חשיבה יצירתית: מחוץ לקופסה… ואולי דווקא בתוכה

"אני רוצה שהאנשים כאן ילמדו לחשוב קצת מחוץ לקופסה" אמר לי הסמנכ"ל האנרגטי מיד בתחילת פגישתנו.

חשיבה בתוך הקופסה 2מצוין, אתה יכול להראות לי אותה?
"להראות לך את מה?"
את הקופסה הזאת שאתה מדבר עליה… איפה היא? תראה לי אותה.

"מה זאת אומרת? זה ביטוי, מטאפורה… הבנתי שאתה אוהב מטאפורות."
אני יודע שזה ביטוי ואני אכן אוהב מטאפורות, אבל זאת בדיוק הבעיה איתן – שאנחנו כל-כך מתאהבים בהן, עד שאנחנו שוכחים שצריך, בסופו של דבר, לחזור ולחבר אותן לעולם האמיתי שבו אנחנו פועלים.

"נכון. אז מה הבעיה?"
הבעיה היא שכדי לחשוב מחוץ לקופסה אנחנו צריכים קודם כל להבין מהי הקופסה שאנחנו מדברים עליה… בקצרה אפשר להגיד שהקופסה מייצגת את "מרחב הפתרונות" שאנחנו מכירים ושבתוכו אנחנו נוהגים לחפש תשובות ופתרונות.

"מעניין. אבל עכשיו אני לא מבין איפה הקופסה וממה היא מורכבת…"
שאלה מצוינת, שמקדמת אותנו למישור הפרקטי. כבר הבנו שהקופסה היא מטאפורה דמיונית ומכאן שהיא ממוקמת בראש שלנו, הן כיחידים והן כארגון. כדי שתהיה לנו שפה משותפת כצוות או כארגון, כדאי שנבין ונסכים בינינו מהם הגבולות הקיימים, וליתר דיוק מהן האיכויות או המאפיינים של גבולות אלה.

"תן לי דוגמה לגבולות שאתה מדבר עליהם"
במקום דוגמה אני אתן לך רעיון מעשי: אתם פועלים בשוק מאד תחרותי, כאשר אחד המתחרים שלכם ידוע כמי שפועל באופן מאד אגרסיבי. מה שאני מציע הוא לשכור כמה אנשי מקצוע שיפוצצו לו את המשרדים, כמובן מבלי שמישהו יקשר את זה אליכם. אני מבטיח לך כמה חודשים נטולי תחרות… אבל אני רואה שההצעה היצירתית שלי מעצבנת אותך. למה?

"כי זה לא חוקי, כי זה מחוץ לנורמות שלנו, ומה יקרה אם יעלו עלינו?"
יפה. הנה התחלנו למפות את מאפייני הגבולות, או אם תרצה – את הצירים שיוצרים את מרחב הפתרון. שלוש ההסתייגויות שהצגת מייצגות את הציר החוקי (אנחנו לא עוברים על החוק), את הציר הערכי (נורמות וערכים אישיים וארגוניים), ואת ציר ניהול הסיכונים. אחד הדברים הראשונים שנעשה עם הצוות הוא לזהות עוד ועוד צירים רלוונטיים – כמו למשל בתחומי הטכנולוגיה, ניהול הזמן, ניהול המשאבים, ועוד…

"עד כאן זה נשמע לי מאד הגיוני…"
נכון, ואולי אפילו ההגיוני מדי. ולכן בהמשך נצא "ממרחב המרחבים המוכרים" שהם ברובם חיצוניים, וניגש לבחון את המרחבים הפנימיים, ובמילים אחרות – את "תפיסת ההפעלה" או ה- mindset שלנו כמנהלים.

"תן לי דוגמה"
בשמחה. החברה שלכם פועלת מול השוק העסקי (B2B) ובאופן טבעי היא גיבשה דפוסי מחשבה ודפוסי פעולה של חברות שפועלות בתחום זה. אתם מגייסים ומפתחים מנהלים שבאו מהתחום, והם גם אלה שמכשירים את הדור הבא, שגדל בדיוק לאותן "קופסאות" ולאותה תפיסת הפעלה.
כדי להגדיל את מרחב הפתרונות נבחן מחדש שתי שאלות שונות: הראשונה – מה אנחנו יכולים ללמוד ממי שמוכר לצרכנים פרטיים (B2C) וליישם אצלנו מול לקוחות עסקיים, והשנייה, המאתגרת יותר – מה נוכל להרוויח אם נרחיב את השוק שלנו גם לקהל הפרטי. אחרי שנזהה את הרווחים והתועלות, נבחן את המאמצים וההשקעות הנדרשות ונחליט האם אכן כדאי להמשיך לפתח כיוון חדש זה.

"כלומר, אנחנו לא בהכרח יוצאים מהקופסה, אלא משנים אותה…"
xyzנכון, אבל שים לב כמה אנחנו שבויים בדימויים שיצרנו וב- mindset שפיתחנו. בוא נזכור שגם "הקופסה" היא מטאפורה בלבד, שמצד אחד משרתת אותנו בתהליכי חשיבה, אבל מצד שני מגבילה אותנו – מאחר והחשיבה על קופסה במובנה הפיזי מגבילה אותנו לחשיבה ב-3 צירים, בעוד שראינו קודם שניתן לפתח כיווני פעולה חדשים בצירים רבים בו זמנית. אחד הדברים שנוכל לעשות בצוות הוא לעצב מרחבי פתרונות חדשים, שכל אחד מהם מורכב מצירים שונים ומשונים… בסיכומו של דבר נוכל לשים על השולחן מגוון גדול של "קופסאות" שמייצגות מרחבי חשיבה ומרחבי פעולה חדשים, שמתוכם נוכל לבחור את אלה שנראים לנו כדאיים ובעלי ערך עבורנו.

"בעצם אתה אומר לי שאני צריך לצאת מהקופסה של לצאת מהקופסה"
נכון, אבל כאן אנחנו כבר גולשים לפילוסופיה. בוא נחזור לפרקטיקה.
"פרקטית, מה עוד תוכל להציע לנו?".
נורא פשוט – ללכת בכיוון ההפוך.

"סליחה?"
עד עכשיו דיברנו על "יציאה מהקופסה" או לפחות הרחבה משמעותית שלה. ערוץ אחר של חשיבה יצירתית נמצא בדיוק בכיוון ההפוך – להגדיל משמעותית את המגבלות והאילוצים שאיתם אנחנו מתמודדים.

"מה? למה? מה יצא לנו מזה?"
זה אכן נשמע מוזר, אבל כאשר אנחנו בוחנים את תהליכי היצירה וההמצאה של מוצרים, שירותים ותהליכים חדשים, אנחנו מגלים שרבים מהם נוצרו דווקא כתוצאה ממגבלות ואילוצים.

"תסביר לי"
בשמחה. אילוצים מינוריים גורמים לנו לרוב לאי-נוחות ותסכול. אבל אילוצים דרמטיים מחייבים אותנו לצאת ממרחב הפתרונות המוכרים לנו (שחלק מאיתנו אוהב לקרוא לו "אזור הנוחות"), לוותר על התפיסות והמגבלות הפנימיות שעיצבו את המרחב הקיים היום, ולבחון פתרונות חדשים. מי שמכיר את ההיסטוריה של עם ישראל ימצא את התפיסה הזאת כבר בספר שמות, שנאמר: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ

"זה מזכיר לי את מק-גייבר שראיתי פעם מככב במצגת שלך"
macgyverמק-גייבר (McGyver) הוא אכן דוגמה מצוינת למי שהמגבלות והאילוצים לא רק שאינם מפריעים לו, אלא הם הדלק שמניע אותו למצוא שוב ושוב פתרונות יצירתיים למצבים שנראים על הסף בלתי אפשריים. הסיטואציות והפתרונות נראים לנו היום די מופרכים, אבל צורת החשיבה של "איך עושים את זה, למרות הכל" היא אחד מהמאפיינים של אנשים וארגונים יצירתיים, מאז ומעולם.

"מעניין. תן לי דוגמה מהחיים האמיתיים היום"
יש המון דוגמאות שאשמח לשלוח לך במייל, אבל אפרופו מגבלות אנחנו חייבים לסיים, ולכן אשאיר לך משימה קטנה לקראת פגישתנו הבאה:
פנה לעצמך 10 דקות לצפייה בסרטון הבא, ושים לב לשלב שבו מופיעה המגבלה, לאופן ההתמודדות איתה ולשפע הפתרונות החדשים שהתמודדות זו פותחת ומאפשרת. בדיוק כמו Phil Hansen שמככב בסרטון, נוכל לזהות מהן המגבלות שלנו ולהחליט אילו מהן נוכל לשנות ולהסיר, ואילו כדאי לנו "לאמץ" כבסיס לאיתור יצירתי של דרכי פעולה חדשות ובעלות ערך עבורנו. בפגישה הבאה נסגור סופית את מבנה ההשתלמות ונצא לדרך…  בהצלחה!

* * *
למידע נוסף על הרצאות ומפגשי חשיבה יצירתית פורצת גבולות לעובדים ומנהלים בכל רמות הארגון:
4534227 – 054
ibchor@015.net.il

תגים: ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: