חמשת מרכיבי ה-DNA של אשפי היצירתיות והחדשנות

22.12.09 מאת Idan Bchor

מהם הכישורים, התכונות והיכולות המשותפות לטובי המנהלים העוסקים בתחומי החדשנות? האם מדובר בתכונות ויכולות מולדות, או שבאפשרותנו לפתח אותן במהלך חיינו?

את התשובות לשתי השאלות ניתן למצוא במחקר חדש המופיע החודש במגאזין Harvard Business Review  ואשר עליו מדווח השבוע מגאזין  Knowledge , המופץ אחת לחודש על-ידי בית הספר היוקרתי למינהל עסקים של Insead.

במחקר בן שש שנים, אשר התמקד בנושא Disruptive Innovation (נושא מרתק השווה הרחבה באחד הפוסטים הבאים) ואשר בו לקחו חלק כ- 3,500 מנהלים, ניסו החוקרים לזהות את "מרכיבי ה-DNA" של מי שנחשבים כיום לאשפי היזמות והחדשנות, וכן את היחסים והזיקות האופייניות בין מרכיבים אלה.

"מצאנו כי חמשת המרכיבים משותפים לכל המנהלים המצטיינים בתחומי החדשנות, והם חלק מאורח חייהם היום-יומי", אומר פרופ'  Hal Gregersen מומחה למנהיגות אשר נימנה על צוות המחקר, אך מוסיף הבהרה חשובה לפיה "אין זה אומר שכולם מצטיינים בכל חמשת המרכיבים. לכל אחד מהמנהלים הבולטים בעולם החדשנות תכונה אחת בה הוא מצטיין במיוחד מתוך תכונות אלה. חלק מהמנהלים "נולדו" איתן ואילו אחרים פיתחו וחיזקו אותן במהלך השנים".

רוצים להיות חדשניים ויצירתיים יותר? אלה, על-פי המחקר, חמשת הכישורים אותם כדאי לכם לחזק ולפתח, אצלכם ואצל אנשיכם:

אסוציאטיביות (Associating)
יזמים ואנשים יצירתיים ניחנים בחשיבה אסוציאטיבית וביכולת ליצור חיבורים חדשים בין פריטי מידע, עולמות תוכן ולעיתים אף אלמנטים פיזיים שונים.
כך, למשל, יש המייחסים את התפיסה העיצובית העומדת מאחורי הצלחתם הפנומנלית של מוצרי חברת Apple, רכש סטיב ג'ובס בעת לימודי הקליגרפיה בהם עסק בצעירותו.

התבוננות (Observing)
היכולת להתבונן באופן פתוח, "נקי" ואינטנסיבי במציאות, באלמנטים פיזיים ובתהליכים מכל הסוגים מולידה רעיונות ותובנות המהוות בסיס למיזמים חדשים, במגוון רחב של תחומים.
Scot Cook, מייסד חברת התוכנה Intuit, מספר כי את המוטיבציה לפיתוח תוכנת Quicken קיבל לאחר שנוכח בקשיים ובתיסכול של אשתו בנסיונותיה לנהל את תקציב ההוצאות המשפחתי…

היתנסות (Experimenting)
הדרך למיזמים חדשים רצופה לעיתים רבות בתהליכי ניסוי ותעייה, בהם נדרש היזם לזהות הצלחות וכשלונות ולשפר את הביצועים עד להשגת פתרון באיכות הנדרשת.
Jeff Bezos אשר ייסד את Amazon, נהג לבלות בימי ילדותו בחווה של סבו, ממנו למד לנסות ולתקן באופן עצמאי מכונות וכלי עבודה אשר התקלקלו מעת לעת. חווייה זו, של תיקון ושיפור היכולות, היוותה את הבסיס לתיקון ושינוי המודל העסקי של אמאזון במהלך שנותיה הראשונות, עד שהגיעה למודל הנוכחי בו היא פועלת בשנים האחרונות בהצלחה רבה.

לשאול שאלות (Questioning)
היכולת למצוא תשובות חדשות קשורה ישירות ליכולת לשאול שאלות שהתשובות עליהן אינן באנאליות וידועות מראש…
יזמים ואנשים יצירתיים נחנים בסקרנות המביאה אותם להתעניין, לשאול שאלות (הן את עצמם והן אחרים) ולגלות באמצעותן אפשרויות והזדמנויות חדשות. 

רישות (Networking)
בעוד שמרבית המנהלים ואנשי המקצוע מחפשים ליצור קשרים ורשתות עם אנשים הדומים להם (בעיסוק, במעמד, בתחומי העניין וכדומה), מחפשים יזמים ואנשים יצירתיים ליצור קשרים דווקא עם אנשים השונים מהם.
גישה זו היא המאפשרת להם להרחיב את עולמם, לפגוש דרכי חשיבה שונות מאלו שהורגלו בהם, לבחון מחדש את תפיסותיהם, ולהכיר דרכי פעולה ורעיונות חדשים – אותם ניתן "לייבא" וליישם באופן יצירתי בעולמות התוכן בהם הם עוסקים הלכה למעשה.

וכרגיל – בונוס מיוחד למשקיענים:
קישור ישיר לאתר Knowledge ובו המאמר במלואו + ראיון וידאו עם Hal Gregersen.

צולם ביום חול (או: איך ליצור דרמה מרתקת במו ידיך)

17.12.09 מאת Idan Bchor

איך מספרים תוך 8:30 דקות את סיפור הפלישה הגרמנית לאוקראינה במלחמת העולם השנייה, אשר כילתה מליוני גברים, נשים וילדים?

כל מה שצריך הוא שולחן אור, ערימת חול, מוסיקת רקע מתאימה, וכמובן גם את הכישרון המדהים של קסנייה סימיונובה.

 10,262,505 אנשים בכל רחבי העולם כבר ראו את זה. עכשיו תורך.

[ שוב תודה לאיש המרתון, שמספק לנו ידע וצידה לדרך ]

החדש של מלקולם גלדוול

12.12.09 מאת Idan Bchor

מלקולם גלדוול (Malcolm Gladwell) ממשיך להפציץ, ומוסיף לסידרת הספרים המרתקים ומעוררי המחשבה שלו ספר חדש, רביעי במספר, תחת הכותרת הטיזרית:
What the Dog Saw – and Other Adventures.

למה להכביר במילים אם אפשר לגשת ישירות לסקירה הקולחת של פרופ' שיזף רפאלי, ולהוסיף לה את מה שחושב וכותב פיליפ וומאק ב- Telegraph.

מרבצים נוספים של פנינים מבריקות, ישירות מפי הגבורה, תוכלו למצוא באתר של גלדוול וכמובן גם בבלוג שלו.

אם גם אתם ברשימת המכורים ולא מוכנים להמתין למהדורה העברית - זו הכתובת להזמנות.

על הניסים ועל הנפלאות: בין העולם הריאלי לוירטואלי

11.12.09 מאת Idan Bchor

אתר TED ממשיך לספק לנו הרצאות מרתקות עם שפע תובנות והזדמנויות חדשות. והפעם – מתוך כנס TED אשר נערך לפני כחודש בהודו, המאפשר לנו לפגוש את Pranav Mistry (אל תחמיצו את האתר המדהים שלו), גאון צעיר אשר משלים את הדוקטורט שלו במסגרת MIT Media Lab ויוצר אינטראקציות חדשות ומרתקות בין העולם הריאלי לוירטואלי (ואם תרצו – בין העולם הפיזי לעולם הדאטה), כל זה במסגרת פרוייקט רחב אותו הוא מוביל תחת השם  SixthSense.

שווה להתאמץ קצת, לחצות את המבטא ההודי הכבד ולהגיע לדקות האחרונות של המפגש, בהן הוא משתף מעט ביחס לכוונותיו להפצת המיזם והפיכתו לנגיש להמונים.

נכון, מיסטרי אינו הראשון שעוסק בפוטנציאל האדיר הטמון עבורנו ב-Wearable Computing Devices  אבל ההתלהבות, היצירתיות, היכולת האנליטית והיישום הפשוט-להדהים שלו הופכים את המיזם הזה לאחד מהמרתקים ביותר שראינו השנה.

* תודה לידידי היקר מייק פולצ'ק שהניח את הלביבה החמה והמלבבת הזו על הדסקטופ שלי.

אלוהים מרחם על ילדי הגן. אלון גל ורשת עושים מהם כסף

29.11.09 מאת Idan Bchor

 

 

 

 

 

 

 

 

משפחה מתפרקת מול פני האומה: לימור ומורי התינוק, רונן וליהיא 
(צילום: שידורי רשת/ערוץ 2. עיבוד תמונה: ע.ב)

אלוהים מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית-הספר
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ישאירם לבדם
ולפעמים,
יצטרכו לזחול על החול הלוהט
כדי להגיע לתחנת האיסוף
והם שותתי דם.
(יהודה עמיחי)

מסתבר שגם אלוהים הוא כבר לא מה שהיה פעם, מאז שהפך לחברת אחזקות חובקת-עולם והעביר את פעילותו בתחום התקשורת לניהולו הישיר של אלוהי הרייטינג הצעיר והאסרטיבי, אשר חרט על דיגלו את המנטרה האולטימטיבית - כסף. הרבה. כסף. 

וכאשר מדובר בכסף אלוהי הרייטינג לא רק שאינו מרחם על ילדי הגן, אלא הוא שמח לצלם אותם ואת הוריהם זוחלים כשהם שותתי דם, כשלצידם "המאמן הלאומי" אשר מלטף אותם בידו האחת, בעוד ידו השנייה מתקתקת על הקופה הרושמת. שהרי לא התכנסנו לשיחת נפש נינוחה ומסקרנת בנוסח פרופ' יורם יובל, כי אם לפורנו משפחתי גבה גלי ומעורר חלחלה בטעם תות.

פרומו: "משפחה חורגת עם אלון גל בעונה עוצמתית ומרגשת"
הרעיון המקורי שמאחורי התכנית "משפחה חורגת" הינו נכון וחיובי: במציאות בה משפחות רבות אינן מצליחות לנהל את תקציבן כהלכה ונקלעות עקב כך לחובות ולקשיים, יש מקום לתכנית אשר תסייע ותעניק להן עצות וכלים להתנהלות טובה ומוצלחת יותר.

אלא שאלוהי הרייטינג ויתר כבר מזמן על מחלקת החסד הקטנה וחסרת הביקוש, והוא מעדיף להשקיע במחלקת הדרמה הפופולארית: אם משפחה באוברדראפט אופייני כבר לא מרגשת אותנו, הבה נחפש משהו מרגש באמת – כמו משפחת קדוש אשר מתפרקת לנו מול המסך, ומותירה אותנו בציפייה דרוכה לשבוע הבא: יתגרשו או לא יתגרשו? ואם את מתוחים באמת שילחו SMS ובואו לאתר שלנו.
שתי פרסומות וחזרנו.

———————————————————————————
תשדיר מס' 1: כסף. הרבה. כסף
מחשבות על המפגש הבלתי-אמצעי בין "התוכן" לבין "השיווק"

עיסוקה של "משפחה חורגת" בענייני "כלכלת המשפחה" הינו עלה תאנה זערורי לדבר האמיתי לשמו התכנסנו במשרדי רשת: פורנו משפחתי עתיר רייטינג אשר יגלגל לידינו עוד ועוד כסף. הרבה. כסף.

עלה התאנה הקטן גם מנסה להפריד בין "שקופיות החסות" לבין אינספור רגעי "התוכן השיווקי" המושתלים בגסות לאורך כל התכנית: החל מהריטואל החוזר של "ייעוץ בנקאי אישי" (תודה לבנק הפועלים על החסות הראשית לתכנית), המשך בהמלצתו החמה של המאמן הלאומי לרכז את הקניות "במקום שבו הכסף שלכם קונה יותר" (לגמרי במקרה הסיסמה של "שופרסל"),  וכלה בהנחייה החד-משמעית שלו "לשוחח מהבית, מטלפון נייח לטלפון נייח" (אופס, גם "בזק" כאן).
הנסיון להסוות את "התוכן השיווקי" מתפוגג לחלוטין באתר הפורום של התכנית, בו ממליצה "מנהלת הפורום" לכל הפונים לאתר לפנות ישירות למשרדי חברת "תות", ואף לזכות בפגישה חינם. וואוו.

תשדיר מס' 2: גבולות. אין. גבולות
מחשבות עגומות על עולם האימון בישראל
"משפחה חורגת" מפגישה אותנו, כאמור, עם מי שמתיימר להיות "המאמן הלאומי" ולהכשיר בבית מדרשו מאות "מאמנים" בצלמו ובדמותו. אדם עם כשרון, כריזמה ויכולות אותן הוא מתעל, למרבית הצער, למחוזות אגוצנטריים ונרקסיסטיים, כל זאת תוך חוסר מודעות לגבולותיו האישיים והמקצועיים.
מילא אימון של אנשי מכירות או ייעוץ כלכלי ברמה אלמנטארית – מהיכן בדיוק נובעת היומרה "לאמן" זוגות ומשפחות במצבי משבר, הורים לילדים בגילאי ההתבגרות, ושאר תחומים בהם נדרשת במדינתנו הכשרה רבת שנים והסמכה מקצועית?
האם "המאמן" אינו נדרש להבנה, ולו מינימלית, במאטריה המקצועית בה הוא מתיימר לעסוק?
————————————————————————————

בחזרה לשידור המרכזי: מי שומר על ליהיא וחבריה?
כאשר מדובר בזוג קדוש אשר בוחר להתפרק מול עינינו זה אולי מבחיל ומיותר, אך עדיין לגיטימי. זכותם של אנשים בוגרים לבחור את הבמה ואת ההקשרים בהם הם נחשפים לציבור. כל אחד ודקות התהילה שלו.

אך כאשר מדובר בתינוקות, ילדים ובני נוער, התמונה היא אחרת חלוטין, לא רק במישור המוסרי כי אם גם במישור החוקי:
בדיוק לפני 18 שנים, בחודש נובמבר 1991 נכנסה לתוקף בישראל אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, אשר באה לעגן את זכויותיהם של ילדים באשר הם ולהגן עליהם מפני פעולות והתנהגויות העלולות לפגוע בהם בהווה ובעתיד. אף כי האמנה אינה בגדר "חוק" במשמעותו הסטטוטורית, הרי שהיא אמורה להציב תשתית לחקיקה בתחומים הרלוונטיים ואמות מידה ברורות בכל הקשור לילדים וזכויותיהם.
סעיף 16 של האמנה קובע: "שום ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו או תכתובתו, ואף לא לפגיעות שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב".
סעיף 19 מפרט יותר: "המדינות החברות ינקטו בכל האמצעים החקיקתיים, המינהליים, החברתיים והחינוכיים המתאימים, על מנת להגן על הילד מפני כל סוגי האלימות הגופנית או הנפשית, החבלה או ההתעללות, ההזנחה או הטיפול הרשלני, האכזריות או הניצול (הדגשה שלי – ע.ב), לרבות התעללות מינית, שעה שהוא נתון לשגחת הורה(ים), אפוטרופוס(ים) חוקי(ים) או אדם אחר המופקד על הדאגה לו".

חשיפתה של ליהיא אמש בתכנית מהווה עבירה ברורה על אמנת זכויות הילד כרוחה וכלשונה כאחד, ועל כללי האתיקה העיתונאית האלמנטארית: לא רק שהיא מוצגת בתכנית כמקור מרכזי למריבות האינסופיות בין הוריה, אלא שהיא נחשפת בשמה ובתמונתה המלאה כאשר היא במרכזן של סיטואציות קשות ופוגעניות, שלה ושל הוריה, ביחד ולחוד.

וכן, אני יודע כבר היום שמדובר בהפי-אנד, וכי לאחר עוד כמה פרומואים עתירי פאתוס תשוב משפחת קדוש במוצאי השבת הבאה ותתחבק מול עינינו המשתאות בפרק "עוצמתי ומרגש במיוחד". אלא שאין בכך כל נחמה וכל תיקון לפגיעה השיטתית והמתמשכת של התכנית בליהיא ובילדים ונערים אחרים אשר הופיעו ויופיעו בה, ובאופן בו היא מנצלת אותם באופן ציני כחלק מטקסי הזבח לאלוהי הרייטינג ולאלת החמדנות.

מי יכול לעצור את זה?
הנה רשימה חלקית של כמה מהגופים האמונים על שמירת החוק בעניין שיתופם של פעוטות, ילדים ובני נוער בתכניות טלוויזיה. אתם מוזמנים לפנות אליהם, להביע את דעתכם ולהשפיע על פעולותיהם:

משרד התקשורת, לשכת הדובר

הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, נציב תלונות הציבור

אב"י – האגודה הבינלאומית לזכויות הילד, ישראל

אל"י – האגודה לשמירת הילד בישראל

 

הרחבות:
לצפייה בפרק המלא של התכנית

 

סטיבן קובי על אפקטיביות, נסים ונפלאות בפיתוח מנהלים

26.11.09 מאת Idan Bchor

הקדמה חשובה, או: על מה דילגנו בדרך המהירה לאפקטיביות?
כמנהלים ויועצים שוחרי אפקטיביות ותוצאות אין לנו זמן להקדמות, בודאי כאשר מדובר בספרי ניהול בסגנון "כך עושים זאת נכון". תנו לנו כלים ומתכונים ברורים ותכליתיים, ועזבו אותנו מכל היתר. תנו לנו "איך" (רצוי ב-3 משפטי מפתח) ועזבו אותנו מ-"למה" טרחני. תנו לנו את זה לעוס, קליט ומדליק, וחיסכו מאיתנו את הצורך בעיכול ממושך, מכביד ומייגע. בקיצור: תהיו אפקטיביים

ספרו המצויין של סטיבן קובי (Stephen R. Covey)  שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד מונח אצלי על המדף כבר למעלה מ-10 שנים. קראתי, הבנתי, ופה ושם גם יישמתי. השבוע, במסגרת המירוץ האינסופי לשיפור האפקטיביות האישית,  החלטתי לרענן קצת את זכרוני. אלא שהפעם בחרתי, משום מה, לשנות את ההרגל האפקטיבי ולקרוא, לראשונה, גם את ההקדמה, או כפי שהיא נקראת באינדקס : חלק א' – פרדיגמות ועקרונות.
כדי לקצר (ולהיות אפקטיבי…) אומר זאת כך:
אל תחמיצו – את ההקדמה לספר זה, וכנראה גם את ההקדמות לספרי ניהול אחרים. שכן, בשונה מהכלים הפרקטיים, מספקת לנו על פי רוב ההקדמה לספר הן את הרקע לכתיבתו (במקרה של קובי: מחקר מעמיק ורחב היקף בנושא הגורמים התורמים להצלחה אישית וארגונית) והן את תפיסת העולם האישית והמקצועית של המחבר.

מחפשים אפקטיביות ותוצאות לאורך זמן?
השליכו את הסטנדאפיסטים, הנזירים והקוסמים… וגשו לעבודה!
במקרה של קובי עוסקת ההקדמה בניתוח מפוכח ומנומק של תהליכי למידה ותהליכי פיתוח אישיים. בקצרה: קובי מאמין בתהליכים ובעבודה שיטתית "לפי הספר", אינו מאמין בקיצורי דרך, ובז לכל מי שמנסה להציע פתרונות קסם ועוד יותר למי שמתפתה לרכוש אותם. במקביל, הוא חוזה את עלייתה של "הפסיכולוגיה החיובית" ומזהיר מפני הסיכונים שהיא עלולה ליצור בעולם האישי והארגוני גם יחד (דיון השווה הרחבה בנפרד).
את עיקר הדגש שם קובי על ההבחנה בין "האתיקה של האופי" עתיקת היומין המתבססת על עקרונות יסוד (Principles) כמו יושר אישי, ענווה, אומץ, כבוד, חריצות וכדומה, לבין "האתיקה של האישיות" המאפיינת את זמננו, אשר מתבססת לטענתו על מניפולציות קצרות טווח, ותו לא.

בשם האפקטיביות, הנה כמה ציטוטים נבחרים מתוך הספר במהדורתו העברית (הוצאת אור-עם, 1996):

"הסיבה שאנשים רבים כל-כך שבויים בקיסמה של אתיקת האישיות ומסתנוורים ממנה, היא היותה פתרון מהיר וקל להשגת איכות חיים – אפקטיביות אישית ויחסים מלאים ועמוקים עם אנשים אחרים – בלא צורך לעבור את התהליך הטבעי של עבודה וצמיחה המאפשר אותה.
אתיקת האישיות היא הסמל בלי המהות. זוהי תכנית "להתעשרות מהירה" המבטיחה "עושר בלי מאמץ". תכנית שדומה אפילו שהיא מצליחה – אבל נשארת בגדר תכנית.
אתיקת האישיות מעוררת אשליות ומטעה. כל נסיון להגיע לתוצאות איכותיות גבוהות בשיטותיה ובפתרונותיה המהירים, כמוהו כנסיון להגיע ליעד כלשהו בשיקגו בעזרת מפת העיר דטרויט." (עמ' 39).

"… לאורך חייו של אדם יש שלבים עוקבים של צמיחה והתפתחות. התינוק לומד להתהפך, לשבת, לזחול ואחר כך ללכת ולרוץ. כל שלב חשוב ונמשך פרק זמן מסוים. אין לפסוח על שלב מן השלבים האלה. והוא הדין בכל מעברי החיים, בכל תחומי ההתפתחות, בין שאדם לומד לנגן בפסנתר ובין שהוא לומד לתקשר היטב עם חבר לעבודה. הדברים נכונים הן לגבי כל פרט ופרט והן לגבי נישואים, משפחות וארגונים". (שם).

"… לא פעם הייתי עד לתוצאות של הנסיון לקצר את התהליך הטבעי הזה של צמיחה בעולם העסקים, כשמנהלים מנסים "לקנות" תרבות חדשה של שיפור בפריון, באיכות, במוראל ובשירות ללקוח, באמצעות נאומים חוצבי להבות, סדנת חיוכים והתערבויות מבחוץ… … כאשר השיטות האלה אינן מביאות לתוצאות, הם מחפשים טכניקות אחרות של אתיקת האישיות, וכל אותה העת מתעלמים מן העקרונות והתהליכים הטבעיים ומפירים אותם…" (עמ' 41).

עכשיו במבצע: סופגניות לוהטות וסדנאות מדליקות
סופגניות לוהטות וסדנאות "מדליקות" יכולות לספק לנו רגע מתוק, מרגש, מפתיע ומהנה. זה נחמד ולפעמים אפילו חיוני כחלק ממהלך כולל או כפעילות נקודתית לשיפור מצב הרוח האישי והארגוני, אבל אין לזה כל קשר לשיפור חילוף החומרים, לעצירת בריחת הסידן, לבניית מסת השריר ולהשגת כושר ביצוע גבוה של אנשים ושל ארגונים.

* מוגש בחום לקראת חג הניסים והנפלאות וכחומר למחשבה לקראת סגירת תכניות ההדרכה והפיתוח הארגוני לשנת 2010.

למיטיבי לכת:
הזדמנות להצטרף לפעילות הקהילה של סטיבן קובי - כאן.

בשבחי הקאנאביס

20.11.09 מאת Idan Bchor

מסיבות שאינן ברורות לי לאשורן, מצאתי את עצמי אמש מול שתי תכניות טלויזיה  רצופות בכיכובו של אברי גלעד. הראשונה – תכנית האירוח שלו – הזכירה לי מדוע איני צופה כמעט בטלויזיה (רמי ורד לא מצחיק אותי, נינט "מדברת על הכל" [שזה בערך "כלום"], איציק כהן ממשיך לסחוט את 15 דקות התהילה של משמניו, ושחר חסון לא מצחיק אותי 2).

אלא שאז החלה התכנית השנייה, "גראס באישור רופא", סירטם המצויין של צחי קליין ואברי גלעד, אשר הזכיר לי את מקומה של הטלויזיה כמדיום העשוי להביא לכל בית מידע חשוב לכולנו, והפעם באשר ליכולותיו המופלאות של הקאנאביס ("הקאנאביס הרפואי" בשמו המכובס) המתגלה להפתעתנו כאחד מפלאי תבל (אף לא גרם אחד של ציניות) המכיל חומר פעיל בשם THC אשר נתגלה ובודד לראשונה ע"י צוות מדענים ממכון ויצמן, וזוהה כחומר המסייע בשורה ארוכה של תחומים רפואיים (ובראשם שיכוך כאבים) המשרתים מגוון רחב של מחלות קשות וסופניות.
למרבית ההפתעה מסתבר כי זולת מבידוד ה-THC כחומר הפעיל, אין מדובר בגילוי חדש באשר ליכולותיו של הקאנאביס – אשר עד שנת 1936 הופיע בארצות הברית כמוצר רפואי לכל דבר, ונמחק מרשימת התרופות בנסיבות שאינן לחלוטין ברורות, ויש אף שיאמרו כי בנסיבות "קונספרטיביות".

ומדוע כל זה לא ידוע לנו כיום, כציבור המועד למחלות קשות וכואבות אלו?
מדוע לא מצליחים המדענים והרופאים המכירים ביכולותיו המרשימות של הקאנאביס לשוב ולהפוך אותו למוצר זול ונגיש לכל מי שנזקק לו בהיבטים רפואיים?
הסרט נמנע מהתייחסות מתלהמת לנושא (ובזה אולי כוחו הרב אך גם חולשתו הקטנה) אך מעלה בבירור את השאלה "הכלכלית" – שהרי מובן כי בהעדר כל זכויות ופטנטים על הקאנאביס ויישומיו הרפואיים (זולת מלקב"ה), הרי שבצד בעיות הסטיגמה השלילית הוא מהווה איום מוחשי על תעשיית התרופות, המגלגלות עשרות מיליארדי דולארים בזכות זכויותיהן על תרופות חלופיות בתחומים הרלוונטיים.

זו אולי גם הסיבה לחשיפה המעטה שלה זכה הסרט, שמן הראוי שיהיה נגיש וזמין לכולנו, ואני מבטיח כאן מראש את קולי ואת יכולותי לכל פעילות אשר תהפוך את זה לאפשרי.

את סקירתה המפורטת של אריאנה מלמד על הסרט (אני מסכים עם כל מילה שלה) תמצאו כאן.

עוד על עמותת "תיקון עולם" העוסקת בייצור הגראס הרפואי ואספקתו לחולים תמצאו כאן.
אתם מוזמנים לשלוח להם מילה טובה, ואם ביכולתכם לסייע גם מעבר לזה, הן במימון הפעילות והן בהפצת המסר - תבורכו.

סקס והעיר הגדולה = תעודה, טבע ופנאי

12.11.09 מאת Idan Bchor

"כשחוטבים עצים עפים שבבים" וכאשר כותבים טקסטים עפות שגיאות כתיב ותחביר. בדיוק בשביל זה הומצאו המיומנות המקצועית, אביזרי הבטיחות ותהליכי הגהה – וכאשר אלה חסרים, מגיעים הנזקים.

שגיאות כתיב יכולות להיות מביכות ובלתי נעימות, ולחלופין מקור לשפע דאחקות (ראו כמה דוגמאות בגלריית השילוט כאן), אך כשהן הולכות ונאספות מתחילה להיווצר אצלנו תחושה בלתי נעימה – למישהו כאן לא איכפת מעצמו ומאיתנו, והוא מרשה לעצמו לזלזל בנו.

זה בדיוק מה שקורה בלוח שידורי הטלוויזיה של אתר Ynet (כאן), המציג בפנינו את לוח השידורים היומי ומאפשר לנו לקבל מידע נוסף על התכניות המשודרות, באמצעות הקשה על שם התכנית. מעבר למידע הקונקרטי, מקפיד האתר לציין גם את סוג התכנית, עפ"י רשימת קטגוריות מוגדרות מראש, מה שאמור לסייע לנו להבין על מה מדובר וכן לסייע למי שמחפש תכניות בקטגוריה ספציפית.

פה גם מתחילות התקלות המפדחות, היוצרות משום מה זיווגים מוזרים בין התכניות לבין הקטגוריות אליהן הן משוייכות, כמו כאן:

סקס והעיר הגדולה = תעודה טבע ופנאי

החדשות הטובות: התכנית נמשכת 0 דקות, לא כולל פרסומות…

ואם חשבתם כי מדובר בתקלה נקודתית, אתם מוזמנים לעיין בדוגמאות נוספות המובאות מטה, ולגלות כי השגיאות המביכות מופיעות בחלק גדול מהתכניות שבלוח השידורים.

יופי של דאחקה, אבל מה איכפת לנו מכל זה?
זה הזמן לקצת רצינות. בעוד ששגיאות כתיב חד-פעמיות יכולות להעלות מחשבות על רמת הכתיבה בעת החדשה, הרי ש"שגיאות מערכת" החוזרות ונישנות מהסוג המובא מעלה ומטה מצביעות על כשל מערכתי – או שהטקסט המופיע באתר כלל אינו נבדק (וזה לא טוב), או שהוא נבדק ואינו מזוהה כשגוי (וזה גרוע עוד יותר).
כלקוחות, אנו מוכנים לספוג טעויות אנוש מקריות פה ושם, אך מתקשים לספוג טעויות מערכתיות המפורשות על-ידינו כזילזול וחוסר אכפתיות, ולעיתים אף מדליקות אצלנו נורות אזהרה ביחס לארגון ולאנשיו, שהרי אם כאן הם לא שמו לב, מה קורה כאשר הם מטפלים בנו?
האם נוכל לסמוך עליהם, על המוצרים ועל השירותים שהם מציעים לנו?

משימות אופרטיביות:
תיהנו מהדוגמיות הנוספות מטה, ואל תשכחו לבדוק מה קורה אצלכם (באתר האינטרנט, בניירת השוטפת, בחומרים השיווקיים וכדומה).

**************    הרב הנעלם = אופרת סבון ***************
הרב הנעלם = אופרת סבון

**************    רואים עולם  = כדוריד  ***************
רואים עולם = כדור יד
**************    עובדה = אבשלום קור ***************
עובדה = אבשלום קור
**************    הגרלת הלוטו = סדרה קומית ***************
הגרלת הלוטו = סדרה , קומי
**************    חדשות באמהרית = אופרה  ***************
חדשות באמהרית = אופרה

שאלת בונוס למיטיבי לכת: אם סקס והעיר הגדולה = תעודה (קארי והגיגיה), טבע (סמנתה וזיווגיה) ופנאי (שרלוט מחפשת חתן), מה עושים עם מירנדה?

בין האסטרטגיה לקריאייטיב: לעצור את הזמן ולהרגיש פנאן

07.11.09 מאת Idan Bchor

עולם הפרסום הישראלי מתהדר בשנים האחרונות בשורה של פרסים בינלאומיים יוקרתיים בהם זכו קמפיינים מקומיים, פרסים אשר מוכיחים כי יש במחוזותינו כשרונות מצויינים בתחומי הקריאייטיב וההפקה.
שהרי מה יכולים טובי השופטים בקאן ובמקומות אחרים לבחון ולדרג?
את הרעיון המרכזי (The Big Idea), את הפיתוח של הרעיון והפיכתו לסיפור היוצר רגשות ו/או מניע לפעולה,  ואת ההפקה שהופכת את הסיפור לסרטון פרסום המועבר להמונים.

אלא שקמפיין פרסומי אינו יצירת אמנות העומדת בפני עצמה, כי אם חלק ממהלך שיווקי המיועד לקדם את המפרסם להשגת היעדים המוגדרים על-ידו, ובמילים אחרות – לשרת את האסטרטגיה העסקית והשיווקית של הארגון. כדי להעריך את תרומתו של הקמפיין להצלחתו של הארגון במדדים החשובים לו עצמו, לא ניתן להסתפק במבט על מרכיבי הקמפיין הפרסומי הגלויים לעין, אלא יש לנתח את המערכת העסקית והשיווקית הכוללת בה הוא פועל. זה כבר סיפור אחר, בו אנו מגלים לעיתים רבות, לצערנו, פערים בין הקמפיין הפרסומי לבין האסטרטגיה אותה הוא אמור לשרת.

איך קורה שמנהלי שיווק המחזיקים בידיהם תקציבי עתק של מאות אלפי דולרים, ולעיתים אף למעלה מזה, מאשרים קמפיינים פרסומיים שאינם משרתים אותם באופן הטוב ביותר, ולעיתים אף גורמים להם נזק? שאלה מצויינת, שהתשובה עליה מחייבת במה אחרת, רחבה ומנומקת יותר.
בקצרה – מי שמכיר את יחסי הכוחות בשוק המקומי מכיר גם את השפעתם המאגית של חלק מאנשי הפרסום על מנהלי השיווק מולם הם עובדים, שהכשרתם בתחומי ההאסטרטגיה היא, אם לומר זאת בעדינות, חסרה משהו. וכך, במקום שהבריף השיווקי יגדיר את תחומי הפעולה ואת האפקט הרצוי ביחס אליהם ויותיר בידי אנשי הפרסום את העיסוק ביצירת הפתרון הקריאייטיבי (בלבד), אנו עדים לקמפיינים רבים בהם הפתרון הקריאייטיבי, מבריק ככל שיהיה, מחפה על חולשה בתחום האסטרטגי, עד למקום בו נדמה כי זו כלל אינה קיימת ברשות הארגון.

4 קמפיינים המתרוצצים בימים אלה על מרקעינו מספקים דוגמאות ליחסים המורכבים שבין האסטרטגיה השיווקית לבין הפתרון הקריאייטיבי. הישארו עימנו.

לאומי דיגיטל: פתרון חביב – לבעיה הלא נכונה
הקמפיין של לאומי דיגיטל (כאן) ממחיש לנו ביצירתיות רבה כי "החיים הם מירוץ – כל כך הרבה להספיק, כל כך מעט זמן". התסריט מוקפד ומלבב, הליהוק אחלה, המוסיקה סבבה, וה-MacBook שעל שולחן בית הקפה בסצינת הסיום משדר עכשוויות וקוליות עילאית.
אלא שמאחורי הפתרון היצירתי החביב, עומדת חולשה אסטרטגית מביכה. גם אם נתעלם לרגע מהנחת היסוד המופרכת לפיה גאדג'טים ושירותים דיגיטליים "חוסכים לנו זמן" (שהרי כל מי שהיה בסרט הזה יודע כי גאדג'טים מאפשרים לנו, במקרה הטוב, לדחוס עוד כמה משימות נוספות לתוך סדר היום, אך לעולם אינם יוצרים עבורנו "זמן פנוי"), עולה מיד שאלת מליון הדולר בת 3 האותיות: WTF ?

ובעברית תיקנית: לא רק ששירותי הדיגיטל של לאומי אינם חדשים במהותם, הם גם אינם ייחודיים ואינם יוצרים כל יתרון תחרותי מול המתחרים בשוק, ובודאי שאינם מהווים תשובה כלשהי לשאלה המרכזית המעסיקה בימים אלה את עולם הבנקאות המקומי (ראו בהמשך) – האם ולאן כדאי לי לעבור?
נכון, לא חייבים להיגרר אחרי המתחרים, אבל מכאן ועד השקעה של מאות אלפי דולרים בקמפיין המנסה לרומם ולפאר שירותים קיימים ובנאליים, הדרך ארוכה…
שורה תחתונה: קריאייטיב – 9, אסטרטגיה – 3.

הערה: אני בטוח שאוצף בהודעות והסברים מלומדים על "ההיבט התדמיתי" + "הפרסומת האהובה" + שאר ירקות, אלא שבמהלך חיי למדתי שפצצות חכמות (ואפילו מבריקות) אינן מביאות כל תועלת כאשר הן מופנות אל מטרות חסרות ערך. ואידך זיל גמור.

קופת חולים כללית: האם זה הזמן להרגיש פנאן?
שיווק של קופות חולים למיניהן הוא עניין עדין ומורכב, הן בשל שפע האיסורים והמגבלות הרגולאטוריות, והן בשל הסיכון התדמיתי העלול להציג את הקופות כמי שמנסות להתעשר על-גבי כאבינו ומצוקותינו. מכיוון שכך, מעדיפות קופות החולים להציג את עצמן כפועלות בשירות הציבור ולרווחתו.

הקמפיין הקורא להורים להימנע מלשלוח את ילדיהם לגן כאשר הם חולים הוא אכן נכון וראוי, אלא שמישהו במחלקת הקריאייטיב של מקאן-אריקסון התנתק כנראה לזמן מה מהמציאות המקומית, מה שמאפשר לכולנו ליהנות מדי ערב מהטקסט הביזארי הבא (לא נגענו):

 יאללה לך הביתה מוטי, אתה מצונן
וגם אל תבוא מחר, שלא תדביק ת'גן
לך תשכב קצת במיטה, קח לך ת'זמן
ותחזור לפה רק כשאתה מרגיש פנאן!

כמה מאנשי מקאן-אריקסון ראו ושמעו את זה – ואף אחד לא קם?
ואיפה אנשי השיווק של "כללית" שאישרו לשידור את הפארסה הזו?
את הסרטון המפנן תמצאו כאן, ואת ההסברים + כל הקרדיטים כאן.

שורה תחתונה: אסטרטגייה – 9, קריאייטיב – 3.

מחסני תאורה: How low can we go ?
סידרת הקמפיינים של מחסני תאורה, בכיכובו של מיקי בוגנים, היא דוגמה לאסטרטגייה לגיטימית לפיה "אנחנו תמיד הזולים ביותר" (בז'רגון המקצועי – Every day low price). למרות עיקומי האף של אנשי המקצוע בתחומי השיווק, מוכיחה המציאות כי מי שמנהל אסטרטגייה כזו בתבונה, בנחישות וברגישות (לשוק) עשוי להרויח ובגדול, ע"ע רמי לוי.
הכל טוב ויפה עד שלאסטרטגייה "הנמוכה" מצטרף קריאייטיב נמוך עוד יותר, בו מככבת דמותו הגרוטסקית ממילא של בוגנים  – בסרטון "שכונתי", שאם אתם ממש חייבים תמצאו אותו כאן.

אני מניח שגם כאן יטענו המעורבים כי מדובר בסיפור הצלחה + "קמפיין שובר קופות", אבל דומני ששקופית בת 30 שניות ועליה הכיתוב עד 70% הנחה היתה עושה את אותה עבודה, ללא צורך במלרלרות למיניהם/ן.

מתוך הקומוניקט היח"צני (כאן) בחרתי להביא את הציטוט הבא מפיו של בעלי הרשת: מטרתו של הקמפיין להחדיר שפה תקשורתית חדשה למותג שמתבסס על הערכים הקיימים: אטרקטיביות וכדאיות ולהחדיר ערכים חדשים של אופנה וסגנון.
לאור הקמפיין המתמשך, ניתן להניח כי אכן מדובר בחדירה מוצלחת.

שורה תחתונה (מצטער, אבל תודו שהפעם זה באמת מתבקש ורלוונטי):
אסטרטגייה בעייתית אך לגיטימית, קריאייטיב מהתחת.

בנק מזרחי-טפחות: להעביר את דביר… ובגדול!
כמו תמיד, אני מעדיף לסיים בדוגמה חיובית, והפעם עם בנק מזרחי-טפחות, שהפך תוך שנים ספורות מבנק מנומנם הפונה למגזר חובשי הכיפה לשחקן מרכזי המצליח להשפיע על שוק הבנקאות ולנגוס במתחריו – כשהוא מציג שיעורי צמיחה מרשימים הן בהיקפי הפעילות והן בהיקף הלקוחות המצטרפים אליו.

קמפיין "להעביר את דביר" הוא דוגמה למסע פרסום המשרת היטב את האסטרטגיה הארגונית: החל מהבחירה המבריקה בשחקן דביר בנדק (הכי רחוק מרשימת "הפרזנטורים" השחוקים לעייפה), דרך סידרת הסרטונים הקודמים בהם הוא משחק דווקא את "הצד שכנגד", ועד הקמפיין הנוכחי שמדבר אלינו ישירות בגובה הכרס: שהרי כולנו בני אדם עם חולשות אנושיות קטנות וגדולות, כולנו מפחדים להודות שיש לנו בעיה (כאן), וכולנו מחפשים עידוד ותמיכה שיסייעו לנו לעשות סוף סוף את הצעד הקטן ולעבור (כאן)…

כדאי גם לשים לב למרכיב האמוציונאלי העומד בבסיס הקמפיין, בהשוואה לקמפיין "המחוייבים" המחוייט של בנק הפועלים – שכמותו דומה שכבר ראינו לעייפה. זה רק אני, או שגם לכם מזכירות התמונות האישיות והקבוצתיות של אנשי הפועלים את הקמפיינים של מתקיני המזגנים…?

שורה תחתונה:
נכון, הנשמות הטובות בענף הפרסום טוענים שמדובר בקמפיין מועתק, אלא שאני דווקא מאמין לאנשי ראובני-פרידן שיצרו קמפיין מצויין שבו מתחברים סוף-סוף האסטרטגיה הארגונית והקריאייטיב הפירסומי ויוצרים מהלך שיווקי יצירתי ואפקטיבי. במילה אחת: גדול.

ההנאה שבהנעה: לשנות הרגלים? בכייף!

19.10.09 מאת Idan Bchor

 "ניהול שינויים", בין אם בעולמנו הפרטי ובין אם במסגרת ארגונית או ציבורית, הוא אחת הסאגות הותיקות ורחבות ההיקף במדעי ההתנהגות. אינספור מחקרים, מאמרים ומודלים מסבירים לנו למה זה כל-כך מורכב וקשה עבורנו לעיתים, מה עלינו לעשות כדי להניע תהליכי שינוי וכיצד להטמיע אותם כך שיהפכו להרגל חדש.
בשורה התחתונה: מאחר וזה "קשה ומורכב" עלינו להקדיש משאבים רבים (זמן, כסף וכדומה). עולם הייעוץ הותיק מצא את תחום "ניהול השינויים" כתחום המניב שפע פעילות ופרנסה (שהרי אם זה קשה ומורכב כדאי מאד שנסייע לעצב נכון את התהליך ונלווה את תהליך ההטמעה מא' ועד ת'). עד היום אני פוגש פה ושם מנחים הפותחים את סדנאותיהם באופן קבוע בתרגיל "שילוב הידיים" המדגים את אי-הנוחות בתהליכי שינוי. טוב, גם "תרגילי פתיחה" הם עבור חלק מאיתנו עניין של הרגל שקשה לשנותו…

הפתרון הדיכוטומי: פחד או תיגמול
מרבית המודלים המקובלים לניהול שינוי עושים שימוש באחד משני צירי הפעולה המוכרים לנו כאפקטיביים ליצירת הרגלים חדשים:
ציר הפחד – מה יקרה אם לא נשתנה… ציר זה יכול להיתמך על-ידי פעולות אכיפה חיצוניות (קנסות ועונשים מסוגים שונים), או להישען על המודעות האישית לסיכונים אותם מעלה ההרגל הישן (הדוגמאות הקלאסיות: הפסקת עישון, תזונה נכונה, ספורט וירידה במשקל וכדומה).
ציר התיגמול – נשען אף הוא על מודעות אישית (מה אוכל להרויח מיישום השינוי), או על תיגמול מוחשי אשר מובטח לנו על ידי גורמים חיצוניים ומספק מוטיבציה חיצונית לביצוע השינוי.

ההנאה כמקדם הנעה
השלב הקריטי ביותר בתהליכי שינוי הוא שלב ההתנסות הראשונית, שלב בו אנו מתחילים לפעול בדרך החדשה אותה ברצוננו להפוך להרגל. שלב זה מעלה מיד את כל מרכיבי אי-הנחת ואי-הנוחות הקשורים לשינוי (היזכרו בנסיונותיכם להפסיק לעשן, ולהבדיל – בהתנסות הראשונה שלכם בנהיגה בצד ימין, אי שם בממלכה הבריטית…). חלק ממרכיבי אי-הנוחות נעלמים או קטנים בהמשך, אך חלקם מופיעים בעוצמה המקשה עלינו ולעיתים אף קוטעת ומסכלת את התהליך כולו.

בשנים האחרונות אנו עדים להרחבה מעניינת של ציר התיגמול, כאשר לתיגמול המוחשי נוסף תיגמול ברמת ההנאה, המופקת לא רק בסיום השינוי, אלא כבר במהלכו. האמת היא שאנו מכירים את אלמנט ההנאה כבר מקדמת דנא (היזכרו במשחקי "האווירון" בארוחות הראשונות שלכם או של ילדיכם) אלא שלא הבאנו את הרעיון במלוא עוצמתו לעולם "הבוגר", שם נתפסו "המשחקים" למיניהם כילדותיים ובלתי ראויים.
השינויים העוברים על עולמנו בשנים האחרונות, ובתוכם המיקוד ההולך וגדל בהבנת עולמו של הלקוח / האזרח / המשתמש ומכאן ההכרה בחשיבותה של המוטיבציה הפנימית – מביאים אותנו לשנות הרגלים ישנים (אופס…) ולבחון מחדש את דרכי ההשפעה על התנהגויות אישיות וארגוניות ואת הכלים אותם נוכל לגייס לטובת שינויים אלה. לא במקרה אנו נחשפים לעלייה מטאורית של התורות המסבירות את אופני התנהגותנו, גם כבוגרים, במושגים ובכלים רגשיים ובלתי רציונאליים, וזאת על חשבון התנהלות המבוססת על החשיבה הרציונאלית הקלאסית.

זה כנראה גם הרעיון המרכזי העומד מאחורי סידרת המיזמים החביבים והמהנים, המבוצעים תחת קורת הגג של מיזם thefuntheory.com אשר בודק את השפעת ההנאה (Fun) על שינוי הרגלים התנהגותיים, המכוונים כולם ליצירת "עולם טוב יותר". במהלך החודשיים האחרונים, בהם מתנהל המיזם באופן פומבי, שוחררו לציבור הרחב 3 פרוייקטים:
* המיזם המופיע בסרטון שבכותרת, לעידוד מאמץ גופני קל ועלייה במדרגות על-חשבון המדרגות הנעות.
* מיזם לעידוד זריקת אשפה לפחי האשפה המוצבים בגנים ציבוריים.
* מיזם לעידוד מיחזור בקבוקי זכוכית (אשר בשונה מפחיות ובקבוקי פלסטיק אינם מוחזרים בתשלום במדינות רבות).
סרטונים קצרים המתארים את 3 הפרוייקטים תמצאו כאן.

זוהי רק ההתחלה. מנהלי המיזם מחפשים רעיונות לפרוייקטים נוספים ברוח זו, ומבטיחים פרס של 2,500 יורו למי שהצעתו תזכה במקום הראשון. אם תרצו, יש כאן דוגמה נוספת למיזם המתנהל בגישה של Open Innovation (חדשנות פתוחה ומשתפת), אליה כבר התייחסתי במספר פוסטים קודמים (למשל כאן).
מעניין כי מאחורי המיזם כולו עומדת יצרנית הרכב פולקסוואגן, אשר בשלב זה מופיעה כבעלת היוזמה, אך עדיין לא חשפה לציבור את הקשר הישיר שבין המיזם לבין מוצריה. ניתן לנחש כי פולקסוואגן מנסה לנכס לעצמה את תחומי השינוי וההנאה בעולם הרכב (בסגנון: פולקסוואגן. תשנו ותיהנו) אך כדי לדעת איך בדיוק זה יבוא לידי ביטוי נצטרך להמתין.
עד כאן הכל נחמד ואפילו מהנה. אבל… מה יקרה בהמשך?

מבחן ההמשכיות וההתמדה
לא יהיה זה נכון לעסוק בתהליכי שינוי מבלי להתייחס לשאלת ההמשכיות וההתמדה, שאלה הרלוונטית גם לתהליכי שינוי המבוצעים באמצעות צירי הפחד ו/או התיגמול.
מה יקרה בטווח הארוך? האם ההתנהגות החדשה (עלייה במנדרגות, אשפה לפח, מיחזור בקבוקים) תתבסס כהרגל חדש אשר אינו זקוק לתמריצים, או שאלה ימוגו כאשר יוסרו מרכיבי הפחד / התיגמול / ההנאה אשר נילוו להם. שאלה טובה, שתשובה כוללת ומדויקת עליה, לצערי, אין לי. ניתן רק לציין כי בעולם מדעי ההתנהגות נהוג להגדיר תקופה של בין 3 ל-6 חודשים (תלוי באינטנסיביות השימוש בהתנהגות הרלוונטית) כתקופה הנדרשת ליצירת שינוי התנהגותי יציב ומתמשך, אשר אינו צריך יותר "עזרים" חיצוניים.

בונוס: הוספת מרכיבי הנאה בעת "שינוי זמני"
את ההבנה כי הנאה מקטינה את אי-הנוחות בתהליכי שינוי ניתן לקחת לא רק לתהליכי שינוי פרמננטיים, כי אם גם ככלי להקלה על שינויים זמניים הנדרשים מעת לעת – החל מסגירת כביש והפנייה לכביש עוקף, שינוי זמני עקב עבודות שיפוץ בבית או במקום עבודה, ואף שינויים זמניים בתהליכי העבודה בארגון. בעוד שעד היום ניסינו לחפש פתרונות להקטנת אי-הנוחות, נוכל להוסיף מעתה שאלה חדשה: מהם הדברים שיוכלו לצרף לשינוי הנדרש גם אלמנטים של הנאה / כייף / פאן / חיוך…?
זו כבר שאלה מסוג אחר, שפותחת שפע של אפשרויות יצירתיות.  
נסו, שנו ו…תהנו!