בדיוק כפי שתמונה דיגיטלית מורכבת ממאות ואלפי נקודות (פיקסלים), כך גם בכיוון ההפוך – "הנקודות" אותן אנו פוגשים ואופן החיבור ביניהן הוא זה שיוצר עבורנו את "תמונת המציאות". מכיוון שכך, חשוב שנבחין בין שלוש גישות פרקטיות שונות שבהן אנו פועלים, באופן מודע יותר או מודע פחות, שלכל אחת מהן מטרה שונה:
להוכיח – גישה המשרתת אותנו לחיזוק הנחות היסוד או הטיעונים שברשותנו, וזאת באמצעות הוספת נקודות אשר "משלימות" את התמונה הרצויה לנו.
לשער – גישה מעט "זהירה" יותר, אשר בבסיסה הנחה או השערה לגבי "התמונה", אך נותנת גם מקום "להפרכה" אפשרית עם גילויין של נקודות נוספות אשר סותרות או מחלישות את "הנחת היסוד" הראשונית.
לגלות – גישה האופיינית לתהליכי "גילוי וחקירה" (Inquiring & Exploring), בהם אנו יוצאים לדרך ללא כל "הנחות יסוד" (או מאפסנים אותן מבעוד מועד…), אוספים את הנקודות שגילינו ומנסים לזהות ולבנות באמצעותן את "תמונת המציאות".
חשוב להעיר כי אין כאן כל כוונה לבטא "היררכייה" כלשהי בין הגישות, כי אם להבהיר לעצמנו מהי הקונספציה שמתוכה אנו פועלים, והאם היא אכן משרתת את המטרה הרצויה לנו.
תהליכי חדשנות מתחילים פעמים רבות מתהליכי "גילוי" פתוחים, ממשיכים לפיתוח "השערות" (כיווני הפתרון) ובהמשך לשלב "ההוכחה" של תקפות הרעיונות מבחינה טכנולוגית / שיווקית, השימושיות, המודל העסקי וכדומה.
———– תוכן שיווקי:
"אמנות חיבור הנקודות" הינה אחד הפרקים בהרצאות, סדנאות ומפגשי מנהלים המוצעים לארגונים המבקשים להכיר ולהטמיע תהליכי חדשנות וחשיבה יצירתית.
למידע נוסף: 054-4534227, 04-8312264, ibchor@015.net.il
מעל נ"ח שנים עברו עלי בשירה, ריקודים וחוויות שונות ומשונות, אך אמש (23.12.14) הייתי קרוב לסט חוויות חדשות אותן פגשתי עד היום רק בספרים ובסרטים: שירת הזינזאנה, מגעו המעיק של ספסל ההמתנה בתחנת המשטרה, ועם קצת עזרה מידידי החדשים אולי גם צלילי שקשוק המפתחות וריח הליזול של בית המעצר.
פרולוג: יש מתח באויר
איני נמנה על חובבי המיסטיקה, אך עובדה היא שברכבת בדרך מחיפה לת"א העליתי את הפוסט הזה, ששעה מאוחר יותר יתברר כתחזית מדויקת של האירוע המתואר בפוסט שלפניכם.
[מעבר מוסיקלי עתיר רמזים] הכבש ה-16: אתמול בחמש אחר הצהריים…
פרק א: זה לא כל-כך נעים לראות אבא עצור אתמול (23.12.14) בחמש אחר הצהריים הייתי אמור להשתתף בכנס מקצועי שנערך בסמוך לאוניברסיטת ת"א. כדרכי בקודש, יצאתי מהיציאה המערבית של התחנה (רחוב ירוחם משל), במטרה לעצור מונית.
כידוע לכל מי שחולף בכביש הסואן, ממש מול יציאה זו ממוקם בנין צר וארוך אשר לדברי מקורות זרים משמש את אחד מארגוני הבטחון של ארצנו הקטנטונת, ולצורך שמירת הסודיות המתבקשת יקרא להלן בית הכבש, בו עושים את מלאכם טובי בחורינו הותיקים והמסורים (להלן – כבשניקים) לצד טלאים צעירים ועתירי עזוז, רובם סטודנטים שזו פרנסתם (להלן – ביטחונאים). כמי שבילה כמה משנותיו הטובות בסביבות בטחוניות וכפריות, יש לי חיבה רבה לכבשניקים מסוקסים ולטלאים אנרגטיים, ואני מעריך ומוקיר את פעילותם. אבל…
בעודי פוסע צפונה לאיזור המיועד לעצירת מוניות, צדו עיני את דמותו העייפה משהו של בחור כבן 45 שגבו שעון על השלט שבתמונה. על כתפו מונח תיק אופייני להייטקיסטים, מבטו מופנה לשמיים ולי ברור לחלוטין שהוא אחרי עוד יום מתיש בעבודה וממתין למישהו שצריך לאסוף אותו.
שנייה לאחר מכן אני מבחין בצעיר נמרץ החוצה את מעבר החצייה בכיוונו של ההייטקיסט הממתין, ומזהה מיד (יודע חקלאי פיקח…) כי מדובר בבטחונאי צעיר מהבניין שמעבר לכביש. השיחה ביניהם עולה מיד לטונים גבוהים (ההייטקיסט: "מי אתה? מה אתה רוצה ממני?") ואל הזירה מגיח בטחונאי נוסף החותר למגע ישיר עם ההייטקטיסט ההמום שלא מבין מה הם רוצים מחייו ומנסה להתרחק מהם ("אל תיגעו בי!").
כאשר הבטחונאי האנרגטי מעלה טורים ומורה לחברו "תאזוק אותו!" ברור לי שמשהו רע מתחיל להתפתח כאן. אני עוצר, שולף את הנייד, מצלם כמה תמונות, שואל את ההייטקיסט מה שמו המלא ("ניר XXXX"), מוסר לו את כרטיס הביקור שלי ומודיע לו שהוא יכול להתקשר אלי בסיום האירוע. הקוד לבטחונאים הינו פשוט: שימו לב – פעולתכם מתועדת. ובקיצור: תרגיעו.
מאחר ולטעמי השלמתי את מעשי הטובים כאזרח מהשורה, ומאחר והכנס אליו הגעתי מתחיל עוד 15 דקות, אני עוצר מונית אלא שאז מופיע בזירה בטחונאי מספר 3 ומונע ממני לעלות עליה. "מי אתה ומה אתה רוצה ממני?", "אתה מעוכב". יאללה בלגן…
אני משחרר את המונית, וחוזר למדרכה כשהבטחונאי צמוד אלי באישית לוחצת. מאחר ואני מכיר היטב את חוקי המשחק (פרטים בהמשך) אני מבקש לראות תעודה מזהה. בתגובה הוא שולף כובע משטרה וחובש אותו באקט המכונה בז'רגון המקצועי "צור אוטוריטה שולטת".
לצערו אני מודיע לו כי כובע משטרה הוא אביזר מרשים אך אינו מהווה תעודה מזהה וכי כאזרח שומר חוק אני מצפה ממאבטחי XXXX למלא את החוק כלשונו. באי-רצון בולט הוא שולף תעודת שוטר אך מסרב לבקשתי לצלם אותה או לרשום את הפרטים. ביג מיסטייק, תומר.
מכיוון שאני עדיין יכול להגיע לכנס, גם אם באיחור קל, אני מוסר לתומר את רשיון הנהיגה שלי ומבקש ממנו לבדוק את פרטי (הרשומים לתפארת במסופי הבניין הסמוך) ולשחרר אותי לדרכי. אלא שהוא מסרב וחוזר ומודיע לי כי אני "מעוכב". "למה ועד מתי?". שתיקת הכבש-ניקים.
בתמונה: אני מסמס לאחד מידידי כי לצערי לא אגיע לכנס.
תומר השולט עוקב בשתיקה (פיקסול ממלכתי באדיבות המחבר).
פרק ב: כוחותינו מאבדים עשתונות – זו לא בומבה, זו במבה! בעיתוי מושלם מגיעה לזירה אשתו של ניר, כשהיא חמושה בשני ילדיו הקטנים והחמודים – גל בן ה-5 ודן-דן בן השנתיים (למען הסר ספק – כל הפרטים והתמונות הינם לבקשתו המפורשת של ניר). בדיעבד מסתבר כי ניר אמור היה לנסוע איתם ברכבת בעוד שהיא תחזור לאוניברסיטה הסמוכה שבה היא עובדת ותצטרף אליהם מאוחר יותר.
לאור השעמום לצידו של תומר, אני מתקרב לזירה המרכזית בה פתחנו את האירוע, בה מתכנסים כרגע לא פחות מ-4 בטחונאים צעירים עטויי כובעי משטרה מרהיבים + שני כבש-ניקים ותיקים וחמורי סבר שמנסים לעכל את המהפך באירוע – שהרי ברור להם שגם המשובח שבסוכני האויב לא יכול לארגן לעצמו תוך 10 דקות רכב מילוט + אשה נאה + 2 ילדודס מבוהלים שלא מבינים מה כל האנשים המפחידים האלה רוצים מאבא שלהם.
נראה שכוחותינו בבעייה שמשום מה לא תורגלה עד כה בתרחישי המקרים והתגובות, שכן הבומבה המתקתקת שלכבודה התכנסנו הפכה מול עיניהם (המפוקסלות לתפארת מדינת ישראל) לבמבה מתקתקה.
בתמונה: גל בן ה-5 והבמבה המתקתקת שלו מכותרים על-ידי כוחותינו. מה עושים עכשיו?
תשדיר שירות: 30 שניות על אמנות החיזלוש
אחד האתגרים העומדים בפני מי שעוסק באירועים בעלי מאפיינים של "אנרגיה מתפרצת" הוא היכולת "להוריד סיבובים" ולחזור לשגרה באופן יעיל ומהיר, ובכך לחסוך אנרגיה ולהקטין את הנזקים המצטברים.
לענייננו – חשדתם במישהו? לגיטימי ואפילו רצוי (פרטים בהמשך). בדקתם אותו ולא מצאתם שום סימן לדאגה? מצוין. זה הזמן לעצור את המהומה, להוריד סיבובים, "לנקות" את מה שצריך, ובקיצור בטחוניסטי: לחזלש (לחזור לשגרה).
פרק ג': שמונה! שמונה! שמונה בעקבות אחד
אז מה עכשיו? לניר נמאס כנראה ולכן הוא מעמיס את ילדיו ופונה לכיוון הרכבת. מאחר ואיני רוצה להקשות עליו אני נמנע מלדבר איתו או עם אשתו, שחוזרת לרכב ונעלמת בחשיכה. בדיעבד מסתבר כי אחד מבחורינו המצוינים המשיך להיצמד אליו גם בדרך לרכבת, אך הבין כנראה שיש גבול לכל תעלול וכי יתקשה להסביר לאנשים בסביבה מדוע משתרך סמי-שוטר אחרי אבא עייף הנושא 2 ילדים קטנים.
מאחר ולטעמי המסיבה הסתיימה, אני פונה אל תומר ומבקש לקבל את רשיון הנהיגה שלי ולנתק מגע. הוא מסרב בטענה שאני עדיין "מעוכב". "מעוכב לצורך מה?" אני חוזר ושואל אותו "הרי במרחק 100 מטר מכאן יש לכם מסוף עם כל הפרטים שלי, לרבות תחקירים בטחוניים וסיווג 'קהילתי' מעודכן". תומר חוזר לשתיקתו, ונראה לי כי הוא וחבריו כבר מבינים בשלב זה שאני מכיר היטב את "המערכת" אבל מתקשים כנראה להוציא את האויר מהבלון המיותר שהם ניפחו פה ב-30 הדקות האחרונות…
אני פונה איפה לאחד מהכבש-ניקים הותיקים אשר נראה לי מעט יותר אינטליגנטי, מציג את עצמי בקצרה ומציע לו לסגור את הבסטה. אלא שגם הוא מסרב. "למה אנחנו מחכים?" אני שואל אותו. "לניידת שתיקח אותך לחקירה". "חקירה על מה?", "צילמת אנשי XXX בניגוד לחוק". "ספר לי באיזה סעיף בחוק מדובר, ואשמח לוודא את זה ולפעול בהתאם". בחזרה לשתיקת הכבשים.
מאחר ונראה שאין עם מי לדבר, אני משאיר את חמשת הבטחונאים לנפשם (אולי מישהו מהם יתעשת וימצא איזו עילה לסיום הגרוטסקה) ויוצא לטיול לאורך המדרכה העולה צפונה, כשתומר הנאמן מאבטח אותי משמאל. כאשר אני מסתובב לחזור אני מגלה כי קטנוע דנדש ומצ'וקלק הצטרף להילולה שעל המדרכה, והחבורה כולה מתכנסת במעגל צפוף סטייל טיים-אאוט במשחקי גביע אירופה. מאחר וכל זה לכבודי, אין לי אלא להתפעם מהמחזה.
כשאני שב לזירה ניגש אלי קצין משטרה בדרגת רב-פקד, שצץ לפתע משום מקום, ושואל אותי מי אני ומה קרה. כשאני מבקש ממנו להזדהות, הוא מסתובב וחוזר למעגל מטכסי העצה בו מצטופפים עכשיו 3 בטחונאים, 2 כבש-ניקים מסוקסים, רב הפקד האלמוני ושוטר סיור מאובזר למופת. כולל תומר שלידי מונה איפה הכח 8 אנשי בטחון המופקדים ברגע זה על הגנת המולדת מפני הסיכון הבטחוני המכונה עידן בכור. ריספקט.
פרק ד: אור קטן באפילה
המעגל סיים כנראה את התיעצותו, ומתוכו יוצא אלי שוטר הסיור ג. המתגלה חיש מהר כאור קטן באפילה. לבקשתי הוא מזדהה כנדרש בחוק ובשם היעילות אף מאפשר לי לצלם את תעודתו עם כל פרטיה. כמו שצריך.
כאשר אני שואל את ג. מדוע אינו מחזיר לי את רשיוני ומשחרר אותי לדרכי הוא מסביר לי באדיבות כי אנשי ה-XXX טוענים כי הפרעתי להם במילוי תפקידם וצילמתי תמונות אסורות. אני מעדכן אותו בקצרה במהלך האירועים מנקודת מבטי, ומבקש ממנו להביא אדם אחד שטוען כי הפרעתי לו בתפקידו. הוא מבין את הרמז וחוזר לצילומים. אני מבהיר לו כי כל הצילומים בוצעו בשטח ציבורי וכי על-פניו אין בהם כל עבירה וכל פגיעה בבטחון המדינה. וכי למה שאני – קצין בדימוס ובעל סיווג בטחוני נאה שמתפרנס פה ושם מארגונים בטחוניים כולל זה שניצב מול עינינו – אפעל כנגד בטחון המדינה בכלל ואנשי ה-XXX בפרט?
אלא שכל זה לא עוזר. גל החביב והאדיב מבהיר לי כי מכיוון שאסור לו לתפוס את הטלפון שבידי הרי שאם לא אמחק את התמונות "מרצוני החופשי" לא תהיה לו ברירה אלא להזמין ניידת שתיקח אותי לתחנת המשטרה בה יחליט הקצין התורן כיצד להמשיך לגלגל את האירוע…
פרק ה: דילמות בזמן אמת פה אני בדילמה קשה, היות ומצד אחד נטייתי האישית ושוחרת האקסטרים היא למצות עד תום את החוויה הקפקאית החד-פעמית שמונחת כאן לפתחי ובמקביל לתרום משהו להחזרת השפיות המימשלית למקומותינו, ומצד שני יש כאן סיכון מסויים במישור המקצועי והעסקי, יש לי שפע משימות והתחייבויות ביום שלמחרת, והחשוב מכל – ידוע לי כי בת זוגי החביבה אינה זמינה בשעות הקרובות, היא אינה חובבת הרפתקאות כמוני, ואיני יכול להפיל עליה היעלמות מסתורית שתוציא אותה מדעתה.
ועוד משהו קטן: האינטואיציה שלי, אותה כבר פגשתם בתחילת הסיפור, אמרה לי שהאירוע הזה כבר מתועד…
מכיוון שכך, ותחת מחאה, מחקתי את התמונות ונפרדתי מגל החביב, לא לפני שקבלתי ממנו את פרטי האירוע כפי שהם אמורים להיות מתועדים ביומן התחנה (למעוניינים – תחנת ת"א צפון, מרחב ירקון, אירוע מס' 367 מיום 23.12.14).
אפילוג: ציף ציף מעל הרציף
רגע לפני שעליתי לרכבת בדרך צפונה התבוננתי בבניין שעד היום הערכתי והוקרתי את אנשיו ואת פועלם, וניגלה לי לפתע במלוא כוחניותו ושחצנותו מול "האנשים הקטנים" שעל הרציף – ממש כמו בחורינו המצוינים המהלכים אימים על גל בן ה-5 בתמונה מעלה.
בפרקים הבאים…?
האינטואיציה שלי אומרת שהסיפור הזה עדיין לא תם, וכפי שהבנתם – לאחרונה היא מפתיעה אותי בחדותה. הישארו עימנו.
————————————————————————–
סקופ היסטרי:
במהלך כתיבת הפוסט מצאתי כי דני חמיצר ("זה מהחידות"), חברי לשירות צבאי ארוך שנים בחיל האוויר, עבר לפני 5 שנים חוויה מפוקפקת דומה.
זו החידה שלו בנושא (לא נגענו): חידה: מדוע עיכב השב"כ את דן חמיצר כשהסתובב בתל אביב?
————————————————————————–
מוסף בונוס: האתגר הבי-פוקלי – שירות + ביטחון
הבוקר (25.12.14) נזכרתי שכל זה (ועוד…) מופיע במצגת של מפגש הדרכה אותו העברתי לפני שנתיים בדיוק לצוותי האבטחה של גוף ממלכתי, שאנשיו מתמודדים עם האתגרים אותם יוצר החיכוך בין עולם הביטחון לבין העולם האזרחי שמסביב.
קבלו הצצה קטנה לכמה משיקפי המצגת, שאינם מסווגים בפני עצמם (לא נגענו, למעט פיקסול ממלכתי של פרטי הארגון).
הערה: כל הזכויות על המצגת ותכניה שמורות למחבר.
לתאום מפגש מותאם לארגון ולמידע נוסף: 4534227 – 054.
פתיחה: האתגר הבי-פוקלי
קצת על הפער בין "סיכול מממוקד" לבין זיהוי "בשטח"
ומשמעותו של פער זה עבורנו כמנהלי האירוע
מבוא קצר לניהול קונפליקטים:
שימו לב לסעיפים 2 + 4 + 6
הבת הסיטואציה מעיני הצד השני:
שימו לב למרכיבי העצירה והפומביות הרלוונטיים לאירוע
מנקודת המבט של ניר ושלי
העמקה קטנה של המרכיבים הפסיכולוגיים
בעיקר מול בעלי רגישות חברתית / פוליטית / מגזרית / מגדרית
השינויים בחוקי המשחק:
מודעות אזרחית + רגישות תקשורתית
שימו לב לסעיפים 3 + 4
הכי חשוב: מים קרים…
ללא מילים…
שימו לב לשורה התחתונה
(לענייננו: גל השוטר החביב = 100, הביטחונאים = 0)
ללא מילים (2)
שימו לב לסעיפים 2 + 3 + 4
סיכום המפגש
המלצות אישיות וארגוניות: יוחנן דנינו – אתר את גל גבריאל ותן לו מילה טובה יורם כהן – נראה כי אנשיך זקוקים לריענון מיידי
מי שכבר פגש אותי במהלך השנים בהרצאות וסדנאות בנושאי חדשנות וחשיבה יצירתית, מכיר את חיבתי הרבה לאחת מהדמויות שעיצבו את חיי בגיל צעיר, הלא הוא הסוכן החשאי מק-גייבר (ובקיצור מק-גבר). MacGyver, למי שלא זכה ולמי שכבר שכח, היה דמות מופת אשר נשלח למשימות הרואיות ונתקל במהלכן בשפע "עיזים" והתקלות שאותן היה צריך לפתור בכוחות עצמנו.
בשונה מעמיתו הבריטי ג'יימס בונד (שלרשותו עמדו תמיד שפע יפהפיות + מחלקה טכנולוגית עתירת גאדג'טים) ובשונה מרובנו, שנוטים לקטר על המציאות הבלתי נסבלת אליה נקלענו, ניחן מק-גבר בשלווה נפשית יוצאת דופן ובחשיבה יצירתית אשר נשענת תמיד על שתי שאלות מפתח: 1. איך עושים את זה, למרות הכל… 2. מה עוד אפשר לעשות עם מה שיש לנו?
"איך עושים…" + "מה עוד…" – הגירסה הישראלית השאלה "איך עושים את זה, למרות…" מהווה את שאלת הפתיחה לאינסוף המצאות שנולדו במקומותינו, הן בתחום הבטחוני והן בתחומים אחרים. אחת האחרונות שבהן, המתרוצצת לאחרונה ברחבי הרשת, מנסה לתת פתרון לבעיה המוכרת לרוכבי האופניים האורבניות: איך נועלים את האופניים ברחוב, מבלי שניאלץ לסחוב איתנו מנעול כבד מהסוג המיועד לאופנועים?
את הרעיון המקורי, אשר זכה לשם כפול המשמעות SeatyLock, מנסים היזמים היצירתיים להפוך למציאות באמצעות אתר גיוס כספים קיקסטארטר, שם מוצג סרטון ההדגמה הזה:
רוצים לקחת חלק בהצלחה? יש לכם פחות מחודש לממש זאת כאן.
"איך עושים…" + "מה עוד…" – הגירסה הביתית
אחרי שהבנו את הרעיון, וחזרנו עם האופניים הביתה, ניתן לשאול "מה עוד ניתן לעשות איתן", ולחבר זאת לשאלה "איך עושים כביסה כשאין חשמל"?. התשובה נמצאת בסרטו החביב מטה, כאשר לחובבי הכושר בכלל והספיניניג בפרט מומלץ לנצל כהלכה את היתרונות של שלב הסחיטה…
עוד סרטונים חביבים המחברים אופניים ומכונות כביסה תמצאו כאן, כאן וכאן.
"איך עושים…" + "מה עוד…" – הגירסה המוסיקלית
לאחר שסיימנו את עבודות הבית, והבנו את רעיון החיבור בין אלמנטים שלכאורה אין ביניהם כל קשר, הגיע הזמן לקצת תרבות, יצירה והנאה מוסיקלית. איך עושים זאת כשאין לנו קלרינט אבל יש לנו גזר ומקל מדידה אותו הכינונו מראש?
פרומו: בחזרה לבסיס האם – פירוק והרכבה
חובבי החשיבה היצירתית יזהו בכל הדוגמאות מעלה את אחד העקרונות הבסיסיים של תהליכי חשיבה יצירתית "אופרטיבית" – היכולת לפרק ולהרכיב מחדש ובאופן שונה ויצירתי חפצים, מכשירים ותהליכים, באופן היוצר עבורנו אפשרויות חדשות. זה מה שאנחנו יודעים לעשות לא רע בגיל שנתיים-שלוש, ומאבדים על-פי-רוב לחלוטין עם הגיענו לגיל 18. למה זה קורה ואיך ניתן לתקן זאת?
על זאת ועוד – באחד הפוסטים הבאים.
* תוכן שיווקי
למידע נוסף והזמנת הרצאות וסדנאות בנושאי חדשנות וחשיבה יצירתית (לפורומים חברתיים ועסקיים, בכל היקף משתתפים רצוי לכם) פנו במייל ibchor@015.net.il או ישירות לנייד: 4534227 – 054.
וכמו שאומרת הגברת: זה כדאי. נה-קו-דה.
אזהרת מסע:
סליחה מראש עם כל מי שרואים טעם לפגם בפוסט העוסק בענייני חולין בשעה שדרומה מאיתנו מתנהלים קרבות אמיתיים שנקווה שיסתיימו במהרה, בהצלחה ובשלום ככל הניתן.
תזכורת: תיחקור כהזדמנות לשיפור
מאחר וצה"ל כבר אינו נזקק לשירותי לטובת המבצע שבכותרות, לא נותר לי אלא לקוות שזה יסתיים במהרה ובשלום, ולבחור מבצעים חלופיים – והפעם ה-SALE החצי שנתי של איקאה. כמו בכל מבצע (לבהבדיל, כמובן) גם כאן יש מקום והזדמנות לתיחקור ושיפור ביצועים.
משתתפי סדנאות והרצאות אותן העברתי בשנים החולפות בנושא תיחקור ושיפור ביצועים מכירים את תפיסתי על-פיה עיקר תרומתם של תחקירים אינו בהכרח באירועים "דרמטיים" ויוצאי דופן כי אם דוקא באירועים יום-יומיים החוזרים על עצמם בתדירות גבוהה.
מוטיב החזרתיות (Repetition) מאפשר לא רק זיהוי מהיר של נושאים לשיפור אלא גם יישום שלהם "תכל'ס בשטח" – באופן המתקף את הלקחים ומחזק את התועלת המיידית הטמונה בהם. מאחר ובין הרכישות במבצע נמצאים גם 4 כסאות זהים, זוהי הזדמנות מצוינת לתרגול עצמי ובחינה נוספת של מתודולוגית התיחקור גם בזירה הביתית…
רגע לפני: מה למדנו בעבר וכדאי שניישם היום
למרות נטיית הלב של חלק מאיתנו להכנס לפעולה מיד עם הופעת המשימה מול עינינו, כדאי לחכות רגע ולהיזכר בלקחים אותם הפקנו בפעילויות דומות בעבר, ובמקרה זה: 1. לעבוד לפי הספר – לא פשוט עבור כוחותינו הנמנים על דגמי "אלפא", אבל מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש. 2. להבין את התהליך הכולל לפני שנכנסים לעבודה ברמה הנקודתית. 3. לשים לב לאזהרות המסומנות בחוברת ההוראות – הן מצביעות על טעויות אופייניות ומסייעות למנוע אותן. 4. להעזר בכלי עבודה טובים – במוצרים הדורשים כלים שאינם כלולים באריזה (בד"כ מברגים + פלאייר או מפתח להידוק אומים). 5. לעבוד על משטח מרופד ונוח – רצפה מרופדת או מיטה המאפשרת גישה נוחה.
והופ יצאנו לדרך: כסא מס' 1 מפגש ראשון עם מרכיבי הפריט ותהליך ההרכבה. הבנת "ההגיון" (בעיקר בסוגי חיבורים שלא נפגשנו איתם במוצרים קודמים) והבנת הביצוע הנכון בנקודות המועדות לפורענות ("אזהרות"). קושי בהחזקת האומים הפנימיים המשולבים בחיבורים הראשיים.
זמן הרכבה: 26 דקות
טעויות מהותיות (פרוק והרכבה מחדש): 1
טעויות קלות (כוונון גבהי ברגים בחיבורים ראשיים): 4
לקחים מידיים: כיוון גבהי ברגים + החזקת אומים + עבודה לפי הספר…
כסא מס' 2
סידור נוח יותר של הפריטים לפי סדר ההרכבה. שיפור בכוונון גבהי החיבורים הראשיים. שיפור בתהליך "השתלת" האומים הפנימיים והחזקתם בעת ההברגה.
זמן הרכבה: 20 דקות
טעויות מהותיות + קלות: 0
לקחים מידיים: התהליך מובן, ניתן לשפר את מהירות הביצוע.
כסא מס' 3 התהליך ברור. הביצוע משתפר.
זמן הרכבה: 16.5 דקות
טעויות: 0
לקחים מיידיים: ניתן לקצר זמן בשינוי קל של סדר ההרכבה.
כסא מס' 4
התהליך המשופר אכן מהיר יותר.
זמן הרכבה: 14 דקות
טעויות: 0
לקחים מיידיים:
זה כנראה התהליך המיטבי. יתכן וניתן לקצר זמן נוסף בשימוש במברגה.
סיכומים:
א. שליפת הלקחים הקודמים אכן מסייעת לביצוע מהיר ומוצלח יותר.
ב. הכרות עם השפה הארגונית (במקרה זה: "האזהרות" של איקאה) תורמת ליעילות התהליך ולהקטנת הטעויות האופייניות במהלכו.
ג. עם כל הכבוד להנחיות המצורפות, יש משמעות רבה גם למיומנות הנרכשת (במילים אחרות: הנחיות אינן תחליף לאימון ולהתנסות מעשית בביצועים קודמים).
ד. ביצוע "תחקירי בזק" בין הסבבים תורם לשיפור מיידי בביצועים.
ה. בטיפול בפריט אחד (בעיקר כאשר הוא אינו מוכר לנו מהעבר) יש לדבוק בעבודה לפי הספר, גם אם היא נראית לכאורה איטית יותר.
ו. בעבודה על מספר פריטים זהים ברצף – ניתן לשפר את התהליך בהתאמה להעדפות אישיות. כמו שאמר יפה הדאלאי למה:
Learn the rules, so you can break them properly
רגע של נחת: כך נראה הביצוע הכולל במרפסת הצימר המשודרגת
פרולוג: דברים שרואים משם
רשומה זו נכתבת כאשר אנו בשלב משחקי שמינית הגמר, ושבועיים לפני משחק הגמר עצמו. הוסיפו לכך את העובדה שהבנתי האישית בכדורגל שואפת לאפס (לא שלדני נוימן יש הרבה יותר, אבל הוא לפחות משתדל) ותבינו שאין לי כל כוונה לתרום עוד מסה מלומדת על "קיצור תולדות הטיקי-טקה בעת החדשה". אז מה כן? מאחר והבלוג הזה עוסק בענייני ניהול וחדשנות מחד, ומאחר והמונדיאל השתלט על מסכינו מאידך, הבה נתבונן ונראה מה נוכל ללמוד ממנו עד כה וליישם בזירות הניהול הצנועות שלנו.
1. העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש ויסנטה דל בוסקה (Vicente del Bosque) היה ועודנו מגדולי מאמני הכדורגל מאז ומעולם: הוא הוביל את ריאל מדריד לפסגת ליגת האלופות ב- 2001, את נבחרת ספרד לנצחונות מזהירים במונדיאל 2010 ויורו 2012, והוכתר ע"י פיפ"א כמאמן השנה בעולם לשנת 2012.
אלא שכל זה לא הועיל לדל בוסקה ושחקניו שניגפו והושפלו על כרי הדשא בברזיל, ושבו חפויי ראש הביתה כבר בשלב הבתים, לאחר שלא הצליחו להתאים את אסטרטגיות וטקטיקות המשחק לאלו שהציגו יריבותיהם. השיעור הניהולי: מי שלא ישכיל לחדש, לשנות ולהתאים את עצמו לשינויים בזירה, כנראה שיעוף ממנה…
2. הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים
בעוד שאנו מדברים גבוהה על "עולם חסר גבולות" ועל "הכפר הגלובאלי" בו כולנו משוטטים יחדיו, מהווים משחקי המונדיאל הזדמנות להתבוננות בהתפרצות חסרת מעצורים של אחד הצרכים הקמאים הטמונים בנו מאז ומעולם: הצורך בשייכות לשבט.
וממש כמו סביב מדורת השבט, במקביל לתחושת הלכידות הנובעת מהסמלים המשותפים עולה גם הצורך האישי להוכיח לסביבתנו מיהו הפטריוט הגדול ביותר בסביבה… השיעור הניהולי והמנהיגותי:אין כמו קרבות כדי לעורר את השבטיות, את הרצון לזהות משותפת ולצידו גם את התחרות על תואר הפטריוט "המשוגע" והגדול מכולם.
[ למיטיבי לכת: מי אמר למי, מתי ולמה – "איראן! איראן!" ]
3. בין הלכידות הקבוצתית לייחודיותהאישית במוקד מדורת השבט המונדיאלית עומדת כמובן הקבוצה, אשר עולה למגרש כשהיא עטויה במדי קרב אחידים המשקפים ככל הניתן את צבעי השבט מאז ומעולם. אלא שהצורך בלכידות קבוצתית "מתנגש" עם הצורך בביטוי אישי… מה עושים?
את התשובה היצירתית מצאו השנה השחקנים במקום החשוב ביותר עבורם: הרגליים. בעוד שבשנים קודמות עמדו לרשות השחקנים נעליים מקצועיות אך חסרות כל ייחוד, מוצעת להם השנה קולקצייה צבעונית המאפשרת לכל שחקן לבחור לא רק את הצבע הרצוי לו, אלא גם את השילוב הייחודי והאישי שלו. השיעור הניהולי:גם במקומות בהם לכידות קבוצתית וארגונית מהווה מרכיב חשוב וחיוני, ניתן וכדאי להשאיר מקום לבחירה ולביטוי אישי.
4. מה, לכל הרוחות, עושים איתם כשהם שמים פס
במשך עשרות שנים מתקוטטים שופטי הכדורגל עם שחקני הקבוצות הנערכים לבעיטות עונשין שאינן מהנקודה הלבנה: השחקן הבועט מנסה לגנוב עוד כמה ס"מ בכיווון השער, בעוד שחקני "החומה" שמולו מנסים להקשות עליו ולצמצם טווח… השנה מצאה פיפ"א סוף-סוף את הפתרון הגואל: בקבוקי ספריי קטנים בעזרתם מסמנים השופטים את מיקום הכדור ואת קו החומה. כמה פשוט, ככה גאוני. השיעור הניהולי:בכל מקום בו מזוהים גבולות מטושטשים ומעוררי מחלוקת, עלינו למצוא פתרון ברור (ואם אפשר גם חזותי) אשר יסמן לכל המעורבים באופן חד משמעי את קו הגבול.
5. תמונת המצב: Zoom-In, Zoom-Out
חלק ניכר מחוויית הצפייה במונדיאל השנה טמון בשיפור הדרמטי של יכולות הצילום, הניתוב והעריכה המהירה של מהלכי Play Back. בזמן שאתם צופים במשחקים הבאים כדאי לשים לב למעברים המהירים בין עשרות המצלמות הפזורות במגרש ומעליו, לאיכות הצילום המאפשרת מעבר מיידי מתמונות פנורמיות לתמונות תקריב באיכויות שלא הכרנו, ולמהלכי ה- Play Back המאפשרים לנו לקבל תוך שניות תמונה רב מימדית של אירועים נקודתיים. מאמץ מיוחד מושקע בצילום האיזור הקריטי ביותר: לא פחות מ- 17 מצלמות שמותקנות על כל אחד משערי הקבוצות + תוכנה ייעודית אשר מעבדת את המידע ומציגה תוך שניות את המידע הקריטי: האם הכדור אכן עבר במלואו את קו השער. השיעור הניהולי:גם במגרש הארגוני אנו נדרשים לעבור במהירות בין המבט האסטרטגי לטקטי, בין הטווח הארוך למיידי, בין "עיצוב המדיניות" לבין "הפרטים הקטנים", ולקבל החלטות מהירות וטובות יותר ברגעים קריטיים. זה הזמן להכיר ולהטמיע תפיסות, טכנולוגיות וכלים אישיים ומערכתיים שיסייעו לנו במשימה זו.
**********************************
בונוס 1: מצעד השערים שהיו… 20 השערים הגדולים בתולדות אליפות העולם (לא כולל זו…)
בונוס 2: מצעד השערים שלא היו… ג'יירמו אוצ'ואה המקסיקני כבר לא איתנו באליפות זו, אבל הנה מצעד של 10 מהעצירות המדהימות שלו:
משרדי הפרסום המקומיים, בדומה לחבריהם ושותפיהם בעולם הגדול, נוהגים להתגאות בקמפיינים מקוריים המשלבים "אסטרטגיה מחודדת" + "קונספט נועז" + "יצירתיות מבריקה".
רק לפני רגע רץ פה קמפיין של AIG שבמרכזו התחכמות ושמה למה.
והנה, מעלה השבוע בנק מזרחי-טפחות קמפיין חדש שבמרכזו…
שורה תחתונה: יצאתם אלפקות.
*** עדכון *** עדכון *** עדכון *** עדכון ***
מתגובה שהגיעה אלי אמש (1.7.14) עולה כי אנשי הפרסום של מזרחי-טפחות (משרד ראובני-פרידן) טוענים כי הקמפיין שלהם עלה לאוויר כבר לפני יותר משנה, ומשודר כעת שוב עקב זכייתו של הבנק בתחרות כלשהי.
אני מניח כי טענות אנשי הפרסום כי הם "חשבו על זה קודם" נכונות עובדתית, ובכל זאת עולות לפחות שתי שאלות:
1. גם אם לא העתקתם את הרעיון, מדוע לשוב ולשדר אותו בסמוך (ולעיתים כנראה שגם בצמוד) לקמפיין אחר שרץ עכשיו ונתפס בציבור כקמפיין "המקורי" בעוד אתם נתפסים כחקיינים?
2. מאחר וידוע לכם על קמפיין "הלמה" של AIG, מדוע להתעקש על שידורו החוזר של קמפיין ישן ולא לשכנע את הלקוח לציין את זכייתו באמצעות מסר אחר, מקורי ומבודל?
YO, אתם בעניינים? הרחק מהדאגה לנערים החטופים, הקינות על מפלתה של ספרד במונדיאל, וכתבות הצבע על ההריון של נינט – מטריפה את הרשת בימים האחרונים אפליקציה חדשה אשר מאתגרת את גבולות עולם "התקשורת הבין-אישית" ומעוררת ויכוח לוהט האם מדובר בשיא חדש של טמטמת המונים, או שמא בפיצוח גאוני של עולם התקשורת במתכונתו החדשה: מקסימום נוכחות + מינימום תוכן + מינימום מאמץ.
תקציר מנהלים: מילה אחת בלחיצה אחת
את הסיפור המלא של YO, הוגיה ושימושיה, תוכלו למצוא היום בשפע מקומות, כמו למשל כאן. בקצרה: בעולם תקשורתי עמוס לעייפה אנו מחפשים דרכים חדשות לתקשורת אישית קצרה ויעילה ככל הניתן: שימוש ב- SMS חוסך לנו את הצורך במייל, ציוץ ב-Twitter מגביל אותנו למסר של 140 תווים, ואילו Instagram מוכיח שתמונה שווה אלף מילים… YO לוקחת את זה צעד אחד קדימה ומאפשרת לנו לאותת לחברינו באופן הפשוט והחסכוני ביותר: כל שעלינו לעשות הוא לסמן את הנמענים (אשר הורידו גם הם את האפליקציה), וללחוץ על כפתור השליחה. על המסכים של הנמענים שנבחרו יופיע שם השולח, בנוסף לסאונד קצר של המילה YO. הכי מיידי. הכי ברור והכי חסכוני שיש.
YO, גם אתם מנותקים? הסבר קצר לקשישים ביננו שחצו את רף ה-30 ולמי שעדיין לא נחשף לדמותו של ג'סי פינקמן בסדרת המופת "שובר שורות": YO משמשת בו זמנית הן כמילת קריאה ("היי אתה") והן כמילת חיבור בתוך המשפטים הקטועים האהובים על צעירינו, בדומה ל-"כזה" וה-"כאילו" של פעם… השימוש בהברה אחת למגוון משימות תקשורתיות הופך אותה לאחד מביטויי התקשורת האולטימטיביים של הדור הצעיר המחפש פתרונות פשוטים וחסכוניים ככל הניתן. YO, הבנתם?
WTF… מליון דולר?
את האפלקציה החדשה הגה היזם אור ארבל, אשר לדבריו פיתח אותה תוך פחות מיממה. אל ההתרגשות מקצב הורדות האפליקציה (עשרות ומאות אלפים בימים האחרונים) נוספת לא מעט קינאה לנוכח הודעת החברה כי הצליחה לגייס משקיעים אשר יזרימו לה מליון דולר לצורך הקמת התשתית הארגונית וגיוס אנשי מקצוע להמשך הפיתוח, וכפי שניסח זאת אחד הגולשים השנונים של כלכליסט:
TAM ta-tam, TAM ta-tam
מבט ציני פחות ויצירתי יותר יזהה כאן ביטוי למגמה אשר פורצת החוצה בהזדמנות זו: שימוש בתקשורת דיגיטלית לצורך איתות (בשונה מ-דיבור). את רעיון "האיתות" ניתן כמובן להרחיב הרבה מעבר לעולם התקשורת החברתית, ולנצל אותו במגוון רחב של יישומים אישיים וארגוניים: החל מיישומי קריאה לעזרה (HELP) , דיווחי ביצוע קצרים (בוצע, נמסר, הגעתיוכדומה) או דרישות ביצוע (צלצל, חזור הביתה וכדומה). את האיתותים ניתן לבצע כטקסט או כאייקונים גרפיים ברורים, וכאמור גם ללוות אותם בסאונד רלוונטי (טקסטואלי או סימבולי). הכי קצר, הכי מהיר והכי יעיל שניתן.
הציניקנים יצקצקו על החזרה לתופי הטם-טם של אבותינו הקדמונים ולמכשירי ה- Paging שאיתם הסתובבנו עד לא מכבר כסמלי סטטוס אישיים וארגוניים, בעוד שמיטיבי הלכת בעולם החדשנות יזהו כאן פריצה "תת-קרקעית" האופיינית למהלכי חדשנות משבשת (Disruptive Innovation) – ראו כאן.
אז… שיא הטמטום או גאונות במיטבה?
[ עדכון מתגלגל – 21.6.14 ] א. תוך פחות מיממה מפרסום הפוסט הזה מטפסת YO לחמישיה הפותחת של מצעד האפליקציות העולמי (כאן), ומחדדת עוד יותר את השאלה – טמטום או גאונות?
ב. רבים מהמגיבים, כאן וברחבי העולם, מתיחסים לאפליקציה כאל עוד דוגמה ל"בועה" קצרה ובת חלוף. כל זה נכון, אבל אם נאמץ את המטאפורה, הרי שגם לבועה יש כמה שניות של יופי ותהילה, ומי שיודע להיות שם בשניות הרלוונטיות יכול לצאת מהן מאושר ומעושר (תשאלו את יוסי ורדי וחבורתו המוכשרת שמכרה ל- AOL במאות מליוני דולרים את ICQ, שגם היא התפוגגה לה בינתיים).
תזכורת קצרה: ברמה הבסיסית עוסק עקרון ההתאמה לסביבה בחיבור "עיצובי" של המוצר לסביבה שבה הוא נמצא, וברמה המתקדמת יותר "בשיתוף משאבים" ואף ביצירת אפשרויות חדשות ומפתיעות הנובעות מהיחסים הסימביוטיים בין המוצר לסביבתו.
דוגמאות רבות ליישום עקרון זה ניתן למצוא היום בתחום מכשירי הסלולר, אשר מציעים לנו שפע יכולות חדשות המבוססת על אינטראקציה עם הסביבה בה אנו פועלים: החל משירותים מבוססי מקום (Location Based Services), דרך אפליקציות המסייעות בניווט ברכב וברגל, אפליקציות לניטור פעילויות ספורטיביות (Sport Trackers), ועד יישומים מקצועיים מתקדמים בתחומי הרפואה (כאן) ועוד ועוד…
שימו לב לשפע האינטראקציות "הסביבתיות" (מכשיר-משתמש-סביבה) אותן מציע לנו ממש בימים אלה הדגם החדש של Smsung Galaxy S5:
דוקא על רקע "היפר-טכנולוגי" זה, נחמד לשוב ולראות את שפע ההזדמנויות היצירתיות אותן מציעה לנו הסביבה היום-יומית שלנו, בבית וברחוב – כפי שהן מוצגות במקבץ איכותי נוסף אותו מגיש לנו אתר Bored Panda, אשר מתמחה בהצגת אוספי תמונות הלקוחות מכל העולם ומקובצות תחת נושאים שונים.
והפעם: תמונות של אמנות רחוב אשר בניגוד למקובל אינן עוסקות בפרובוקציות אישיות או חברתיות, כי אם בחיבור יצירתי אשר מצליח להעלות על פנינו חיוך גם בסביבה שלעיתים היא קשה ומוזנחת…
מיטיבי הלכת בעולמות החדשנות והחשיבה ההמצאתית (Inventive Thinking) מכירים היטב את עקרון "ההתאמה לסביבה" – עקרון על-פיו מעוצבים מוצרים תוך התייחסות והתאמה לסביבה שבה הם פועלים, בדגש על הסינרגטיות שבין המוצר לסביבתו.
ברמה הבסיסית מדובר בהתאמה "עיצובית" של המוצר לסביבה ייחודית, וברמה המתקדמת יותר "בשיתוף משאבים" ואף ביצירת אפשרויות חדשות ומפתיעות הנובעות מהיחסים הסימביוטיים בין המוצר לסביבה – כמו בדוגמאות שלפניכם.
מוכן להפסיק? זה מעצבן ומסריח. כמו הסיגריות שלך
גשם גשם בוא מרזבים מוסיקאליים בדרזדן, גרמניה
עת לכתוב עט + תאורה פנימית לכתיבה בחשיכה
גם לך זה כבר יצא מהאף? קמפיין "סביבתי" של פנסוניק
הביטו למעלה:
מהתאמה סטטית להתאמה דינמית-דיגיטלית בזמן אמת
הקמפיין החדש של British Airways (משרד הפרסום: Ogilvy & Mather) לוקח את מושג "ההתאמה לסביבה" צעד נוסף קדימה, כשהוא משלב סביבה סטטית (שלטי פרסום דיגיטליים הניצבים בלונדון בכיכר פיקדילי ובצ'יזוויק, בדיוק תחת נתיבי הגישה לנמל התעופה הית'רו) עם מדיה דיגיטלית הנשענת על דאטה-בייס דינמי המתעדכן בזמן אמת…
בעברית פשוטה:
כל פעם שמטוס של BA ממריא או נוחת בהית'רו קם הילד שבשלט ומצביע על המטוס במעופו, כשעל השלט עצמו מופיעים פרטי הטיסה, בסגנון: 'סתכלו,זו טיסת BA475 מברצלונה.
'סתכלו ותיהנו.
********************************************** דבר המפרסם
לתיאום הרצאות וסדנאות בנושאי חדשנות וחשיבה יצירתית:
עידן בכור | נייד 054-4534227 | ibchor@015.net.il
התהליך ברור. הביצוע משתפר.
השיעור הניהולי:
