Archive for the ‘Uncategorized’ Category

בלוג חדש: דאחקה עכשיו

23.07.10

אחרי למעלה משנתיים בהן הבלוג הזה משמש אכסנייה להגיגים מכל הסוגים – קטנים כגדולים, קלים כנוצה כעתירי משקל, נמוכים כגבוהים – החליטה ההנהלה לעשות קצת סדר בברדק.

מעתה, תמשכנה להופיע כאן סקירות, מחשבות ותובנות הקשורות לעולמות הניהול, השיווק, החדשנות וכיוצא באלה, ואילו את השעשועים והזוטות למיניהן תוכלו למצוא במשכנן החדש, ממש מעבר לפינה, תחת הכותרת:

אתם מוזמנים לבקר, ליהנות, להגיב, ואם תרצו – גם להעביר חומרים רלוונטיים וליהנות מקרדיט מפנק ומ- 15 שניות של תהילת עולם.

כל הפרטים, לרבות מסלולי הצטרפות אטרקטיביים במיוחד – כאן.

להתראות!

Facing Facebook: whether you LIKE it or not

02.07.10

יש החלטות שמתקבלות בתוך שבריר שנייה, ויש כאלה שדורשות זמן רב. יש מי שיקראו לזה "אינקובציה" ויצדיקו את הזמן והדרך, ויש שיגדירו את זה כהתברברות מיותרת ויצטערו על האנרגיה שהושחתה לריק. כך או אחרת, השבוע החלטתי שלפחות חלק (ובעתיד, כנראה שהחלק העיקרי) ממאמצי השיווק שלי חייבים לכלול חיזוק הנוכחות האישית והמקצועית בזירה של פייסבוק. נכון להיום, נראה כי היא לא תהיה הזירה הבלעדית, אלא תתחבר לזירת וורדפרס  בה אתם נמצאים ברגע זה (אם כי בפורמט שונה מעט), ואולי גם לרשת המקצועית של לינקדאין.

3 סיבות מרכזיות מביאות אותי לתובנה כי פייסבוק הוא הדבר הבא עבור כולנו:

The WINNER takes it all
פייסבוק היא כיום השחקן הגדול ביותר והגדל ביותר ברשת. בדומה למתרחש בזירות שיווקיות אחרות, ומעצם היותה של הרשת נטולת "רגולציה מרסנת", הולכת ומתבטלת ההתפלגות הקלאסית של נתחי השוק בין השחקנים הפועלים בו, כאשר המנצח משתלט על הטריטוריה – באופן בו רוב הלקוחות מגיעים אליו ועוברים דרכו.
בשונה מהחשש הקלאסי, לפיו הארגון המונופוליסטי ינצל לרעה את תלות הלקוחות בו, אני מאמין כי בעולם הוירטואלי העתידי תהפוך המסה האדירה של הלקוחות לכוח חיובי אשר ישפיע על כיווני ההתפתחות ועל איכות השירות הניתן לנו.

מרשת חברתית – למרכזת תוכן
הזירה של פייסבוק צברה את כוחה עד כה בזכות יכולותיה "החברתיות", אך כבר כיום הולכים ומתרחבים הערוצים והכלים המשולבים בה אשר הופכים אותה למרכזת (Hub) המהווה את חוליית הקישור בין זירות ופלטפורמות שונות. כלומר – גם אם נמשיך להחזיק את התכנים עצמם בפלטפורמות אחרות, תהווה פייסבוק את החוליה המקשרת בינהן, ולאורך זמן גם תהווה את המקום המועדף לחיפוש תכנים. ומכאן, שהחזקת נוכחות כזו או אחרת בפייסבוק תהפוך למטלת חובה (Must) לכל מי שרוצה להגיע לציבור או לאפשר לציבור להגיע אליו.

באשר לקרב השיווקי  בין גוגל לפייסבוק, הבחירה שלי היא ברורה: לטעמי קל הרבה יותר להוסיף יכולות חיפוש לאתרי תוכן, מאשר להוסיף יכולות תוכן למנועי חיפוש. זה לטעמי ההסבר לפער ההולך וגדל בשיעורי הצמיחה של פייסבוק לעומת גוגל, פערים אשר להערכתי רק ילכו ויגדלו.
כדאי גם לציין כי כמשתמשים מהשורה, אין עבורנו כל סתירה בין התפתחותן במקביל של פייסבוק (כצומת תוכן ומידע) ושל גוגל (ככלי לחיפוש תוכן), אך כאשר נצטרך לבחור היכן להשקיע את המשאבים – נראה כי נידרש להשקיע יותר בניהול הנוכחות, באמצעות ניהול תכנים בפייסבוק ובפלטפורמות אחרות, גם אם השקעה זו תבוא על חשבון ההשקעה בכלי SEO ודומיהם.

מהעולם האישי – לעולם הארגוני והעסקי
פייסבוק קנה את מקומו בזכות יכולת החיבור והשיתוף בין אנשים כפרטים. קפיצת המדרגה הבאה תחול כאשר אותן יכולות יוצעו גם לארגונים ממשלתיים, חברתיים ועסקיים, תוך התאמה למאפיינים ולעולמות התוכן של ארגונים אלה. מגמה זו כבר מתחילה לבצבץ בדמות יכולות ופיצ'רים חדשים המוצעים לנו בקצב גובר והולך, ולהערכתי תשנה תוך זמן קצר יחסית (שנה – שנתיים לכל היותר) את פניו של פייסבוק – אשר יהפוך מצומת מפגש בין אנשים לצומת רחבה הרבה יותר המפגישה גם  בין אנשים לעסקים וארגונים  ובין אלה לבין עצמם.

… ובינתיים, בחיים האמיתיים
כדי שנצליח להיות שם במלוא כוחנו כאשר הפוטנציאל העסקי והשיווקי יגיע לכדי מימוש, כדאי שנתחיל להכיר טוב יותר את פייסבוק ויכולותיו הקיימות והעתידיות, גם אם בדרך נצטרך לסבול משפע השטויות והמיטרדים אותם הוא מספק לנו כיום, המתוארים באופן נפלא בסרטון הקצר הזה:

חג אביב שמח

28.03.10

פסח הגיע. אפשר להכביר מילים על חרותנו האישית והלאומית בימים ההם ובזמן הזה, ואפשר להסתפק באופטימיות זהירה ובתקווה שאוטוטו אכן יגיע האביב – והכל יהיה טיפה אחרת… חג שמח!

מחקים למאיר אריאל

09.10.09

10 שנים חלפו מהסתלקותו הפתאומית של מאיר אריאל, וכמו שהוא אולי היה אומר – מעולם לא היה מצבו טוב יותר. מי שהתחיל את דרכו כטרובדור תמהוני הנודד בדרכים כשהוא חמוש במשפטי מפתח, גיטרה מהקיבוץ ואינוונטר מצומצם של אקורדים, זחל את דרכו אל לב הקונצנזוס של אוהבי המוסיקה, אשר זיהו את ניצוצות הגאונות הטמונים במילים, במוסיקה הפשוטה-אך-מתוחכמת ובדרך ההגשה המחוספסת שנופלת ישירות על מרכז העצבים החשוף של השומע. 
מאז ועד היום, הרבה חומרים עברו מיד ליד, בפרדסחנהכרכור ובמקומות אחרים, ושלל הביצועים החדשים לשירים שהכרנו רק הגבירו, אצלי לפחות, את הרצון להקשיב להם שוב ושוב ולנסות לפענח מחדש את סודות הקסם המאיר אריאלי הזה.

כמה טוב איפה שעיריית חיפה מארגנת לנו מופעי חינם המוניים המתקיימים במרחק 14 דקות מביתי הקט, וכמה משמח היה לגלות שבינהם משובץ גם מופע מחווה למאיר אריאל. תיכנסי כבר לאוטו, וניסע.
הנוכחות על הדשא היתה דלילה משהו ביחס להופעה המצוינת של יזהר אשדות יומיים קודם, מה שאיפשר התמקמות אסטרטגית ישירות מול הבמה ובמרחק קרוב אך בטוח. אחרי מופע חימום קצר של להקת הקציצות של לידיה (במילה אחת: קציצות) הגיע הזמן להופעה לשמה התכנסנו – להקת דלתות נפתחות מעצמן אותה מוביל עידן טולדנו

עידן טולדנו הוא מוסיקאי צעיר ומוכשר עם רקע עשיר במוסיקה מערבית ומזרחית ואג'נדה חינוכית מרתקת ומעוררת כבוד (כאן), אליו מצטרפים יותם הלוי (גיטרה בס ושירה), אריאל קסיס (קאנון), שחף אאודה (כלי נשיפה) ונועה וקס (כלי הקשה). הרכב ייחודי שיוצר הבטחה לערב מעניין במיוחד.

הכל נראה טוב ונשמע מצוין, עד שמתחילים עקצוצים קלים של אי-נוחות, לא בגלל הדשא החיפאי אלא בשל העובדה שטולדנו אינו מסתפק בביצוע שיריו של אריאל אלא מנסה להכנס לדמותו – לרבות מניירות טקסטואליות ונסיון לחקות את האינטונציה המאיראריאלית, שמפסקת את עצמה לדעת. ככל שההופעה נמשכת הולך ונוצר פער בין המוסיקליות המצוינת של טולדנו והלהקה כולה לבין נסיון החיקוי הפאתטי והמיותר כל-כך.

כל זה עוד יותר עצוב כאשר רואים את אותה להקה עם ערן צור (בקליפ מעלה) ועם הדרה לוין ארדי (כאן – אל תחמיצו!), שני אמנים מצויינים שלא נופלים במלכודת החיקוי אלא מביאים את האינטרפטציה האישית שלהם, שמאירה את מאיר (הופה, עצמי אומר לי) באור ייחודי וצובעת את השירים הכל-כך מוכרים שלו בצבעים חדשים שרק מעשירים את המקור ואותנו.

הפער בין חיקויים פאתטיים לאינטרפטציות מרתקות ומעשירות
מכיוון שהבלוג הזה רוצה להביא גם אמירות הנוגעות לעולמות הניהול והייעוץ, זו הזדמנות נוספת להבחין בין מי שמביאים לנו חיקויים פאתטיים ומתיימרים להיות מי שאינם (יועצי המשפטיים אוסרים עלי לצרף את הלינקים הרלוונטיים), לבין מי שנסמכים מעת לעת על מקורות אחרים, אך טורחים להעשיר את עצמם ואת לקוחותיהם ולצרף לאיכויות המקור אינטרפטציות אישיות מרתקות ומעשירות.

בחזרה למוסיקה ולערוץ החיוביות: 
ליחצו כאן ותגיעו לביצוע מקורי ומבריק של "מודה אני" בביצוע משותף של טולדנו ולהקתו עם הדרה לוין ארדי, כפי שתועד בערב לציון עשור למותו של מאיר אריאל אשר נערך בתיאטרון תמונע בתל-אביב לפני כחודשיים.

מודה אני לפניך ולך
על כל החסד והאמת
והטובה, והרעה והטובה
שעשית עימדי ועם ביתי
ועם קרובי וידידי, ועם בני עמי ועם ארצי
ועם כל העולם והאדם אשר בראת.
בלאט, חרש חרש, אט אט טופפות
עתידות, עתידות לקראתנו
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאד
זה מתחיל כבר בבוקר, בבוקר
ואת צוחקת אלי מתוך השינה

שבת שלום.

הבטחות צריך לקיים (רצוי תוך 12 דקות)

21.09.09

דומה כי הכל כבר ידוע ונאמר: "עולם הלקוח" של ימינו בנוי ממכפלה של ההבטחות ללקוח X מידת ואופן קיומן הלכה למעשה, כאשר בסיטואציות רבות אנו חווים פער בלתי נסבל בין "ההבטחה השיווקית" (בין אם היא נוגעת לאיכות המוצר או ליחסים שביננו לבין נותן השירות) לבין אופן מימושו תכל'ס בשטח.

אגף הגבייה המאוחדת של עיריית חיפה (כן, יש אגף כזה ועיר כזו…) שוכן בקומת המרתף של מבנה חסר כל הוד והדר, ובודאי שאינו יוצר כל ציפייה מרטיטה בלב האזרח הקטן המקווה להסדיר בהצלחה את ענייניו, לעלות לכרמלית (!) ולשוב הביתה בשלום.

המתנה 12 דקות חיפהההפתעה מגיעה כבר בכניסה לאולם, בדמות עמדת טריאז' ("מיון מקדים") מרופטת למראה אך אפקטיבית בתפקודה, המאוישת ב- 2 עובדות הדוברות 5 שפות לפחות (זה כנראה הסטנדרט החיוני להצלחה בעיר שעורבה לה יחדיו). בירור קצר לגבי מטרת הגעתי, ואני מצוייד בפתק כחול-לבן המבשר לי את ההודעות הבאות:
* שמחים לשרת אותך (נו שוין, כמה כותרות כאלה כבר פגשנו…)
* מספרך בתור = 134 (זה הרבה? מעט?)
* זמן המתנה משוער – 12 דקות (וואללה, זו הפתעה!)

עכשיו נשאר רק לבחור את אחד מכסאות ההמתנה הורודים (החדשות הטובות לאזרחי חיפה – העיריה שלנו לא מבזבזת כסף על מעצבי פנים), ולבחון מקרוב את הקשר בין ההבטחה לבין הביצוע בשטח. את הדקות הבאות אני מעביר במבטים המשוטטים בין שני מסכי הפלזמה שבחזית (בכל אחד מוקרן, ללא קול, סרט אחר!) לבין הלוח האלקטרוני המקדם את התור בין 8 אשנבים פעילים. מי זה הטרחן הזה באשנב 3? מה קורה עם הזוג הצעיר שתקוע באשנב 6? …האם יש סיכוי שכל זה יתפנה עבורי תוך 12 דקות?

תתפלאו, אבל הכל עובד כמו שצריך. ב- 13:12 בדיוק (!!!) שולח אותי הלוח האלקטרוני אל הגברת שבאשנב 5 ששואלת אותי את השאלות הנכונות, שולפת את הטפסים המתאימים, סופרת בשמחה את הכסף (להזכירכם: אגף הגבייה…)  ומתקתקת עבורי את כל הסיפור תוך פחות מחמש דקות. המלצה קטנה לשיפור – תגי שם לעובדים יקלו עלינו לתת להם מחמאות אישיות.

רגע של רצינות: ניהול נכון של זמן ההמתנה של הלקוח (בין אם הוא בטלפון או פרונטאלי) הינו מהאתגרים הקריטיים עבור מערכי שירות. המידע על זמן ההמתנה המשוער, ובודאי כאשר הוא מגובה בקורלציה טובה בין התחזית לבין הביצוע בשטח, גם אם אינו תמיד נוח לארגון (בעיקר כאשר זמני ההמתנה הצפויים הינם ארוכים יחסית) – מוריד משמעותית את המתח בו נמצא הלקוח הממתין, ומשפר את אפקטיביות המפגש ואת החווייה הנותרת ממנו.
וכמו תמיד, הסיפור אינו "הטכנולוגיה" אלא החשיבה והרצון הטוב העומדים מאחוריה. נסו ותהנו.

שתש"ע תהיה עשר

17.09.09

תשע עסקי עידן

נאמנות לקוחות: עלייתו, נפילתו ושובו של מודל NPS

04.09.09

איך מודדים "נאמנות לקוחות"? מה תרומתה לצמיחת המותג?

שאלות מצוינות, שכל מי שעוסק בתחום השיווק בכלל, ובתחום נאמנות לקוחות (Customer Loyalty) בפרט, כדאי שישאל את עצמו ו/ או יחפש להן תשובות.

Fred Reichheld נימנה כבר שנים רבות על בכירי העוסקים בתחום, הן בתפקידו כאחד ממנהליה הבכירים של חברת הייעוץ Bain & Company הנחשבת למובילה בתחום, והן בזכות שורה ארוכה של מחקרים ומאמרים אותם פרסם במסגרות שונות, לרבות הבלוג המצוין שלו אשר הופיע בעבר כאן ועבר לאחרונה לכאן.

בשנת 2006 פרסם רייכלד לראשונה את מודל  Net Promoter Score (להלן NPS), בספר מרתק הנושא את הכותרת הבלתי צנועה בעליל של The Ultimate Question.

הרעיון הבסיסי הוא פשוט:
את מידת הנאמנות ניתן למדוד באמצעות שאלה אחת המופנית ללקוח: "האם תמליץ לאחרים על המוצר / השירות שלנו?' כאשר בגירסה "המורחבת" כוללת השאלה גם דירוג של עוצמת ההמלצה בסולם של 1-10, באופן בו ניתן לא רק למדוד את מידת הנאמנות של הלקוח הפרטני, כי אם גם לחשב ולכמת את עוצמת הנאמנות לה זוכה המותג / המוצר / השירות בקרב הקהל הרחב, וליצור מדד אחיד (Score) המאפשר השוואה בין מותגים, מוצרים ושירותים שונים. 

העניינים החלו להסתבך כאשר החל רייכלד לטעון כי NPS אינו רק מדד נקודתי, המבטא את מידת הנאמנות ברגע נתון, כי אם גם אינדיקציה ותחזית אמינה לצמיחת המותג (Brand Growth) בעתיד.
כאן, כבר החלו להישמע בשוק קולות התוקפים את המודל ככלי חיזוי, קולות שאחד משיאיהם הוא תקיפה ישירה של אמינות המחקר עליו ביסס רייכלד את טיעוניו. כך, למשל, פירסם המגזין המוביל Journal of Marketing שורה של מאמרים (אותם תמצאו כאן) אשר מערערים על תקפותו של המודל ככלי "אולטימטיבי" וטוענים, בין היתר, כי היבטיו הסטטיסטיים של המחקר לוקים ברשלנות רבה, עד כדי ערעור מוחלט של תקפותו.

עוד מצגת קצרה וממצה על המודל, יתרונותיו ומגבלותיו, וכן ביבליוגרפיה נוספת בנושא – תמצאו כאן.

רייכלד עצמו מודה כי במחקר נפלו טעויות מחקריות, אשר תוקנו בהמשך, אך ממשיך להגן בתוקף על הרעיון המרכזי של המודל ("השאלה האולטימטיבית"). כראייה לתקפותה של התפיסה במישור האופרטיבי, הומפנה רייכלד את תשומת ליבנו לכך ששלושת הזוכים בתחרות היוקרתית של Voice of the Customer Awards, אותה מנהלת חברת הייעוץ Forrester, נימנים על משתמשי המודל. על אף השוני בין תחומי העיסוק של החברות הזוכות (חברת Experian – העוסקת בשירותי אשראי, Progressive – קבוצת חברות ביטוח, וחברת Vanguard העוסקת בניהול השקעות) כולן מיישמות את העקרונות הבסיסיים של המודל:
1. מיפוי הלקוחות כממליצים (Promoters), פאסיביים או שליליים ביחס לחברה.
2. חיפוש אחר גורמי השורש לדירוג החברה ע"י לקוחותיה, באמצעות הקשבה מתמדת ללקוחות + ניתוחים אנליטיים של סקרים ומדדי ביצוע רלוונטיים.
3. קביעת סדרי עדיפות ופעולות הנגזרות מהתובנות שהופקו בשלבי המעקב והניתוח.
4. מדידת רציפה של השפעת הפעולות על מדד הנאמנות של הלקוחות.
את טפסי ההרשמה של החברות הזוכות, בהם הן מפרטות את פעילותן ואת התוצאות שהשיגו – תוכלו למצוא כאן, כאן וכאן.

"ארבע פעולות אלה יוצרות את התהליך הבסיסי והקריטי לבניית נאמנות לקוחות בכל תחומי העסקים", מסכם רייכלד בפוסט האחרון המתפרסם בבלוג החדש שלו,  המסמן את חזרתו המוצלחת לסטטוס של בר-סמכא המוביל את תחום "נאמנות הלקוחות".

תובנות ולקחים: על מחקרים ותוצאות בשטח
מבט לאחור על מסלול עלייתו, התרסקותו ושובו של מודל NPS מספק לנו כמה תובנות העשויות להיות בעלות ערך לכולנו:

1. מותר (ואפילו כדאי) להטיל ספק בסקרים ומחקרים  – במציאות בה מתגלות טעויות בסיסיות גם במחקרים של חברות מכובדות כמו Bain, ובודאי בשעה שהרשת מוצפת בסקרים ומחקרים מופרכים – חובה עלינו להיות זהירים בכל הנוגע לסקרים ומחקרים המגיעים אלינו ללא המידע המקורי וללא פירוט של המתודולוגיה בה הם נותחו ועובדו.

2. המעבר הקריטי מהנתונים בפלזמה למציאות בשטח – הנתונים בפלזמה חשובים לניתוח והבנה של המציאות המורכבת, אך תוצאות האמת הינן לעולם בשטח. שם צריך "לדגום" אותן ולשם יש לשוב עם פעולות.

3.  טעינו? זה הזמן לתקן – טעויות קורות. הכרה מהירה בהן ופעילה נחושה לתיקון הן המפתח לשיפור מתמשך.

4. תוצאות, תוצאות, תוצאות – החוכמה היא לא רק להפיק לקחים ולפעול ליישומם, כי אם גם לשוב ולבדוק כי התוצאות מבטאות את השינוי הרצוי. נשמע פשוט? בידקו בארגון שלכם עד כמה זה מיושם בו.

5. התהליך הספיראלי: נתונים > תובנות > פעולות > נתונים… – שיפור ביצועים (בתחום "נאמנות לקוחות" כמו בכל תחום אחר) אינו "קמפיין" ואינו "פרוייקט" כי אם תהליך מתמשך (ואם תרצו – סיזיפי), בו עלינו לבחון שוב ושוב את הנתונים, להפיק תובנות ולהפוך אותן לפעולות, אותן יש לשוב ולבחון…
למה ספיראלי ולא מעגלי? מכיוון שהמציאות משתנה על ציר הזמן – השוק אותו בדקנו לפני שנה אינו זהה לזה של השנה, ועשוי להיות שונה לחלוטין בשנה הבאה. את תדירות המחזור (Cycle) עלינו לקבוע בהתאמה לשוק בו אנו פועלים ולאופי התנהגותו.

6. מודל "נכון" הוא מודל שעובד ונותן תוצאות לאורך זמן – NPS הוא דוגמה קלאסית למודל שלמרות מגבלותיו (ולמרות אי-הדיוקים במחקר המתקף אותו) מוכיח את עצמו ככלי אופרטיבי למדידה פשוטה ויעילה של "נאמנות הלקוחות", כבסיס לניתוח התנהגות לקוחות ולעיצוב דרכי פעולה היוצרות נאמנות גבוהה יותר. במובנים אלה יהיה נכון להגדיר אותו ככלי התומך בצמיחה וברווחיות.

באשר לשימוש במודל NPS ככלי לחיזוי צמיחה עתידית של המותג / המוצר / השירות – יש בכך הגיון רב, אך דומני כי יהיה על רייכלד וחבריו להביא לנו נתונים מבוססים ותקפים יותר לכך שהגיון זה גם פועל במציאות.

האלוף ונערות הגו-גו: על ניהול וערכים, חרמנות ואמינות

06.03.09

marom-go-go-2

החדשות הטובות: יש לנו חיל-ים, ויש לו מפקד
בשנה האחרונה אני נוהג להתקיל מעת לעת את חברי בחידון בו הם נדרשים לזהות שמות ופרצופים שונים. את שלמה ארצי, ולהבדיל את כבוד אנסי (בדימוס), מזהים כולם, את מירי בוהדנה כמו את יוסי בובליל מזהים רובם, את ישראל אומן (פרופסור, זוכה פרס נובל) מכירים מעטים, ואילו את אליעזר (אלי, צ'ייני) מרום לא זיהה עד היום אף אחד. שלוש הופעות רצופת בעמוד השער העיתון של המדינה עושות את שלהן, והיום כ-ו-ל-ם יודעים על מי מדובר. ועכשיו לחדשות בהרחבה: מה יעשה לאיש שבילה עם חבריו במועדון הגו-גו (שאת המפרט המלא של שירותיו הגלויים לציבור תמצאו כאן)?

החדשות הרעות למפקד ולמנהל הבכיר:  אין לך "חיים פרטיים"
הטענה כי מדובר בצינעת הפרט ובחייו הפרטיים של מפקד חיל-הים הינה בלתי ראויה. המקום היחיד אותו יכול לראות איש ציבור (ומפקד חיל-הים הוא בהכרח כזה) לראות כ"פרטי" הוא בד' אמותיו – בביתו הפרטי, ותו לא. ברגע שיצא מביתו, אין זה משנה באיזו שעה מדובר ומה הוא לובש לגופו, הוא נושא עימו את דרגותיו ואת תפקידו, על שלל הכבוד והכיבודים שהם מעניקים, כמו גם שלל המחוייבויות להתנהגות ההולמת את תפקידו.

פיקוד (ניהול), מורשת וערכים – ללא הפסקה 
כאשר פוסע מפקד חיל-הים אל תוככי מועדון הגו-גו, מתרווח בכורסתו, פותח כפתור ובוהה בפטמות המפזזות מולו, נמצאים עימו לא רק חבריו לחשק כי אם גם כל חבריו לנשק: קציניו וקצינותיו, חייליו וחיילותיו, כמו גם מורשת החיל עליו הוא מפקד, והערכים עליהם הוא מופקד. לא ברור מה בדיוק עבר בראשו של המפקד (וודקה? וויסקי? דיאט קולה?), ומה היה עושה לו היה מגלה בשולחן הסמוך את מפקד בסיס אשדוד ומפקד השייטת משיקים כוסיות, או מזהה לתדהמתו את עיניה הירוקות של פקידת הלשכה הצעירה מביטות בו מבעד למסיכה השחורה, בעוד היא מתחככת בעמוד המרכזי. האם היה מזמן אותה למחרת לשיפוט מהיר על חריגה מנוהלי הבטיחות בשטח רטוב?

החדשות הגרועות באמת: זו לא החרמנות, זו האמינות
נכון לרגע זה, נראה כי הבעייה החמורה באמת של מפקד חיל-הים, עמיתיו ומפקדיו, אינה החרמנות (שמוטב היה לשמור אותה למקומות מוצנעים יותר וציבוריים פחות) כי אם האמינות. רגע אחרי שטען כי מדובר "במעידה חד-פעמית", מודה האלוף עצמו כי היה במקום פעמיים לפחות (כלומר – "מעידה" במבצע 1+1). אלא שמעדויות המתפרסמות פה וגם שם (ובעוד עשרות פרסומים נוספים), עולה כי מדובר (לכאורה, לכאורה) בביקורים סדרתיים, בהם נהג המפקד לדבר עם אנשי המקום באנגלית, כלומר: ניסה להסתיר את זהותו, ובקצרה – ידע היטב כי נוכחותו במקום אינה ראויה ואינה הולמת את דרגתו ותפקידו.
כאן כבר מסתבך האלוף לא רק עם הציבור אלא עם מפקדו הישיר, הרמטכ"ל, אשר חרק שיניים אך העדיף להאמין להתנצלות ולטענת "המעידה החד-פעמית". אם אכן יש אמת בעדויות הסותרות טענה זאת (לכאורה, לכאורה), הרי שהכשל של האלוף אינו מסתיים בתחום החרמנות, כי אם גולש עמוק לתחום האמינות – תחום בו לא תיתכן כל פשרה בעולם הניהולי בכלל ובעולם הצבאי בפרט, ובודאי לא מול מי שנמצא בדרגתו ובתפקידו. האם יתעשת האלוף ויוציא את הערמונים מהאש, או שמא ידבק בגרסתו וישאיר את העבודה המלוכלכת לרמטכ"ל ולשר הבטחון היוצא? האם הם יכולים להרשות לעצמם פרשיה מביכה כזו בעת הזו?
ההימור הפרטי שלי: תוך שבועיים מהיום יש לחיל-הים מפקד חדש.

תזכורת: מי שמבטיח ומצליח – מרוויח
הזוכה הגדול בכל הפרשה המביכה והמיותרת הזו הוא כמובן מועדון הגו-גו (www.gogogirls.co.il) שלא רק שזכה בחשיפה תקשורתית חסרת תקדים, אלא הוכיח שהוא עומד בגאון בהבטחה השיווקית שלו:
החשפניות שלנו ידאגו שלא יהיה לכם משעמם לרגע.
לא מאמינים? תשאלו את צ'ייני (לכאורה, לכאורה).

"לא בגדתי" – בין אורי אילן לשולה זקן

09.10.08

לא בגדתי – היו המילים אשר נוקבו על אחד הפתקים הקטנים אשר נמצאו על גופו ובבגדיו של אורי אילן ז"ל, בעת שהוחזרה גופתו מהשבי הסורי, בחודש ינואר 1955.

אורי אילן, בן גן-שמואל, התגייס לגולני בשנת 1953. בדצמבר 1954 הצטרף לחוליה אשר נשלחה לתחזק מתקן ציתות בשטח סוריה, סמוך לתל-פאחר, ונתפסה על-ידי הסורים.
ב-13 לינואר 1955 התאבד אורי אילן בתאו בכלא אל-מאזה הידוע לשמצה. עם החזרת גופתו לישראל נמצאו על גופו ובבגדיו 9 פתקים ובהם מסרים קצרים, ועל אחד מהם – "לא בגדתי, התאבדתי". בזכרון הלאומי נצרבו המילים "לא בגדתי" כמופת להקרבה למען המדינה ושמירת בטחונה ובטחון אזרחיה.
עוד על אורי אילן, וכן רשימת מקורות נוספים:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F

לא בגדתי – היא גם הכותרת המפארת את שער מוסף יום כיפור של ידיעות אחרונות, אשר מביא לנו "ראיון בלעדי" עם שולה זקן.

שולה זקן, ילידת ירושלים, הצטרפה בגיל 17 כמזכירה למשרד עורכי-דין, שם פגשה את עו"ד אהוד אולמרט אותו היא מלווה בנאמנות ובמסירות מזה 30 שנים. את הפתקים של זקן, ובהם רישומי העברות מזומנים במעטפות ושאר תכמונים, מצאו חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). זקן עצמה שומרת, כידוע, על זכות השתיקה בחדרי החקירות בבת-ים.

"אבא שלי אמר לי 'לא פוגעים באמון של אדם שהלכת איתו 30 שנה', ואחרי מותו זה הפך לצוואה" מספרת זקן לסימה קדמון, אשר מפגינה אמפתיה ולא מקשה בשאלות עיתונאיות.
"לא בגדתי" של זקן הוא אחד הקודים הבסיסיים של הפאמיליה, בה הערך העליון הוא הנכונות להקרבה למען הבוס-הסנדק. ואם תרצו, יש כאן מסר שאינו סמוי למי שהיא מצפה ממנו לתיגמול הולם. ככה זה בפאמיליה.

עוד על שולה זקן, פועלה ופתקיה:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080522_45644

מה מביא את עורכיו של העיתון של המדינה לבחור דווקא ביום הזה (תזכורת: 35 שנים למלחמת יום הכיפורים) את הכותרת הנואלת הזו?
בורות מדהימה? קהות חושים? טמטום מוחלט? הון-תקשורת-שלטון? …כל התשובות נכונות?

במילה אחת: להקיא.

שנה יוצאת מהכלל

29.09.08

(הקלק להגדלת התמונה)