Archive for the ‘תמונה שווה…’ Category

יצירתיות בפעולה: הטוויסט שעושה את ההבדל

19.10.13

לצופים מהצד, נראים לעיתים רבות תהליכי יצירה כקשקוש מטופש וחסר כל משמעות, עד שמגיע רגע הטוויסט…

תקציר מנהלים: תנו לעבוד, התוצאות תגענה.

מרקרוויק מציג: 7 רעיונות שחייבים לאמץ + בונוס

28.06.13

השער של Markerweek מבטיח לנו הבוקר 7 רעיונות שחייבים לאמץ.
עכשיו סיפרו את מספר הריבועים המופיעים בצ'ק ליסט שבתמונה…

markerweek 28.6.13

בונוס למיטיבי לכת – הנה עוד רעיון שכדאי לאמץ:
בעולם תקשורתי אשר הולך והופך לויזואלי יותר ויותר (טקסטים – OUT, תמונות וסרטונים – IN), כבר לא ניתן להפריד בין הטקסט לבין העיצוב, כמו גם בין "המוצר" לבין "האריזה".

אאוץ'… – מצוינות ארגונית בזמן אמת

18.04.13

ouch

את קירות מרכז ההדרכה המחוזי של אחד מהארגונים הגדולים במדינתנו מעטרים ציורים נאיביים מעולם הטבע, כשבשולי כל אחד מהם נוספה כותרת ואמירה קצרה. מבט מקרוב מגלה שלכוונות הטובות חסרה עין בוחנת שתוודא שהאיכות הכוללת נשמרת לא רק "בתמונה הגדולה" אלא גם בפרטים הקטנים. אאוץ'.

1633אלא שזוהי רק ההתחלה. באולם ההרצאות עצמו אני מגלה שעון גדול התלוי על הקיר לנוחות המשתתפים ומראה את השעה 16:33. האם טעיתי והקדמתי בשעה?
לא, השעה 17:33 אלא שאף אחד ממאות המשתתפים, "מנהלי הביניים" והמנהלים הבכירים שאיישו את החדר הזה במהלך שלושת השבועות שחלפו מאז המעבר לשעון קיץ לא טרח כנראה להתבונן בנעשה סביבו, ואם התבונן לא ראה, ואם ראה לא קם מכסאו ובודאי שלא השקיע אף לא קלוריה אחת במטרה לחולל שינוי ולחבר את הארגון לסביבה שבה הוא פועל.
אפשר, כמובן, להפיץ מכתבי מנכ"ל עתירי קלישאות על תרבות ארגונית של מצוינות, הקשבה והתאמה לסביבה, יוזמה, הובלת שינויים ועוד ועוד, אבל כדאי לזכור כי כל אלה מורכבים ממאות ואלפי פעולות קטנות המחייבות ערנות, אכפתיות, לקיחת אחריות ומעשים בזמן אמת.

כל מה שרצית לדעת על מנטורינג – בפחות מ-2 דקות

15.01.13

מנטורינג (Mentoring) זה לא לגייס לנבחרת שלך 2 כוכבות "מדהימות ומרגשות", לעמת אותן בדו-קרב ולהעיף אחת מהן הביתה עם דמעה סוחטת רייטינג (סטייל שלומי שבת) –
אלא היכולת לגלות אמפטיה, להתקרב, להבין את החששות, להדגים שוב ושוב את הביצוע הנכון, לעודד, לתמוך, לגלות נחישות ורגישות, ולשמוח יחד כשזה סוף-סוף מצליח.

HOW simple is that

חוכמת רחוב: מבזק מהמרכז לשיווק מתקדם – ואדי ניסנס, חיפה

26.12.10

אלפי המבקרים אשר גדשו בשבת האחרונה את ואדי ניסנס בחיפה לא יכלו להתעלם מריח הקפה אשר אפף והציף אותם לפתע במעלה הרחוב ההומה. מהיכן מגיע ריח הקפה המשכר והמגרה הזה? …ואיפה קונים אותו?

חדי האוזן, אשר הצליחו להתגבר על המוזיקה הקובנית הבוקעת מהבימה הקרובה, הצליחו לזהות קולות עדינים של פצפוץ פולי הקפה הקלויים אשר פוזרו בשפע על הכביש והעלו את ניחוחם העז אל ההמון הפוסע עליהם…


 

וכמו שכתוב בספרים (הרחבה בהמשך), רגע אחרי יצירת הביקוש צריך לאפשר ללקוח לממש אותו – ובדיוק לשם כך ניצבים אנשי "קפה הואדי" (ראה מיתוג) בפתח חנותם עם כוסות קפה קטנות לטעימה (ר' התנסות במוצר + ניהול חווית הלקוח) ועם ערימה גדולה של צנצנות קפה למכירה (ר' זמינות + מימוש מיידי), במחירי מבצע (ר' יצירת דחיפות) + שפע מבצעי קנה-הוסף-קבל (ראה מינוף ההזדמנויות).

חובבי החדשנות והחשיבה היצירתית יזהו כאן, לצד שפע השטיקים השיווקיים, את השימוש היצירתי והמבריק במה שמכונה בספרים "עקרון ההתאמה לסביבה" – ניצול האלמנטים הנמצאים בסביבת המוצר (במקרה זה – הכביש ואלפי המבקרים הפוסעים עליו) ושימוש בהם כמשאב התורם ליצירת החווייה הכוללת.

סדנה למתקדמים: ניהול חכם של מעגלי ההשפעה + שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי
מבלי שפקדו בהכרח את הקמפוסים היוקרתיים שמעבר לכביש, ומבלי שחזו באינספור מצגות בנושא "מעגלי ההשפעה על החלטות הקנייה של הלקוח בסביבה רווייה", יודעים אנשי הואדי כי מי שמחליטים באמת הם הילדים, ולפיכך המשימה היא למשוך ולהניע אותם. ההורים כבר יגיעו אחריהם, עם אמצעי המימון הנדרשים למימוש העיסקה.

את התחמושת למשימת איכות זו מספקות בועות הסבון, אשר מרחפות ומנצנצות להן מעל הדוכנים המציעים ממתקים וצעצועים ומושכות אליהן את הפעוטות המוקסמים ואת הוריהם המנוטרלים מכל יכולת סירוב.

איך נולד השימוש היצירתי באקדחי הבועות? אנשי השוק יספרו לנו על היום בו הוציא אחד ממוכרי הצעצועים אקדח בועות מאריזתו כדי להדגים את אופן פעולתו, ואיך הבחינו המוכרים האחרים בילדים המתמגנטים אל הבועות, הבינו מיד את הפוטנציאל הטמון בהן, ויישמו אותו תוך 30 שניות בדיוק – בלי סדנאות לשיווק מתקדם + מצגת אינטראקטיבית בנושא Benchmarking…

רגע של רצינות: הפער האימננטי בין הקורסים לשיווק – לבין תובנות השוק
יהיו הקורסים, הסדנאות, המאמרים, ההרצאות, הפרזנטציות, התיאוריות, המודלים (…והבלוגים!) שמול עינינו עדכניים, חדשניים, עמוקים ומקיפים ככל שיהיו – כנראה שהם לעולם לא יביאו את מלוא ההזדמנויות אותן מעניק לנו השוק עצמו. מי שמגביל את עצמו להיכלי השן, לאולמות ההרצאות, למדפי הספריות ולמסכים השטוחים – נהנה אולי משפע מידע מסודר ומאורגן למשעי, אך מחמיץ את שפע התובנות וההזדמנויות אותן מספק החיכוך האינטנסיבי עם "החיים האמיתיים", הגולמיים והבלתי מעובדים.

תקציר מנהלים:
רוצה ללמוד שיווק- הלכה למעשה?  צא ולמד…

אם לא נדע, איך נדע? – כן, כן, אתם עם המאזדה!

26.11.10

את אביבה פגשתי כאשר כבר ידעה לא מעט עליות ומורדות בחייה, כשהיא מטופחת ושמורה, שקטה, סולידית ורחוקה מלנקר עיניים. חברי חובבי האקסטרים טענו, בעדינות מסוימת, שהיא "כבדה" ומשעממת אותם. וכי למה כבר אפשר לצפות ממאזדה 3 ירקרקה שעלתה על הכביש ב- 2004 ומאז לא נחה לרגע?
הכל טוב, זולת פאק קטן וחסר כל משמעות – החיבור בין הפגוש הקדמי לפנס שמעליו נוטה לצאת מעת לעת ממקומו. מכה קטנה פנימה משיבה אותו למקומו, ובא לציון גואל.

כשהגיעה מזי – צעירה, אנרגטית ושובבה יותר – כשגם היא עם תקלונת דומה, כבר אי-אפשר היה להמשיך לתלות את הבעיה בסממני הגיל והקילומטראז'. ושוב – דחיפה קטנה לשם ומכה קטנה לכאן, ושאלה-יהיו-צרותינו, ולמה-לעשות-מזה-סיפור שהרי עם כל הדאווין הספיריטואלי כולה עדיין מאזדה 3.

המפנה הדרמטי התרחש כאשר נכנסנו, כמדי שבוע, למגרש החנייה הגדול הסמוך לחנות "מגה בול" במתחם המסחרי של נשר. חנייה מקרית בין שתי מאזדות ומבט מהיר על חיבורי הפגוש שלהן הפיל לי את האסימון – Huston, we have a problem.

מכה קטנה בכנף, וזה עובר… ומה קורה במאזדה שלכם?

סקר מהיר בדרך מהאוטו לחנות, וסקר רחב יותר ברחובות העיר גילו כי אכן מדובר בתקלה נפוצה והמונית, המופיעה בתדירות ממוצעת של אחת לכל שש או שבע מכוניות מדגם זה ומשנות המודל שסביב 2004-2006. מאחר ומאזדה 3 נמנית על המכוניות הפופולריות בישראל בשנים האחרונות, יהיה זה סביר להניח כי ברגע זה מסתובבות ביננו אלפי מכוניות הסובלות מתקלה קטנה וחסרת משמעות זו…

האמנם "תקלה קטנה וחסרת משמעות"?
מה שנראה לבעל הרכב כתקלה אזוטרית שאינה שווה כל מאמץ (זולת דחיפת החלק הסורר שוב ושוב למקומו), עשוי להיות בעל ערך רב ליצרן, שהרי מאחורי התקלה הגלוייה לעין חבויה כנראה תקלה בתהליכי התכנון, הייצור או ההרכבה.
ואולי מופיעים ליקויים דומים גם במכלולים אחרים, שאינם גלויים לעינו של בעל הרכב?
ואולי מדובר במכלולים שאינם רק "קוסמטיים" כי אם בעלי היבטים בטיחותיים?
ואולי מדובר בספקי משנה אשר אינם עומדים בסטנדרטים להם התחייבו?
ואיפה עוד זה יכול לקרות ולהופיע, בדגם זה ובדגמים אחרים

איך קורה שתקלה נפוצה והמונית אינה ידועה ואינה מטופלת?
מיטיבי הלכת בעולם התיחקור מכירים היטב את פגיעתן הרעה של "התקלות הקטנות". בשונה מאחיותיהן הגדולות אשר זוכות לתשומת לב ומטופלות על-פי-רוב בנחישות (עד כדי מבצעי ReCall בהם נקראות עשרות אלפי מכוניות לצורך בדיקה ותיקון דחוף במוסכים), נעלמות רבות מהתקלות הקטנות בדרך הארוכה שבין המשתמש ליצרן, וכלל אינן מגיעות לידיעת הגורם הרלוונטי.

במקרה של מאזדה, סביר להניח כי בעל רכב המצוי סבור כי התקלה הקטנה בחיבורי הפגוש ארעה בגללו, ומכל מקום היא אינה קריטית. גם במקרה בו הוא יבקש לתקן את זה באחד מביקוריו במוסך, סביר להניח כי התקלה לא תרשם בדוח הממוחשב ולפיכך לא תדווח ליבואן המקומי, לא תזוהה כ"תקלה המונית" ובודאי שלא תדווח הלאה ליצרן.
במילים אחרות: בדומה למכשירי מכ"מ המעוצבים לזיהוי כלי טיס גדולים (והעלולים "לפקשש" מזל"טים, עפיפונים וציפורים) כך גם מעוצבות מרבית המערכות הארגוניות לזיהוי "תקלות קולוסאליות", בעוד "התקלות הקטנות" אינן מזוהות, אינן נרשמות, אינן מצטברות וכמובן גם שאינן מטופלות ברמה הארגונית. 

הפתרון: להגדיל את הרגישות, לעודד ולשפר את ערוצי הדיווח
מטאפורת המכ"מ מצביעה גם על כיווני הפתרון האפשריים: יש "לכייל" את המערכת כך שתקלוט ותצבור גם את התקלות הקטנות, ובמקביל לעודד את הגורמים הרלוונטיים (במקרה זה: הלקוחות והמוסכים המורשים) לדווח על כל תקלה, גם אם היא נראית להם קטנה ושולית.

חובבי החדשנות יזהו כאן הזדמנות נוספת לניהול "חדשנות פתוחה" (Open Innovation) המשתפת גורמים מחוץ לארגון, ואילו חובבי ה- Lean ישובו ויזהו את ההזדמנות האדירה הטמונה בתהליכי "הצפת בעיות" כבסיס לשיפור מתמשך באיכות הביצועים.

ואתם, בעלי המאזדה ושאר שוחרי ההרפתקאות, צאו וראו מה קורה אצלכם ובחניונים הסמוכים – וחיזרו לכאן עם דיווחים מהשטח…

צולם ביום חול (או: איך ליצור דרמה מרתקת במו ידיך)

17.12.09

איך מספרים תוך 8:30 דקות את סיפור הפלישה הגרמנית לאוקראינה במלחמת העולם השנייה, אשר כילתה מליוני גברים, נשים וילדים?

כל מה שצריך הוא שולחן אור, ערימת חול, מוסיקת רקע מתאימה, וכמובן גם את הכישרון המדהים של קסנייה סימיונובה.

 10,262,505 אנשים בכל רחבי העולם כבר ראו את זה. עכשיו תורך.

[ שוב תודה לאיש המרתון, שמספק לנו ידע וצידה לדרך ]

בנג'מין זנדר על מוסיקה, תשוקה, שופן, עיניים בורקות… וניהול מהתחת

20.11.08


 www.TED.com הוא אחד האתרים היותר מופלאים ברשת, ואם תרצו – סוג של מרבץ פנינים שכל צלילה אליו מאפשרת לגלות ולפגוש עוד ועוד הרצאות קצרות ומעוררות השראה של טובי הפרזנטורים בעולם.
רגע לפני הקפיצה למים כדאי לשים לב גם לסכנה האורבת לנו באתרים מסוג זה, וב-TED עד כמה וכמה: שכרון מעמקים הנובע משהייה ממושכת בעומק רב והגורם לצוללן לעטות על פניו חיוך תמוה, להתעלם מהשעון המתקתק ולסרב לחזור אל העולם שבחוץ…

הפעם מזמן לנו TED מפגש יצירתי ומרתק במיוחד עם Benjamin Zander, מוסיקאי ומנצח מחונן (הפילהרמונית של בוסטון) ומרצה בחסד אשר משלב בחייו המקצועיים שתי תשוקות חסרות מעצורים: האחת – התשוקה למוסיקה קלאסית, והשנייה – התשוקה להביא את יופיה של מוסיקה זו לקהל הרחב אשר עדיין “לא גילה” או “לא מבין” אותה.
מי שירצה יוכל למצוא אצל זנדר הקשר רחב הרבה יותר: האפשרות “להנגיש” את יופיה של המוסיקה הקלאסית לכל אחד מאיתנו היא מטאפורה נפלאה לאפשרויות המפגש האינסופי עם הזדמנויות חדשות, חוויות חדשות וקשרים חדשים בין בני אדם, או כפי שזנדר מכנה זאת – The art of Posibility.

חובבי המוסיקה ימצאו כאן ניתוח מקורי ויוצא דופן של אחד הפרלודים היותר מוכרים של שופן, ניתוח שהוא אלגוריה מבריקה לעולם הניהול ולאתגרי ההובלה של אנשים וארגונים.

חובבי הפרזנטציות ימצאו במפגש עם זנדר את כל מרכיבי מודל ה-SUCCESS עליו כתבתי כמה פוסטים דרומה מכאן: שילוב יוצא דופן של כריזמה אישית והומור עצמי עם סיפור מוחשי, מפתיע ובלתי צפוי, אשר יוצר אצל המאזין מנעד רחב של תחושות ורגשות.

אנשי הניהול ואבירי המנהיגות ימצאו כאן חומר למחשבה על הזיקה בין המנהל למנצח ועל הזיקה בין ישבנו של הפסנתרן לישבן המונח על כסא המנהלים שלך… וחשוב מכך – על האופן בו אנו רותמים ומניעים אנשים, “נוגעים” בהם ויוצרים הבדל בחייהם.

המלצה: פנו לעצמכם 21 דקות, נתקו את הטלפונים, הפעילו רמקולים וליחצו על כפתור ה-Play. בסיום – גשו למראה והתבוננו לעצמכם בעיניים. אם תרצו – זה כל הסיפור.

* תודה מיוחדת לאסף גופר (www.puenta.biz) שהניח את הפואנטה הנהדרת הזו על הדסקטופ שלי.

מייקל פלפס: אלוף נולד

30.08.08

המשחה הראשון של מייקל פלפס, וכל השאר היסטוריה.

 

 

 

 

 

(תודה ליוחי מרגלית על ההצנחה המדויקת, כרגיל)

ACE מנצח: מבצע כ-ז-ה בטוח שלא ראיתם

10.08.08

חומר למחשבה למשתתפי סמינר סוגיות נבחרות בניהול מערכתי:
תחת כמה זוגות עיניים עברה היצירה השיווקית המופלאה הזו החל מהגייתה, דרך עיצובה, הדפסתה ועד הצבתה בלב החנות הסואנת?