בחודש נובמבר 1991 נכנסה לתוקף בישראל אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, אשר באה לעגן את זכויותיהם של ילדים באשר הם ולהגן עליהם מפני פעולות והתנהגויות העלולות לפגוע בהם בהווה ובעתיד. אף כי האמנה אינה בגדר "חוק" במשמעותו הסטטוטורית, הרי שהיא אמורה להציב תשתית לחקיקה בתחומים הרלוונטיים ואמות מידה ברורות בכל הקשור לילדים וזכויותיהם.
סעיף 16 של האמנה קובע: "שום ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו או תכתובתו, ואף לא לפגיעות שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב".
סעיף 19 מפרט יותר: "המדינות החברות ינקטו בכל האמצעים החקיקתיים, המינהליים, החברתיים והחינוכיים המתאימים, על מנת להגן על הילד מפני כל סוגי האלימות הגופנית או הנפשית, החבלה או ההתעללות, ההזנחה או הטיפול הרשלני, האכזריות או הניצול (הדגשה שלי – ע.ב), לרבות התעללות מינית, שעה שהוא נתון לשגחת הורה(ים), אפוטרופוס(ים) חוקי(ים) או אדם אחר המופקד על הדאגה לו".

חשיפתה של ליהיא אמש בתכנית מהווה עבירה ברורה על אמנת זכויות הילד כרוחה וכלשונה כאחד, ועל כללי האתיקה העיתונאית האלמנטארית: לא רק שהיא מוצגת בתכנית כמקור מרכזי למריבות האינסופיות בין הוריה, אלא שהיא נחשפת בשמה ובתמונתה המלאה כאשר היא במרכזן של סיטואציות קשות ופוגעניות, שלה ושל הוריה, ביחד ולחוד.

וכן, אני יודע כבר היום שמדובר בהפי-אנד, וכי לאחר עוד כמה פרומואים עתירי פאתוס תשוב משפחת קדוש במוצאי השבת הבאה ותתחבק מול עינינו המשתאות בפרק "עוצמתי ומרגש במיוחד". אלא שאין בכך כל נחמה וכל תיקון לפגיעה השיטתית והמתמשכת של התכנית בליהיא ובילדים ונערים אחרים אשר הופיעו ויופיעו בה, ובאופן בו היא מנצלת אותם באופן ציני כחלק מטקסי הזבח לאלוהי הרייטינג ולאלת החמדנות.

מי יכול לעצור את זה?
הנה רשימה חלקית של כמה מהגופים האמונים על שמירת החוק בעניין שיתופם של פעוטות, ילדים ובני נוער בתכניות טלוויזיה. אתם מוזמנים לפנות אליהם, להביע את דעתכם ולהשפיע על פעולותיהם:

משרד התקשורת, לשכת הדובר

הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, נציב תלונות הציבור

אב"י – האגודה הבינלאומית לזכויות הילד, ישראל

אל"י – האגודה לשמירת הילד בישראל

 

הרחבות:
לצפייה בפרק המלא של התכנית