Archive for the ‘תמונה שווה…’ Category

סקס והעיר הגדולה: בין גירסת הבמאי לראשו של הלקוח

28.05.08

סקס הוא כידוע פעולה רב-מערכתית, שחלק ניכר ממנה מתקיים ומתבצע בתאי המוח.

תאי המוח הם גם המקום בו הלקוח קולט ומעבד את שפע המסרים השיווקיים הנקרים בדרכו, בתהליך שחלק ממרכיביו מתבסס על קונוטציות ואסוציאציות הנשענות על המאגר הפרטי הקיים בראשו. זה גם המקור לפערים הנוצרים לעיתים בין "כוונותינו" לבין איך הן נתפשות במוחו של הלקוח – כפי שמציגה סידרת השלטים מטה.

רגע של רצינות:
רגע לפני שאנו משחררים לאוויר העולם תקשורת שיווקית (ובעיקר- תקשורת ויזואלית), חשוב לבחון את הדימויים אותן היא יוצרת אצל "הקהל הרחב" – ולוודא כי הם אכן נתפשים בהתאמה לכוונותינו, ולא יוצרים הקשרים מעולמות אחרים.

ובהזדמנות זו – תודה לקפטיין עירא על האספקה השוטפת של חומרים משובחים מכל רחבי העולם (אני יודע שזה נשמע כמו שזה נשמע…).

 

מבט מלוכסן על תהליכי ניהול, החלטות וביצועים

20.05.08

יותר ויותר עיניים מערביות מופנות היום לזירה הסינית, בה מתרחשים לעיננו בו זמנית שני תהליכים בהיקפים חסרי תקדים: אסון טבע במימדים שספק אם ניתן לתפוס אותם במלואם, ולצידו ההכנות לאולימפיאדה – המהווה עבור הסינים הזדמנות להציג יכולת ביצוע בעלת עוצמה פנומנאלית.

עוצמה פנומנאלית זו, אשר היוותה אמש את הציר המרכזי בתכניתו החדשה של ניצן הורוביץ – "מחפש את המחר" בערוץ 10, מבטאת יותר מכל את אחד מצירי המתח בעולם הניהול העכשווי: הזיקה שבין עוצמת הביצוע (תזכורת פיזיקלית: עוצמה = כח * מהירות) לבין ההיבט האנושי המאפשר אותה: החל ממבנה "הפירמידה הניהולית", דרך תהליכי קבלת ההחלטות, ועד מוטת הכנפיים הרחבה, העלות הנמוכה והמשמעת האבסולוטית של "ריצפת הייצור".

ניתן לאהוב את סגנונו המתלהב-משהו של הורוביץ (אישית, אני נהנה לראות כתבים ופרשנים "מעורבים ומתלהבים") וניתן גם להסתייג ממנו (כמו שעושה אריאנה מלמד ב-Ynet), אך דומני כי דוקא בתכנית אמש הוא הצליח להביא ולבטא את הקונטראוורסליות הרבה לה זוכים אנשי השלטון הסיני בעת הזו – מהערצה וסגידה ליכולות הביצוע ועד החלחלה והסלידה מהניצול האנושי של המוני הסינים אשר משלמים את המחיר האמיתי אותה גובה יכולת זו, ואולי אף האנושות כולה – אשר לטענת נביאי הזעם צפויה להפגע מהתמוטטותו בלתי-נמנעת של הענק הסיני הגדל, לתפיסתם, מעל מידותיו ויכולותיו הריאליות.

 

אצטדיון "קן הציפור" בביג'ין:
מבט נדיר על הקשר בין "העוצמה הארגונית" לבין האנשים שבונים אותה

משמעות המשמעת: בין פירמידת הניהול לניהול הפירמידות
את עוצמת הביצוע משייך הורוביץ, כמו גם אחרים, לתהליכי קבלת ההחלטות הנשענים על פירמידה שטוחה ורחבה, הכוללת דרג החלטה מצומצם ותחתיו מספר קטן של דרגי ניהול ממושמעים המניעים צבא גדול וממושמע של נמלים עמלניות.
אין תהליכי "חשיבה משותפת", אין "פרשנויות אישיות" ויוזמות לשינויים, אין "ערעורים" אישיים ומקצועיים, ואין כל משמעות להיבטים "מוסריים"  – יש החלטה ניהולית ויש ביצוע שהאופציה היחידה לשנותו היא לבצע אותו חזק ומהר עוד יותר…

זוהי הזדמנות למבט מצמרר משהו על משמעותה של המשמעת כמשאב אנושי וארגוני, ועל "המיקום הנכון" שלה בציר שקצהו האחד מבטא אנרכיה מוחלטת וחוסר כל מחוייבות קבוצתית, וקצהו השני מבטא ביצוע במלוא היכולות האישיות, תוך צייתנות מלאה וחסרת כל עוררין.
האם "הפתיחות הארגונית" הינה על חשבון כושר הביצוע ברגע האמת, ולחלופין – האם "כושר הביצוע" הוא על חשבון "אנושיותם" של הפרט והצוות?

והנה הפרדוקס במלואו: מבט מפוכח על פלאי העולם האנושיים מגלה שבכולם בא לידי ביטוי מנגנון ניהולי זה, שיש מי שיכנו אותו "דורסני ומנצל" ויש מי שיזכו אותו בתואר "עתיר חזון, נחוש ואפקטיבי".
אז מי צודק, ולאן אנו הולכים?

רד-בול נותן לך כנפיים (את הביצים תביא מהבית)

11.05.08

טייסי מסוקים יכולים להתגאות בשפע הישגים ומעשים טובים, אך מתקשים להשלים עם הפער ביכולות האוירובטיות לעומת חבריהם במטוסי הקרב הזוכים לחוויות עתירות G ושפע פוזיציות אנכיות והפוכות על האופק.
עד שהופיע הבולקו BO-105 עם רוטור קשיח ועוד כמה שיפצורים חיוניים, המאפשרים לו להציג ביצועים מעוררי קנאה…

חובבי הקולקטיב ישמחו למצוא כאן עוד מידע על המסוק, שכבר אינו מיוצר אך עדיין נמצא בשירות פעיל במדינות רבות לרבות ישראל – בה הוא משמש כיום כאמבולנס מעופף בשירות מד"א.

הסרטון הראשון מראה מסוק ממותג עבור רד-בול מבצע אוירובטיקה מלאה, ואילו הסרטון שמתחתיו מדגים מה אפשר לעשות עם אותו רוטור קשוח (בתוספת ביצים קשות) בטיסה טקטית נמוכה ועצבנית…

חגורות נעולות? צפו ותיהנו…

המסע המופלא – מלידתו של רעיון חדש ועד לאקורד הסיום (או: יצירתיות, מקצוענות ונחישות בדרך להצלחה)

26.04.08

שפע הפרסומים האחרונים על השמדת הכור בסוריה (ולהבדיל: פצצת הסירחון עתיקת היומין המוטלת לפתע לפתחנו בפרשת קדיש) החזירו אותי אי-אילו שנים אחורה – לתקופה בה שהיתי בכמה מהצמתים המרתקות בארצנו, בהן למדתי רבות על נפלאות המסע מהרעיון היצירתי ועד לביצוע המוצלח, ובעיקר על "השילוש הקדוש" בו משולבות זו בזו יצירתיות, מקצוענות ונחישות אישית וארגונית. 

אבל למה לעסוק במידע חסוי וספקולטיבי כאשר מאגרי YouTube מאפשרים לנו גישה חופשית וישירה לאחד הקמפיינים המבריקים אותם יצרה כבר לפני מספר שנים חברת הונדה – קמפיין אשר לפי האגדות האורבניות צולם כולו ב-"טייק" אחד (קריא: ללא כל התערבות ועריכה), וזאת לאחר למעלה מ-600 (!) נסיונות חוזרים ונשנים, בעלות כוללת של למעלה מ-6 מליון דולר.

חובבי היצירתיות יזהו כאן רעיון מבריק לביטוי המונח Perfection, אבירי המקצוענות ישמחו להלל את מרכיבי התכנון המפורט והביצוע המדויק, ואילו חסידי הנחישות ימצאו הוכחה נוספת לכך ש-"עבודה קשה" היא פעמים רבות חלק בלתי נפרד מהסיפור.

אין לנו מה להסתיר (ולכם כדאי להציץ…)

12.02.08

שימוש בעירום ניתן למצוא במגוון רחב של הקשרים: החל מאמנות במיטבה ועד פורנוגרפיה הארד-קור. אלפי מחקרים ומאמרים כבר עסקו בשאלה האם עירום מוכר (התשובה: כן, ובגדול), ומאות מליוני מילים נשפכו על השאלה האם זה נכון וראוי (תשובה: תלוי את מי שואלים…).

כך או כך, שלח לי היום א', ידידי רב המעללים, הזדמנות נוספת לעסוק בסוגיה מרתקת ומהנה זו – באמצעות סרטון פרסומת שאותו (כמו רבים וטובים אחרים) לא תוכלו לראות בערוצים המסחריים בישראל.

כדאי להציץ, ואפשר גם לחוות דעה (על הקונספט, הציצים ובכלל…).

 elave1.jpg

תכניסו את זה טוב-טוב-טוב לראש

19.01.08

 איך מצליחים להיכנס לראש של הצופה

לתפוס את תשומת הלב שלו

להמחיש את המסר

וליצור אימפקט

???

למיטיבי הלכת:
מטאפורות, ריבוי ערוצים, רצף (יציבות + שינוי), פרובוקציה, הדהוד

תקשורת פרואקטיבית: ישר לביצים

12.12.07

יש מסרים שאינם דורשים כל מילה נוספת, ואפילו לא את ההקדמה הזו.
(תודה לר' ששב בשלום מויטנאם וחזר להפציץ את כוחותינו)

david.jpg

 

חנוכיית ראש הממשלה (או: שרלטנות ניהולית בזמן הזה)

10.12.07

עצה קטנה לחברי ועדת וינוגרד:
שימו בצד את הררי הניירות, העדויות והניתוחים המתוחכמים – וצפו בטקס הדלקת נרות חנוכה אשר נערך אמש בבית ראש הממשלה: תמונה אחת הממחישה את הכשל המערכתי בהבנת המציאות וניהולה בזמן אמת.

הסבר קצר לגויים, חייזרים ועוכרי ישראל באשר הם:
בחנוכייה היהודית 8 נרות + שמש אשר כשמו – משמש להדלקתם. כדי להבחין בין הנרות לבין השמש נהוג למקם אותו מחוץ ל"קו הנרות" – מעט מעליהם ו/או לצידם.
כיצד מדליקים נרות חנוכה? (בוגרי כתה א' מוזמנים לדלג ישירות לפיסקה הבאה): החל מערב חנוכה מדליקים מדי יום מספר גדל והולך של נרות – החל מנר אחד בערב החג, למחרת – שני נרות, וכך הלאה…
בתחילת הטקס היומי נוטלים את השמש, מדליקים אותו (מיטיבי הלכת והורים משקיענים נושאים תפילת "… שציוונו להדליק נר של חנוכה…") ומדליקים בעזרתו את נרות החנוכה, ובסיום מציבים אותו במקומו הצנוע שלצידם.

איך הופכים הדלקת נרות חגיגית למפגן של שרלטנות ניהולית?
אמש, יום א' 9.12.07, כ"ט בכסלו תשס"ח, לאחר קרוב לחודשיים בהם מושבתת מערכת החינוך בישראל, הזמין ראש הממשלה את ראשי המערכת לטקס הדלקת נרות בביתו. סוג של מחווה המיועד ליצור תשתית לפריצת דרך במשא המתן התקוע עמוק באדמה (ועל-כך, אולי, בהזדמנות אחרת בהמשך).

זימן ראש הממשלה את ראשי מערכת החינוך, ראשי משרדו ושאר מכובדים, ולא שכח לזמן את התקשורת אשר תתעד אותו מתחבק עם יריביו, אותם סרב במפגיע לפגוש עד עתה – שהרי מהי מלחמת-אחים יהודית במיטבה אם לא הזדמנות לקצת יידישקייט ממלכתי…

מיהרו אנשי החצר והכינו לקראת הארוע חנוכייה לתפארת, בה ניצבים להם בגאון 6 נרות, כמניינם החוקי בערב הזה, ובראשם שמש הערוך ומזומן למלא את תפקידו המדליק.

אלא שראש הממשלה שלנו עסוק בתקשורת ובזויות הצילום יותר מאשר במהות החג – וכך הוא נוטל נר אחר מתוך חבילת הנרות המונחת לה בצד, ומדליק בעזרתו, ברוב טקס והדר, 7 נרות חנוכה. אופס..
יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, בחור כארז החובש כיפה כל ימות השנה, מתרגש ככלה בחופתה (שהרי גם הוא יודע שהוא עומד להידפק עוד זמן קצר, וכל שנשאר לו הוא ליהנות לרגע מאור הזרקורים) וממהר להחרות אחרי המארח הכריזמתי ולהדליק נר אחד יותר מדי
ולצידם – שרת החינוך, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד עשרות מכובדים ומלחכי פינכה, רבים מהם מתהדרים בכיפות כשרות ומרשימות – כולם מביטים בנס החנוכה החדש המתחולל מול עיניהם (גידול של 17% בתקציב הנרות היומי… – איפה זליכה ולינדנשטראוס?) ואין איש מהם פוצה את פיו, מתעשת ועוצר את הפארסה המגוחכת המתחוללת מול עיניהם.

 hanuka-roham.jpg
טקס הדלקת נרות בבית ראש הממשלה, 9.1.2.07, נר ששי של חנוכה
צילום: משה מילנר, לע"מ

ומהמשל המגוחך לנמשל מעורר המחשבות הנוגות:
הבה נחזור מעט לאחור, לימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה – וניזכר במנהיגינו עתירי האופוריה המתמקדים בתקשורת וב-"מה יגידו", שוכחים את המהות (או שמא כלל אינם מבינים בה), מוסיפים אש מיותרת וחסרת כל תכלית (ראה הנחתת חטיבת אלכסנדרוני בשלהי הקרבות), ונהנים מקריאות העידוד של עדת "העמיתים", "היועצים" ומלחכי הפינכה הסובבים אותם יומם וליל – הנושאים את עיניהם לסופגניות החמות והמתוקות המובטחות להם, כמו תמיד, בתום הטקס. 

שנאמר: "בימים ההם, בזמן הזה…". ואידך זיל גמור.

הקול היהודי בארה"ב: פוליטיקות קטנות וכסף גדול…

20.10.07

בעוד גיל תמרי מדווח לנו מוושינגטון על התחממות הקרבות על הקול היהודי במירוץ לנשיאות ארצות הברית, ממשיך להתנהל הקרב על קולות אלה גם בשוק הצרכני היום-יומי.

ובקרבות שיווק, כמו בקרבות שיווק, יש מגוון רחב של טקטיקות וכלים שכדאי ליישם…

לדבר בשפה של הלקוח ולהציע לו הזדמנויות הקשורות לעולמו:

7-brachos.jpg


להבין מה חשוב לו וליזום פעולות שמסייעות לו להצליח במשימותיו:

lights-on.jpg


להציע לו את
המוצרים המתאימים לגחמותיו, כאן ועכשיו:

free-matzos.jpg

… ולנסות לחבר ביצירתיות את ערכי הלקוח לערכי המותג:

oink-vey.jpg

המצא לנו מנוחה נכונה

20.09.07

יש רעיונות מבריקים וביצועים מצויינים שאינם דורשים כל הסבר נוסף
כמו פינת העישון המקורית הזו (תודה לניב עציוני)

dont_smoke.jpg