Posts Tagged ‘פרזנטציות’

SlideShare מציג: מצעד הפרזנטציות של 2010

15.01.11

אתר SlideShare הוא אחד מהאתרים המובילים ברשת המאפשרים העלאה, הורדה ושיתוף בפרזנטציות, בצד בלוג מקצועי אשר מהווה מקור מעולה למי שמעוניין לעקוב אחרי המגמות והחידושים בתחום. כמדי שנה, מציג האתר את מצעד הפרזנטציות המובילות לשנת 2010 כשהן ממויינות לקטגוריות שונות ומלוות בסטטיסטיקות שונות ומשונות, חלקן בעלות ערך ממשי וחלקן המשקפות קוריוזים נקודתיים – כמו למשל המצגת הארוכה ביותר אשר הועלתה השנה לאתר, והמכילה לא פחות מ- 1,937 שקופיות.

מה עדיף – פחות או יותר?
הויכוח הנצחי על "אורכה המיטבי" של מצגת נשאר גם השנה בלתי פתור. בצד הבדלים תרבותיים (מצגות ביפנית מכילות בממוצע 42 שקופיות, לעומת 19 שקופיות בלבד בממוצע במצגות באנגלית), ניכר פער משמעותי בין הסטטיסטיקה של כלל המצגות המועלות לאתר (לפיה כשליש מהמצגות באתר הינן בנות פחות מ-10 שקופיות, וכ- 45% מכילות 10-30 שקופיות בלבד) לבין המצגות הפופולאריות ביותר באתר – הכוללות בממוצע 63 שקופיות למצגת.
מוסר השכל: כשיש לך מה להגיד – האורך אינו קובע. התוכן כן.

MAC it Better
מהי תוכנת הפרזנטציות המועדפת? Power-Point של מיקרוספט ממשיכה להוביל ללא עוררין (54% מהמצגות שהועלו לאתר הינן בפורמט PPT ו- 30% בפורמט PPTX החדש יותר), אך Keynote של אפל מציגה נתונים מעוררי מחשבה: למרות שפחות מ-2% מהמצגות באתר נוצרו בעזרתה, היא מהווה קרוב ל- 16% מבין 1,000 המצגות הפופולאריות ביותר באתר…
את ההסבר לפער הגדול בין התוצאה הכמותית לזו האיכותית ניתן למצוא לאו דוקא בתוכנות עצמן, כי אם במשתמשים בהן: אפל היתה מאז ומעולם בחירתם האולטימטיבית של מיטיבי הלכת בתחומי העיצוב, השיווק והפרסום – העומדים מאחורי רבות מהמצגות בתחומים אלה. אם עדיין לא עשיתם זאת, לכו עכשיו לאתר של Garr Reynolds, לשעבר מבכירי אפל וכיום אחד מברי הסמכא המובילים בעולמות העיצוב בכלל ובעולם הפרזנטציות בפרט.

מה עניין אותנו השנה?
גם בעולם המצגות בולט מקומו המרכזי של העיסוק ברשתות החברתיות, כאשר את המקום הראשון קוטפת מצגת מצויינת בנושא Social Media for Business  ומיד אחריה בולטת מצגת פרובוקטיבית (ומצוינת בפני עצמה) – What the F**K is Social Media NOW.
מצגת נוספת אשר זכתה לצפיות רבות מביאה דוח מפורט של חברת הייעוץ PSFK ובו סקירת המגמות אשר יעצבו את עולם המסחר של המחר. בשונה ממצגות שיווקיות קצרות וממוקדות מכילה מצגת זו 84 שקפים מעוצבים היטב אך עמוסים לעייפה במלל ונתונים. דוגמה למצגת המופצת במתכונת Stand Alone והמיועדת לעיונם של מנהלים בארגונים, ללא כל צורך במציג (Presentor) אשר ילווה אותה. 

מתים עליך, או מתים משעמום?
מצגת בולטת נוספת, המופיעה תחת השם הפרובוקטיבי Steal this Presentation עוסקת בעולם המצגות עצמו, ומתחילה, איך לא, בשקף הגנרי הבא:

לאחריו מגיעה ההתחכמות הבאה:

 ובעקבותיה שורה ארוכה של המלצות וטיפים לעיצוב תכנים ועיצוב גרפי של מצגות. יש להניח כי עבור מיטיבי הלכת אין כאן תובנות מדהימות או חידושים מרעישים, אך מי שנמצא בתחילת דרכו ימצא כאן את הדגשים הנכונים לבניית מצגת המסייעת להעביר באופן מעניין ואפקטיבי יותר את המסרים הרצויים.

… ומה מחכה לנו בשנה הקרובה?
בפוסט הראשון לשנת 2011 מרכז עבורנו SlideShare שש פרזנטציות המתמקדות בסקירת המגמות הצפויות להשפיע עלינו במהלך השנה הקרובה. כדאי להציץ בכולן, אבל אם אין לכם זמן, ואם אתם מעוניינים להרחיב את נקודת המבט מעבר לעולם ה- Socail Media הנטחן לעייפה, לכו ישירות למצגת של חברת הפרסום JWT הכוללת בתוכה את 100 הנושאים שכדאי לעקוב אחריהם השנה.

הרחבות – איך לא עושים זאת:
* 5 טעויות מ-ז-ע-ז-ע-ו-ת בעיצוב מצגות
* טעויות אופייניות – מהדורה מיוחדת למרצים באקדמיה

הרחבות – איך כן:
* סודות הפרזנטציה של סטיב ג'ובס 
(קצת נדוש, ובכל זאת…).
* Brain Rulesמצגת ארוכה וחכמה במיוחד, מומלצת למיטיבי לכת.

ג'ף בזוס (אמאזון): על כישרון ובחירה, פיקחות וטוב לב

27.08.10

אירועי סיום התואר של מוסדות אקדמיים הינם ההזדמנות האחרונה להעניק לבוגרים הטריים "צידה לדרך", רגע לפני שהם יוצאים ממגדל השן האקדמי אל העולם האמיתי. אם תרצו, זו ההזדמנות לחבר את הידע שנרכש באקדמיה אל התבונה הנדרשת כדי להפוך את הידע והכישרון ממשאב אישי למשאב התורם לחברה בה אנו חיים ופועלים.

ברוח זו פגשנו בעבר את הרצאתו המיתולוגית של סטיב ג'ובס בפני בוגרי סטנפורד, והפעם – הרצאה חדשה ויוצאת דופן של ג'ף בזוס (Jeff Bezos), בוגר פרינסטון אשר הקים בשנת 1994 את Amazon ומנהל אותה עד עצם היום הזה, אשר הוזמן לשאת דברים בטקס הענקת התארים לבוגרי אוניברסיטת פרינסטון בחודש יוני השנה.

במהלך שש הדקות הראשונות של הסרט סוקרת נשיאת האוניברסיטה, Shirley M. Tilghman, ביבשושיות מסויימת את דרכו ואת דמותו המרתקת של ג'ף בזוס ואת דרכה מעוררת ההשראה של אמאזון – מהקמתה במוסך הביתי בסיאטל, דרך צמיחתה לחנות הספרים הגדולה בעולם, ועד מקומה הנוכחי כמשווקת תכנים דיגטליים (ע"ע Kindle), תוך שהיא מונעת על-ידי חזון מרחיק לכת ומחוייבות טוטאלית ליצירת חוויית קנייה חסרת תקדים וערך יוצא דופן ללקוח.

עד כאן הכל פחות או יותר צפוי (פרינסטון = כישרון + הישגים = הצלחה אישית = הצלחה עסקית = הצלחה עולמית), אלא שאז מטפס בזוס אל הקתדרה שבמרומי האולם, ומספר על חוויית הילדות אשר לימדה אותו את ההבדל בין פיקחות (Cleverness) שהיא סוג של כישרון (Gift), לבין טוב לב (Kindness), שהוא סוג של בחירה (Choice).

פנו לעצמכם 19 דקות, החזיקו מעמד והאזינו למידע הרב הנשפך עליכם בשליש הראשון, חכו למפנה המפתיע המתרחש באמצע העלילה, וצאו עם עוד חומר למחשבה לקראת השנה החדשה הניצבת בפתח. שנאמר: "ובחרת בטוב".

*  לחובבי הפרזנטציה, השכנוע וההשפעה:
    עוד דוגמה מצויינת לפער בין אוסף נתונים לבין סיפור טוב

סטיב ג'ובס מציג: "סליחה תקלה" – בשידור חי

12.06.10

פרולוג + גילוי נאות:
צביקה רול ואני נוהגים לשוחח רבות, הן בחצר של מטילדה והן במרחבי הרשת. בחלק מהנושאים אנחנו תמימי דעים, ובאחרים ממש לא. זה הרי מה שכייף.
הפוסט הזה הוא סוג של התכתבות עם פוסט שפרסם צביקה מוקדם יותר השבוע בבלוג המצוין שלו, וכן נסיון לתרום כמה תובנות ועצות מעשיות לכל מי שמוקסם מעולם הפרזנטציות עתיר הפעלולים אך מוטרד מהתקלות והפדיחות שהוא עלול ליצור עבורנו בשידור חי.

                         וכמו שאתם יכולים לראות…

סטיב ג'ובס, מנכ"לה האגדי של חברת Apple, נחשב בשנים האחרונות לאחד מגדולי הפרזנטורים בעולם השיווק. ההופעה "הקולית", האינטונציה הייחודית, והיכולת להפוך מוצרים וחידושים טכנולוגיים "לסיפורים דרמטיים" ומעוררי התלהבות – כל אלה מהווים דוגמה והשראה לרבים מאיתנו, אשר רוצים לשפר את יכולותיהם וביצועיהם בתחומי הפרזנטציה.  אלא שהעולם מלא נסים ונפלאות,  וגם ג'ובס ואפל אינם חסינים בפני תקלות הנוחתות עליהם לפתע בשידור חי, כפי שקרה השבוע בעת השקת הדור ה- 4 של האייפון המהולל – בסיטואציה מביכה שתקציר שלה תמצאו כאן

תקציר האירועים: בעת שהוא מתקרב לאחד משיאי הארוע, ניתק לפתע האייפון של ג'ובס מרשת ה- WIFI המקומית, וסרב להתחבר אליה. לאחר כמה נסיונות, מבינים ג'ובס ואנשיו כי מקור הבעייה הוא מאות המחשבים והסמארטפונים המקוונים הנמצאים באולם ויושבים כולם על אותה רשת… מאחר וכך, פונה ג'ובס לקהל ומבקש "לנתק מכשירים" – בקשה חריגה ממי שבאו לדווח ולצייץ לעולם בזמן אמיתי – ובסופו של דבר זוכה לשיתוף פעולה ומצליח להשלים את המשימה, גם אם בציון נמוך מזה שאליו הוא רגיל… 

נכון שעולם המצגות כבר ראה התרסקויות מביכות הרבה יותר (כמו זו של ביל גייטס בשידור ישיר ב-CNN), ונכון כי כאן (בשונה מהמקרה של גייטס) לא מדובר בכשל של המוצר אלא של התשתיות הטכניות של המצגת, אבל אין ספק כי ג'ובס (הידוע גם כמנהל קשוח ותובעני) לא אהב את זה וכי מישהו באפל חטף על הראש רגע אחרי שהזרקורים התקשורתיים כבו. לא נעים. 

אין ספק כי הטכנולוגיה מאפשרת לנו לשכלל ולהעשיר את מצגותינו, אך במקביל היא חושפת אותנו לתקלות שונות ומשונות. נכון, לא כל מפגש עם קהל דורש מצגת ממוחשבת עתירת פעלולים, ולעיתים דוקא הדיבור הישיר והבלתי אמצעי מתגלה כחזק הרבה יותר (ראו למשל את אותו ג'ובס בהרצאת המסטרפיס שלו באוניברסיטת סטנפורד) אך הבה נודה כי בחיי היום-יום אנו נדרשים רבות למצגות מבוססות טכנולוגיה, כזו או אחרת. מכיוון שכך, יהיה זה נכון וחכם לפעול להקטנת הסיכונים הידועים מראש ובמקביל לרכוש מיומנות בניהול נכון של "תקלות אופייניות", כך שהנזק בעטיין יהיה מזערי ככל הניתן. 

"כל מה שיכול להתקלקל – יתקלקל…" (מרפי)
כמה עצות שימושיות למי שרוצה להקטין את הסיכויים לתקלות מפתיעות בשידור חי:

1. השתמש במחשב הנייד שלך. נכון, נוח יותר להגיע לארוע עם דיסק-או-קי, אך כדאי לזכור כי מעבר בין מחשבים שונים וורסיות שונות של מערכות הפעלה ותוכנות (Windows, Office) עלול ליצור שינויים במצגת המוכנה – עימוד, עיצוב, הנפשות, הפעלת סרטונים וקטעי מדיה וכדומה. מכיוון שכך, מומלץ להגיע עם מחשב נייד שלך, עליו הרצת את המצגת מבעוד מועד. אישית, אני מסתובב תמיד עם נטבוק זעיר ועם רמקולים מ-ד-ה-י-מ-י-ם של JBL שמספיקים גם לאולם שבו 50 איש.

 2. בדיקת מערכות – רגע לפני. ככל הניתן, וגם אם הגעת עם מחשב משלך, רצוי לבצע תמיד הרצה של המצגת (תוך דגש על קטעי מדיה) על התשתית הטכנולוגית הנמצאת במקום הארוע – ולוודא כי מערכות ההקרנה וההגברה אכן פועלות ומסונכרנות כנדרש.

 3. גיבוי! גיבוי! גיבוי! גם אם באת עם המחשב שלך, הכן תמיד קובץ גיבוי בדיסק-און-קי, למקרה של בעייה במחשב.

 4. הכן תדפיס של המצגת. גם אם אתה שולט בחומר, תדפיס מסודר (אפשר גם בפורמט חסכוני של  6 או 9 שקופיות בעמוד) יאפשר לך לעבור למוד "ידני" ולהעביר את המסרים המרכזיים גם במקרה בו המערכת הממוחשבת קורסת… 

אופס. תקלה… מה עושים?
במקביל לצעדים להקטנת הסיכונים, כדאי לרכוש מיומנות בהתנהלות נכונה בזמן תקלה (שכפי שהבנו ממרפי, יום אחד תופיע גם אצלנו):

  1. שמור על קור הרוח. על-פי-רוב, הקהל מקבל בהבנה תקלות טכנולוגיות, ומוכן להמתין מעט כדי לאפשר לך ולמצגת לחזור למסלול המתוכנן. עם זאת, הקהל רגיש להתפרצויות ולביטויי זעם אשר משדרים אובדן שליטה.

 2. הכרז על התקלה. זיהית תקלה? שתף ותקשר זאת מיידית עם הקהל, באופן רגוע ככל הניתן, והפגן כי אתה ממשיך לשלוט בארוע ולנהל אותו.

 3. הפסק את השידור החי. אין זה נכון לטפל בתקלה (פתיחת וסגירת קבצים וכדומה) כשהתהליך מבוצע על המסך לעיני הקהל. יש לעבור בהקדם לתצוגה על מסך המחשב בלבד (באמצעות אחד מכפתורי הפונקציות – המספר עצמו משתנה בין יצרנים שונים), ובמקרה שהסתבכת בכך – פשוט לנתק את כבל היציאה למקרן…

 4. המשך לתקשר עם הקהל. אם יש לך עוזר או טכנאי היכול לטפל בתקלה – מצוין. אך גם אם אין לך, חשוב להמשיך "לשוחח" עם הקהל ולעדכן אותו בהתקדמות הטיפול ("או קיי, הנה זה עולה…").

 5. אופציה: להמשיך ללא המצגת. במידה והמצגת לקראת סופה, או שאינה קריטית להעברת התכנים, ניתן לעבור למוד "ידני". כאן תמצא סיוע רב בתדפיס אותו, כזכור, הכנת מראש…

 6. אופציה חלופית: קח פסק זמן. במידה והטיפול בתקלה דורש יותר מ- 2-3 דקות, ובמידה והמעבר למוד "ידני" אינו מתאים לך, ניתן להכריז על הפסקה קצרה (5 עד 10 דקות), או להקדים מעט הפסקה שהיתה מתוכננת בהמשך, ולאפשר לעצמך לתקן את התקלה ו/או להערך להמשך במתכונת חלופית.

 7. חזור לשידור – עם אנרגיות משופרות. בין אם התקלה במצגת תוקנה לבין בחירה להמשיך בלעדיה, חשוב לחזור לשידור כאשר אתה משדר אופטימיות ובטחון עצמי.
מומלץ, כמובן, להתנצל על התקלה, אך אין צורך להסביר אותה, ובודאי לא להאשים אחרים. אין גם צורך לספר לקהל מה הוא הפסיד ("חבל, הכנתי כמה סרטונים מדהימים…") אלא להמשיך את המפגש באופן המועיל והתורם ביותר לך ולקהל.

 8. הפק לקחים – מה קרה? מה למדתי מזה? מה עלי לעשות בעתיד? עם מי כדאי לי להתייעץ ואת מי כדאי לי לשתף? 

השורה התחתונה: הערכות מקדימה + מיומנות בזמן אמת
טיבן האכזרי של תקלות הוא שהן פוגשות אותנו דוקא ברגעים הפחות מתאימים…הנסיון המצטבר לאורך השנים, בצד הערכות נכונה וכן אימון ותירגול יזום של התמודדות עם תקלות אופייניות בעת העברת המצגת – מאפשר לנו להקטין עד למינימום את "הנזקים" ולהצליח במשימה אשר לשמה התכנסנו. 

…ומה עם סטיב ג'ובס? נכון, פאדיחה קטנה ואולי גם מיותרת, אבל הוא ואנשיו כבר שקועים בסיפוק הביקושים הקיימים ובפיתוח הלהיטים הבאים…

גלובס מציג: אמנות הצגת הנתונים

12.05.10

סבב הכרות + מושגי יסוד
T
eleseker Internet Monitor (ובקיצור TIM) הינו סקר המבוצע מדי חודש ע"י חברת TNS/טלסקר בקרב מדגם מייצג המונה 800 משתמשי אינטרנט  בישראל, והבוחן את שביעות הרצון, הרגלי הגלישה והיקפי השימוש באתרים הפופולאריים. כמקובל בסקרים מסוג זה, הוא משמש גם ככלי שיווקי בידיהם של האתרים עצמם – המעוניינים  ללכוד ברשתם גולשים ומפרסמים נוספים.

מבוא פילוסופי: תפיסת המציאות – שאלות ותשובות
ש
: האם יש מציאות זולת "המציאות הנתפסת"?
ת: שאלה פילוסופית מעניינת. ברמה הפרקטית – כנראה שלא…
ש: ומה משפיע ומעצב את "תפיסת המציאות"?
ת: מה שמגיע למוחנו, ובעיקר מה שנחרט בו…
ש: ומה בתחום "תפיסת המציאות" נחרט בו באופן המהיר והחזק ביותר?
ת: שוב שאלה מעניינת… בגדול – ידוע כי "תמונה שווה 1000 מילים", ולכן תמונות, מטאפורות וביטויים אשר יוצרים "תמונה" או לחלופין יוצרים "יחסי גודל" בין גורמים שונים קלים יותר לזיכרון ומשפיעים יותר…
ש: הבנתי את הרעיון, אבל חשוב לי יותר אופן היישום השיווקי שלו – איך בוחרים את הזוית הנכונה עבורנו ואת הנתונים אשר יוצרים תמונה שתשרת אותנו באופן הטוב ביותר, תציג אותנו במיטבנו ותיצור עבורנו "יתרון תחרותי" מובהק ומתמשך?
ת: פתח את מוסף "נתח שוק" של גלובס, ותילמד…


           מתוך נתח שוק, גלובס, 12.5.2010  הידיעה המלאה – כאן

כך זה עובד באמת:
המעבר מעובדות ונתונים לכותרות דרמטיות "יוצרות מציאות"

ש
: בוחן פתע – הבט בתמונת הכותרת מעלה. מה הבנת?
ת: ברור – גלובס מזנק קדימה בעוד שדה מרקר מידרדר לאחור.
ש: ומה עוד? רמז – הבט בתמונת האילוסטרציה…
ת: נראה שגלובס נמצא במקום טוב באמצע, אי-שם בין האתרים הבינלאומיים של  גוגל ו- יוטיוב לאתרים המקומיים של וואלה! ו-Ynet.
ש: יפה. ואיך זה קשור לנתוני סקר TIM  כפי שפורסמו היום?
ת: אין לי מושג. תגיד לי, מי חוץ ממך ועוד כמה אנשי ברנז'ה משועממים קורא את כל ערימות המידע האינסופיות האלה?
ש: צודק.  רוצה כמה דוגמאות מהירות ומעוררות מחשבה?
ת: שיהיה…

הכותרת (לא נגענו):
"גלובס" מוביל בטבלה הכללית עם זינוק של 26%, בהשוואה ל"דה מרקר" שאיבד כ-9% והידרדר למקום 17.

 נתוני הסקר (הנתונים המלאים כאן):
גלובס      במקום ה-15  עם   13.6%
דה מרקר  במקום ה-17  עם  13.3%
ביצועי החמישיה הפותחת:

 

 

 

הכותרת (שוב לא נגענו):
"גלובס" מוביל בפער גדול גם בגלישה ממקומות העבודה, עם זינוק של יותר מ-45%

נתוני הסקר:
גלובס      במקום ה-12  עם  14.8%
דה מרקר  במקום ה-13  עם  13.2%
ביצועי החמישיה הפותחת:

 

 

 

אפילוג: אמנות הצגת הנתונים וגבולות הטעם הטוב
עובדות ונתונים הינם "חומרים" המסייעים לנו לבנות, לעצמנו ולאחרים, את "תמונת המציאות" המשרתת את האג'נדה (המדינית, הפוליטית, העסקית, האישית וכדומה) אותה ברצוננו לקדם. בעולם השיווקי, נרצה כמובן להציג את התמונה המעניקה לנו "נקודות זכות" ויתרון תחרותי. היכולת לזהות ולבטא באופן יצירתי את הנתונים המחמיאים לנו הינה חשובה ובעלת ערך רב. אך כאשר "היצירתיות" עוברת את גבולות הטעם הטוב, היא הופכת לחרב פיפיות אשר לא רק שאינה משרתת אותנו, כי אם עלולה לפגוע באמינות ובמוניטין אותם צברנו בעמל רב.

בשבחי הפרובוקציה המעולה, מול זו המגעילה

05.02.10

רובנו מתייחסים למושג פרובוקציה כאל התנהלות שלילית המיועדת להקניט, להעליב ולפגוע באחרים. אלא שעיון מדוקדק יותר בשורש הביטוי To Provoke מגלה בצד הפירושים הנפוצים ("להרגיז", "להסית" וכדומה) גם את "לגרות ולעורר".

פרובוקציה חיובית תהיה איפה כזו שתגרום לנו לעצור לרגע, להתבונן מחדש על המציאות, לבחון את עמדותינו ואולי אף לפעול בשונה מהרגלינו עד כה. בעולמות השיווק, הפרסום והתקשורת מהווה הפרובוקציה כלי לגיטימי במאבק הסיזיפי על תשומת ליבו של הלקוח, ובנסיון למקד ולהניע אותו דווקא אלינו.

שתי הדוגמאות מטה ממחישות את ההבדל בין הפרובוקציה המעולה, מול זו המגעילה..

דוגמה ראשונה: ספרדי כפול – גירסת הרשת
לגברת הצעירה שבתמונה מטה יש מה להציע לנו בעולמות העליונים והתחתונים – כל מה שצריך הוא לתפעל את הכפתורים הנכונים…

עוד רגע אקשר אותך לאתר של חברת Terra, שם כדאי ללחוץ על כפתור ההפעלה ולעקוב אחרי הסרטון הקצר, לחכות להפתעה המגיעה אחרי 30 שניות, לא לוותר ולהתעקש לראות עד הסוף. אפשר ליהנות שוב ושוב, אבל לא לשכוח לחזור לכאן…
הבנת?  זה הקישור לאתר.

יפה שחזרת… ואם עדיין לא הבנת (בספרדית זה אכן נראה ונשמע אחרת), הרי שחברת Terra מספקת שירותי "הגנת תוכן", המאפשרים להורים ואנשי חינוך למנוע מילדים ובני נוער להגיע לאתרים ולתכנים המוגדרים כבלתי מתאימים עבורם.

לטעמי, יש כאן שימוש מצוין בפרובוקציה שממחישה לנו הן את "הצורך" והן את "הפתרון".  בקיצור: פרובוקציה מעולה.

דוגמה מס. 2: האופציה המכוערת…
את החנות הזו תמצאו בתחילת רחוב הכרמל בתל-אביב, רגע לפני הכניסה לשוק עצמו.

אני מניח כי הרעיון שמאחורי הדאחקה הפרובוקטיבית הוא בסגנון "הפוך על הפוך": אם הם כאלה מאגניבים, בטח גם התכשיטים שלהם כאלה – בואו ניכנס ונראה!
האם זה עובד? לפחות בפעמים בהם אני עברתי ליד החנות, לא נראתה בה התגודדות המונית…

כאן בדיוק מסתתרת הסכנה הקלאסית של שימוש בפרובוקציה ככלי שיווקי ותקשורתי – מצב בו היא הופכת מגורם התורם ליצירת עניין לגורם מטריד ומעצבן, כפי שמוכיחים לנו כמה משרדי פרסום מקומיים אשר הפכו את הפרובוקציה המעצבנת למאפיין המרכזי של פעילותם (רמז: חפשו בנתיבי אילון).

מבחן רגע האמת: Look & Listen
את ההבחנה החיונית בין פרובוקציה "מעולה" לזו "המגעילה" ניתן להשיג באמצעות מיקוד המבט וההקשבה ללקוח הניצב מול המסר הפרובוקטיבי:
בשני המקרים נראה בתחילה מבט תוהה המנסה לפענח "על מה מדובר".
ההבדל יופיע בהמשך – בעוד שפרובוקציה שלילית תותיר את הלקוח / הצופה מאוכזב ואולי אף כועס, הרי שהפרובוקציה החיובית תעלה על פניו חיוך ותניע אותו להתקרב אלינו, להסכים איתנו ואולי אף להצטרף אלינו או לרכוש את מוצרינו ושירותינו.

המלצה אופרטיבית: לבדוק במקום מוצנע…
כמו בנוזל ניקוי חדש המבטיח לכם תוצאות מבריקות – רגע לפני שאתם יוצאים עם מסרים פרובוקטיביים, בידקו אותם מול קהל מצומצם. רצוי לא מול חבריכם, אלא מול אנשים המייצגים ככל הניתן את "הקהל האמיתי".
אל תסבירו ואל תכינו את הצופים אלא חישפו אותם ישירות למסר  – עיקבו אחרי תגובותיהם בזמן אמת, ובהמשך שאלו אותם לתחושותיהם בזמן הצפייה ומיד לאחריה.
אם הם מחייכים – אתם כנראה בכיוון הנכון.
אם הם נשארו אדישים או כועסים – חפשו בזריזות פיתרון אחר…

חייכתם? התעצבנתם? – אתם מוזמנים להגיב…

צולם ביום חול (או: איך ליצור דרמה מרתקת במו ידיך)

17.12.09

איך מספרים תוך 8:30 דקות את סיפור הפלישה הגרמנית לאוקראינה במלחמת העולם השנייה, אשר כילתה מליוני גברים, נשים וילדים?

כל מה שצריך הוא שולחן אור, ערימת חול, מוסיקת רקע מתאימה, וכמובן גם את הכישרון המדהים של קסנייה סימיונובה.

 10,262,505 אנשים בכל רחבי העולם כבר ראו את זה. עכשיו תורך.

[ שוב תודה לאיש המרתון, שמספק לנו ידע וצידה לדרך ]

In-Novation 2009: פריצת דרך או שיפור מתמיד?

14.09.09

כנס In-Novation אשר התקיים בתחילת השבוע (13.9.09) במרכז הכנסים Avenue בקריית שדה התעופה (התכנית המלאה – כאן), זימן מפגש חזיתי בין שתי תפיסות מרכזיות בעולמות החדשנות: הגישה המחפשת "פריצת דרך" דרמטית, ומולה הגישה הדוגלת בניהול שיפור מתמיד.

וכאילו כדי להעצים את הדרמה, הוצבו ההרצאות בזו אחר זו, מיד בפתיחת הכנס, כאשר שני הדוברים מככבים בצמרת עולם הפרסום המקומי  – אילן שילוח, יו"ר מקאן אריקסון ומולו גדעון עמיחי, מנכ"ל משותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי – כאשר לכל אחד מהם סגנון אישי אחר, התואם (הפלא ופלא) את הגישה אותה הוא בחר להציג.

נקודת הפתיחה המאתגרת: It's not gonna work

לאילן שילוח, אשר כבש בסערה את עולם הפרסום ומיצב את מקאן אריקסון כמשרד לוחמני המשאיר את מתחריו הרחק מאחור, אין זמן וחשק למשימות שיווקיות ופרסומיות פשוטות, להישגים בינוניים ולשיפורים מינוריים. הוא מחפש מהפכה דרמטית, "פריצת דרך" בלשון אנשי הקואוצ'ינג מהם הוא מושפע רבות, אשר תטרוף את חוקי המשחק הקיימים ותאפשר כיבוש של נתח שוק משמעותי.

נקודת הפתיחה המועדפת על שילוח היא האמירה It's not gonna work (ובקיצור אופנתי – NGW). כאשר רעיון חדש אינו מתקבל בשמחה ובמחיאות כפיים כי אם באמירה "זה לא יעבוד" נדרכים חושיו המטכ"ליסטיים של שילוח אשר מזהה מטרה מאתגרת וראוייה, שהשגתה שווה את המאמץ.

במשנתו, המוגשת במצגת תואמת (כותרות ענק בצהוב-כתום על רקע אדום-אסרטיבי), פורס שילוח את הרציונל (פריצת דרך כתפיסת עולם) את התנאים הנדרשים (חזון, מחויבות, אומץ ניהולי ומיקוד בעתיד "הבלתי נודע" ולא במחקרים המייצגים את תמונת העבר וההווה) ואת הכלים המרכזיים להשגת המטרה: עבודה דרך חוזקות אישיות וארגוניות, פעולה בגיזרה צרה וממוקדת, מאמץ מכוון לשחיטת "פרות קדושות" ושבירת הפרדיגמות הקיימות בארגון ובשוק כולו, ומערכת בקרה ומדדים (KPI's) בכל התחומים הרלוונטיים בארגון.

כמקובל בעולם הפרסום, מביא שילוח כמה דוגמאות להצלחה המתמקדות בקמפיינים פרסומיים עליהם חתום המשרד אותו הוא מוביל, בהם בחרו הלקוחות בפתרונות שיווקיים ופרסומיים פורצי דרך – והצליחו בגדול.

בשתי מילים (האהובות במיוחד על בוגרי היחידה): "המעז מנצח".

ומצד שני – החיים בבטא, או: להשתנות תמיד

גדעון עמיחי (גילוי נאות: אנו מכירים שנים רבות) זוכה כבר כמה וכמה שנים בחלומם הרטוב של אנשי קריאייטיב באשר הם: יש לו רעיונות יצירתיים מצויינים, הוא יודע להציג אותם בצורה יצירתית ומרתקת, ולא פחות חשוב – נראה כי העולם מכיר בכשרונו ומתגמל אותו בהתאם.

נקודת הפתיחה של עמיחי שונה לחלוטין מזו של שילוח, וגורסת כי כולנו (ארגונים, מוצרים וכדומה) נמצאים כיום במצב תמידי של גירסת בטא (Beta) – מושג הנפוץ במיוחד בעולם התוכנות ומסמל מוצר שכבר "עובד" אך עדיין דורש "ליטוש" נוסף: למצוא את הבאגים שעדיין חבויים במערכת, לשפר את המימשק, להוסיף כמה פיצ'רים קטנים…

החיים בבטא משמעותם כי לעולם איננו מגיעים לפתרון או למוצר "הסופי והמושלם". כדאי, מציע עמיחי, שיהיה לנו חזון מרתק, מלהיב ואפילו "בלתי אפשרי" ברגע זה – אך בדרך האינסופית להשגת חזון זה תמיד יש מה לחדש ומה ולשפר, ושאיפה זו היא מהותה של החדשנות הפרקטית.

בשונה מהמצגת הדומיננטית של שילוח, בוחר עמיחי במצגת רזה במיוחד: מסך "ריק" ועליו 2 שורות קצרות בשחור-לבן, המקושטות פה ושם בלוגו של חברה המוצגת כדוגמה לרעיון ולאופן יישומו. חובבי הפרזנטציות ישימו לב, בהזדמנות חגיגית זו, ליחסים הנוצרים במשולש הקדוש מציג – מצגת – קהל, ולמגמות המנוגדות של שימוש בויזואליות עשירה לעומת זו החוזרת לימי "השקף" הפשוט והמינימליסטי.

לא הכל שונה. בדומה לשילוח (ולרבים אחרים) דוגל גם עמיחי בגישה על-פיה כדאי לנו לעסוק פחות בשאלה "למה לא" (שהרי תמיד יהיו סיבות רבות לפסילת רעיונות חדשים) כי אם בשאלה "מה יקרה כאשר זה יצליח" – כשאלה אשר מציפה את הערך שיווצר ומעודדת את האנשים להתאמץ ולהשקיע בפתרון.

אלא שהדרך ליעד שונה לחלוטין. בעוד שילוח מציג דרך פעולה בה המנוע הבלעדי הוא אנשי הארגון, מציע עמיחי להתניע את התהליך בארגון באמצעות חזון מלהיב וארוך טווח, אך החל משלב מסוים לתת לשוק "להוביל אותנו" לכיוון הרצוי לו, ובניסוח סלוגני – זה לא אנחנו (הארגון), זה הם (הלקוחות, המשתמשים). שהרי זה עולם של רעיונות (ולא של מוצרים), ורעיונות יש לכולם (ולא רק לאנשי הארגון).
מיטיבי הלכת בתחומי החדשנות יזהו כאן ניסוח מעט שונה של הרעיון הבסיסי העומד מאחורי תפיסת החדשנות הפתוחה (Open Innovation) עליה כבר כתבתי כאן בעבר ובודאי אשוב ואכתוב גם בעתיד.

גם עמיחי ממליץ לשחוט פרה קדושה, המקובלת בעיקר בקרב חובבי החשיבה ההמצאתית (Inventive Thinking) והיא השאיפה לראשוניות ("בואו נמציא משהו חדש שאף אחד לא חשב עליו…").
בעולם של רעיונות, טוען עמיחי (ואני מסכים איתו לחלוטין), השאלה היא לא "מי חשב על זה ראשון", אלא מי מצליח להפוך את זה לבעל ערך. דוגמאות: אנשי גוגל לא המציאו את מנועי החיפוש, אפל לא המציאה את נגני המדיה, וטוויטר לא הגתה ראשונה את השאלה "איפה אני ומה אני עושה עכשיו"…

אז מי צודק ומה כדאי לנו לעשות מחר בוקר?

כמו בשאלות רבות אחרות בתחומי החדשנות והחשיבה היצירתית, דומה שגם הפעם התשובה אינה דיכוטומית, כי אם גם וגם. לכל אחת מהגישות יש את יתרונותיה ואת מחיריה (ועל כך, אולי, בפוסט נפרד בהמשך), ולפיכך, לטעמי, יהיה נכון עבור הארגון להכיר את שתי הגישות ואף לשלב ביניהן – כאשר מודל השיפור המתמיד מהווה את הבסיס המשותף לכל אנשי הארגון בפעילות השוטפת, ואילו מודל פריצות הדרך מיושם בתחומים ובפרוייקטים נקודתיים אותם בוחר הארגון ליזום ולמנף כמענה לאתגרים הניצבים בפניו ולהזדמנויות הניקרות בדרכו.

האם ידעת?

17.03.09


רבות כבר דובר, כאן ובשפע מקומות אחרים, על אמנות הצגת הנתונים. בסרטון הקצר וההיפר-דינאמי הזה תמצאו שפע נתונים היסטוריים ועתידיים תחת השאלה האם ידעת, ובסיומם שאלה אחרת – טורדת ומעוררת מחשבה – אותה אני מעדיף להשאיר לכם כהפתעה.
בשונה ממצגות אופייניות אשר מתיימרות לתת לנו תשובה אולטימטיבית אחת ויחידה לסוגיה שעל הפרק, מיועדת המצגת הזו לפתיחה של דיון רחב, שכל אחד מאיתנו יכול לקחת אותו למחוזות המעניינים והרלוונטיים עבורו.
אתם מוזמנים ליהנות, לחשוב, ואם תרצו לשתף בתשובות – מה טוב…

תודה לסמדר (דרי) פרידמן על עוד הפנייה משובחת

Presentation SUCCES factors

04.09.08

העיסוק החוזר ונישנה בפרזנטציות אינו מקרי. בעולם שיווקי תזזיתי ורווי מסרים אנו זקוקים לשיטות וכלים חכמים ומדוייקים יותר כדי לזכות בתשומת ליבו של הלקוח/הצופה, וכדי לעביר לו את המסר כך שיחרט במוחו באופן החזק והטוב ביותר.

כמה פוסטים דרומה מכאן, סקרתי את הספר המצויין ככה זה נדבק (Made to Stick) אשר מציע את "נוסחת ההצלחה" ליצירת מסרים חזקים ו"דביקים". רוצה הגורל הרנדומלי (http://mymodemsux2.wordpress.com/) והנה מופיעה לה כאן בשכונה דוגמה חיה לפרזנטציה שקדמה אומנם בכמה שנים לספר, אבל עובדת בדיוק לפי ההנחיות שלו…

המקום: כנס מקצועי של חברת Nvidia העוסקת בייצור מעבדים גרפיים.
האתגר: להציג את ההבדל בין מעבד "טורי" (CPU) לבין מעבד "מקבילי" (GPU) אשר מעניק יכולות גרפיות חזקות הרבה יותר.
ברירת המחדל: מצגת עתירת גרפים ונתונים טכניים "לפני ואחרי".
הפתרון היצירתי: בואו נעשה משהו שונה לחלוטין…

צפו במצגת הנהדרת, ואם גם אתם נדלקתם – המשיכו אחריה לכמה הרחבות מעניינות.

הרחבות ותוספות למיטיבי לכת

א. החדשות בהרחבה
הסרטון המוצג מעלה עבר עריכה והוא מכיל את עיקרי הדברים בלבד. בפועל המפגש ארוך יותר, ומכיל קטעים נוספים בהם הפרזנטורים "יוצרים את הסיפור", מלהיבים את הקהל, בונים את המתח ומטפלים מצויין בעיכובים ותקלות שתמיד אורבים לנו במצגות כאלו. אם יש לכם כמה דקות, צפו מחדש בגירסה המורחבת:
חלק ראשון (שימו לב לתהליך בניית המתח):
http://www.youtube.com/watch?v=nqdLrACBrOI&feature=related
חלק שני (שימו לב לבניית המתח מחדש):
http://www.youtube.com/watch?v=3NBGzZ_InTM&feature=related
חלק שלישי (שימו לב למתח וגם לטיפול בתקלות):
http://www.youtube.com/watch?v=kUdV5hlzsE8&feature=related

ב. מי אלה המופרעים האלה?
צמד הפרזנטורים המופלאים אינם אנשי החברה, אלא נשכרו על-ידה במיוחד כדי לבנות ולהציג את זה. בקצרה, מדובר ב-"מכסחי המיתוסים", Adam Savage and Jamie Hyneman צמד-חמד המתמחה ביצירת אפקטים מיוחדים לתעשיית הקולנוע ופועל, בין היתר, בשירות ערוץ Discovery. שימו לב לתובנה הבאה: כדי לרגש אנשים צריך "אפקטים מיוחדים" – אם כך הבה נעזר במי שזו מומחיותו… כל כך פשוט, כל-כך גאוני.

שיחה רצינית עם אנשים מוטרפים: http://www.discoverychannel.co.uk/mythbusters/conversation/index.shtml

ג. Show & Business – טכניקות מהסרטים
ככל שסיטואציית המצגת קרובה יותר לסיטואציית "המופע" (קהל גדול, צורך ביצירת אימפקט מרכזי חזק ולא העברה של נתונים רבים, מונולוג יותר מדיאלוג) – כך יש הגיון להשתמש בטכניקות הלקוחות מעולמות הבידור והסרטים.

מוסר השכל: מה הסיפור שלך?
היצירתיות אינה מתחילה מול המסך הריק של פאואר-פוינט בלילה שלפני הפרזנטציה, כי אם הרבה קודם: מה אני רוצה להגיד ולהעביר, מה המטאפורה שתעשה זאת באופן הטוב ביותר, ומהי הדרך שתיצור מתח, עניין ו"דביקות" מירבית.

* כן, כן, אני יודע -אני חייב לסדר את הלינקיאדה…

ראיתי, נדלקתי ומיד "נדבקתי" – כן, ככה יוצרים מסרים!

03.06.08

כל מי שעוסק בתקשורת שיווקית, מצגות, שכנוע והנעה לפעולה של אחרים מכיר היטב את האתגר: איך יוצרים מסר קליט, קצר ומשכנע?
השראה? נסיון? ואולי יש "נוסחת קסמים" שעלינו לפצח אחת ולתמיד?

Chip & Dan Heath הם שני אחים אשר עסקו שנים רבות בענינים אקדמיים שונים זה מזה (האחד מרצה בסטנפורד והשני חוקר לשעבר בהארורד), עד שגילו יום אחד כי שניהם מחפשים את התשובה לשאלה דומה: מדוע יש רעיונות ומסרים אשר נקלטים, שורדים ומופצים בקלות, ואילו אחרים אשר אינם תופסים או נעלמים תוך זמן קצר?

בספר חדש, קריא ומרתק – תחת השם המדליק Made to Stick (בעברית – ככה זה נדבק), הם מנתחים באופן קליל ואלגנטי את היסודות המשותפים למסרים "שעובדים", ומציעים  6 עקרונות אשר הופכים מסרים ל"דביקים":
עקרון הפשטות (Simplicity), הבלתי צפוי (Unexpecteness), המוחשיות (Concreteness), האמינות (Credibility), רגשות (Emotions), ו-סיפורים (Stories).
אם תשימו את כל אלה לפי סדר הופעתם מעלה תקבלו את ראשי התיבות של נוסחת ההצלחה: SUCCES – הנה עוד "מקדם דביקות"…

ההצלחה הגורפת של הספר בארה"ב הביאה לתרגומו המהיר לעברית, תוך שמירת הסגנון השנון והקולח, ואם תמהרו לחנות הסמוכה לביתכם תצליחו לרכוש אותו במחירי שבוע הספר… ועל זה היתה ידידתנו יפית אומרת: כדאי!

עוד על האחים הית', על הספר ועל הצלחתו המטאורית בעולם תמצאו כאן, ועל הספר בעברית (עכשיו במבצע…) – כאן.

החדשות בהרחבה: אין שום דבר "חדש"… אז מה כן?
זו גם הזדמנות מצוינת לדון בשאלה "אז מה חדש" העולה מעת לעת עם עלייתם לכותרות של מודלים חדשים בעולמות הניהול, השיווק וההתנהגות. שהרי על פניו, להוציא טכנולוגיות חדשות, אין חדש תחת השמש בתחומים אלה: אנשים הם אנשים, תהליכים הם תהליכים, ניהול זה ניהול… הכל כבר נאמר, נכתב והוצג לעולם…

אז מה חדש? בדמיון מסוים לעולם הצרכני (סאגה הראויה לפוסט נפרד, שיבוא מתישהו), אנו מגלים שגם כאשר הכל כבר "קיים וידוע" עדיין ניתן לנתח, לסדר, לארגן ולהמחיש אותו באופן אשר הופך את "הידע" לנגיש ובר-ביצוע (Exectuable) הרבה יותר.
ליכולת זו להפוך "ידע קיים" ל-"פעולה אפקטיבית יותר" יש ערך אנושי וערך עסקי רב, כך שגם אם לא "המצאנו את הגלגל" אבל סייענו למשתמש לעשות בו שימוש חדש ו/או מוצלח הרבה יותר – דיינו…

הספר הזה הוא דוגמה קלאסית ליישום הרעיון: לכאורה אין בו שום דבר "חדש" שלא ידענו קודם, אבל הניתוח, הארגון, האריזה המשותפת והקומפקטית של 6 העקרונות, הסגנון והמכוונות היישומית בה הוא כתוב – כל אלה הופכים את הרעיון לבעל ערך גבוה הרבה יותר למשתמש.
והרי זה בדיוק מה שנדרשים רובנו במצגות ובסיטואציות אחרות – לא בהכרח להביא "ידע חדש", כי אם "לארוז" את הקיים ולבטא אותו באופן יצירתי, "מדליק", נגיש ומניע לפעולה. ובקיצור – דביק.