בשבחי הקיבוץ: 50 שנים לקבוצת "זית" מרביבים

פרולוג: ואולי לא היו הדברים מעולם
בשנים האחרונות נערמים על המדפים ספרים רבים העוסקים ביצור המוזר הנקרא קיבוץ – חלקם אקדמאיים-מחקריים וחלקם המציגים זויות מבט אישיות ("הביתה" של אסף ענברי, "היינו העתיד" של יעל נאמן, "את כל הדברים" של יצהר ורדי, ועוד). השנים שחלפו לא רק ששינו את פני הקיבוץ אלא גם הפכו אותו לשק חבטות עבור קבוצות פוליטיות וחברתיות (היוצאות כנגד "המליונרים שהשתלטו על הקרקעות…")  ולמרבית הצער גם עבור רבים מבוגריו אשר שבים ותולים בקיבוץ בכלל ובלינה המשותפת בפרט את המקור למצוקותיהם, קשייהם ושריטותיהם מאז ועד עולם. התקשורת, מטבעה, ממהרת להעצים קולות אלה, וממעיטה להביא לביטוי את ההיבטים האחרים של של חיי הקיבוץ ובראשם ערכי העבודה, היוזמה, השיתוף, החברות והאחריות ההדדית.

קבוצת "זית" נוסדה בקיבוץ רביבים בחודש ספטמבר 1962, כקואליציה של בוגרי גן "רימון" וגן "תמר". לא כאן המקום לפרט את כל עוללותינו כיחידים וכקבוצה, אך העובדה המרתקת היא שבמהלך השנים לא רק שלא התפוגגה הקבוצה, אלא אף שמרה על כוחה וחיזקה את הקשר ביננו – מזה שנים רבות שאנחנו חוזרים ונפגשים בהזדמנויות שונות, הן בשמחות והן ברגעי צער. "השנים החולפות רק היטיבו איתנו", טוען דניאל "כשאת התחרות והקנאה של ימי ילדותנו החליפו הפירגון, ההערכה והתמיכה".

לאן הפעם? בתחילה חשבנו לגוון ולצאת טיול ג'יפים משותף ביוון, אך מגבלות הזמן והתקציב החזירו אותנו למסגרת של סוף שבוע ארוך בארצנו, וכתשובה הולמת לשנותינו במדבר אנו בוחרים לנצל עד תומם את רגעי הקיץ האחרונים של אצבע הגליל. אילת ורוני לוקחים על עצמם את הפיקוד והניהול הלוגיסטי, ולנו לא נשאר אלא להתייצב בנקודת הכינוס. והופ יצאנו לדרך…

יום חמישי: כל החברים לחדר האוכל
בשעה אחת בצהריים אנחנו נפגשים בצומת צמח. חיבוקים, קפה ומאפה והיידה ליעד הראשון – שעתיים רטובות בשפך הזאכי, סוג של אנטי-תיזה לחולות המדבר של ילדותנו. אחרי תקופה קצרה בה היה הזאכי סגור עקב התמוטטות של עצים לארכו, נוקה הנחל וסודר כך שניתן ללכת בביטחה לכל אורכו.
בבריכה השנייה אנחנו פוגשים את חיים ודנה, אב ובתו שלא מבינים מי זו החבורה הרועשת שנחתה עליהם לפתע אבל נהנים לשמוע את הסיפור שלנו, שולפים מהתרמיל את האייפון ושולחים לנו בן-רגע את התמונה הקבוצתית הראשונה ממפגש זה.

לקראת חשיכה אנחנו מגיעים לכפר יובל, שם ממתין לנו חלום יעקב, מתחם הצימרים של ז'קלין ויעקב כהן, שכאילו נתפר במיוחד עבורנו: 7 צימרים שבמרכזם דשא גדול עם שפע פינות ישיבה, סככת חדר-אוכל מרווחת ולצידה מטבח פתוח, מרווח ומצויד כהלכה.
התארגנות זריזה בחדרים, וקדימה לתורנות מטבח: אילנה, ענת ודליה חותכות סלט, ורד והלה משפצרות את תפוחי האדמה שבתנור, רות ממונה על האורז העירקי, דניאל ועידן משנעים את התוצרת לשולחן הקבוצתי שאותו עורכות רעיה ותמררוני וניצן מזרימים לנו עוד ועוד בשרים מחיות בגבהים שונים, לשמחתן של החתולות המקומיות שנהנות ממה שאנחנו כבר לא מצליחים להכיל.

כשהכלים שטופים והשולחן נקי מגיעים הקפה, העוגות והפיצוחים. זה הזמן להציג לראווה את קולקציית הילדים והנכדים, לשחק טאקי, רמי קוב, פינג פונג ושש-בש ולעטוף הכל בזכרונות, צחוקים וחוויות מהימים ההם ומהזמן הזה. לילה טוב.

יום ששי: היי הג'יפ + קבלת שבת כמיטב המסורת (הקיבוצית)
את יום ששי אנחנו פותחים בארוחת בוקר מפנקת פרי יצירתנו, ולאחריה עולים על הג'יפים של יואב עוזיאל שלוקח אותנו ליום ארוך ומהנה באצבע הגליל ורמת הגולן. יואב הוא מדריך אולטימטיבי שמשלב הכרות מצוינת עם השטח, החי והצומח, שולט בהיסטוריה הרחוקה והקרובה, והכי חשוב – יודע להפוך את כל זה לסיפור מרתק.
אנחנו מצפינים בדרכי עפר בין מטעי האבוקדו לאורך אצבע הגליל, עולים לרמת הגולן לתצפית על בריכת רם, ממשיכים לאתר הזכרון של גדוד "עוז 77" מול עמק הבכא, מתחרפנים מהשמש הקופחת והמים הדלוחים בעין מוקש ומבצעים תיקון מהיר לצל ולמים הקרירים של עין אקליפטוס. לקראת אור אחרון אנחנו מגיעים לתצפית על להקות העגורים החוצות את אגם החולה ממזרח למערב.

בחזרה לצימרים, מקלחת חמה ושוב כולנו במטבח בדרך להפקת ארוחת ערב שבת חגיגית. לאחר האוכל, כמיטב המסורת של קיבוץ רביבים, הופך חדר-האוכל לאולם אירועים ואנו שבים ומתכנסים לקבלת שבת שבמרכזה משחק קבוצתי – על הזית: קוביית המזל מתגלגלת והשופל הצהוב של הרפת נוסע ומעמיס לנו חידות, משימות, צחוקים וחוויות אשר מלוות אותנו לאורך השנים.


מנפלאות הלינה המשותפת: דליה מנסה להיזכר מי ישן עם מי ובאיזה חדר כשהיינו בכתה ו'. בהמשך מתפתח ויכוח בשאלה מתי הותקן השמרטף שתחתיו היינו מבלים בלילות ביללות "שומרת, שומרת" – האם כשעברנו לבית "זית" או קודם לכן, עוד בימי הגן?
החלטה: להעביר לדיון נוסף במפגש הבא.

לדניאל היה תמיד הראש הכי חזק בכיתה, וכשהוא נדרש "להפתיע אותנו" הוא עושה זאת בהצלחה מלאה. הלה, שמתגוררת היום לא רחוק ממכללת ספיר שבה הוא מרצה, שומרת שהוא לא ילך יותר מדי שמאלה…
אחרי 50 שנים ביחד אנחנו מכירים את היכולות ואת המגבלות האישיות והקבוצתיות, ומצליחים לשמור את המשותף כשהוא חזק הרבה יותר מהשונה.

אילנה ורעיה מבצעות את "שאבתם מים בששון" במופע מחווה לזכר ערבי הריקודים בחדר האוכל. תזכורת לימים בהם עדיין לא היו לנו טלויזיות רב-ערוציות, אינטרנט מהיר, דואר אלקטרוני חובק עולם וסמארטפונים מקוונים – אבל היו שפע שמחות משותפות ורגעי הי, הי, הי, הי.


שבת: חכם הנהר מהחותרים בו…

יום שבת בבוקר. ניצן המשקיען חוזר משני סיבובי ריצה סביב הישוב, בעוד שאול מתעורר מהמקהלה העליזה שמנסה לשחזר על הדשא את מיטב שירי "החטיבה" . זר לא יבין זאת.

ארוחת בוקר מושקעת, ואנחנו יוצאים למתחם קייקי מעין-הגושרים, שוב סוג של אנטי-תיזה לספינות המדבר של ילדותנו. החלוקה ל-3 סירות יוצרת מיד סוג של תחרות קבוצתית, ובסירה שלנו מתפתחת הסתלבטות על  סדנאות המנהלים העוסקות בסוגיות שלפיתוח מנהיגות והובלה במים סוערים. במסגרת זו אנחנו מחליפים את החזון הקבוצתי שלנו מהשאיפה ההירואית להוביל את השוק ולהגיע ראשונים ליעד לשאיפה הדוגלת במיקסום החוויה – מה שמאפשר לנו לחיות בשמחה עם העלייה על השרטונים וההתנגשויות התכופות בשיחים שעל גדות הנחל, לוותר על האובססיה לשליטה בתהליך, ולהפוך את מיקומנו האחרון בשיירה מכשלון אופרטיבי להצלחה מסחררת במימוש יעדי הארגון…

דווקא כאן ניתן לראות את הדרך שעברנו מתפיסת "ההישגיות בכל מחיר" של נעורינו המשותפים בימים ההם, לתפיסת "החיים הטובים וההנאות הקטנות" המתאימה יותר לגילנו המתקדם בזמן הזה.

את אקורד הסיום של המפגש אנחנו בוחרים לקיים במסעדת פינה בראש הממוקמת בבנין משופץ ויפהפה אי-שם בקצה ראש פינה. המנות הראשונות מפתיעות, הבשרים מצוינים, הקינוחים מעולים, אבל לקיבוצניקים יש עוד שלוש וחצי שעות נסיעה בדרך דרומה – וזה הזמן לנשיקות, חיבוקים וצילום פרידה.

משמאל לימין: רות, ורד, הלה, תמר, אילנה, אילת, רוני, דניאל, ענת, רעיה, עידן. כורעים: דליה, ניצן, שאול. חסרים: עמרי, ארנון, נבו, עופר.

אפילוג: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו
בשנה הבאה חוגג קיבוץ רביבים 70 שנה להיווסדו ועלייתו על הקרקע כאחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943. את סיפורו של הקיבוץ ובתוכו הסיפור המופלא על שדה הגלדיולות שיש הטוענים כי בזכותו נכלל הנגב בשטחה של מדינת ישראל תמצאו כאן. חומר למחשבה לכל משמיצי "המליונרים שקיבלו מגרשים חינם"…
הרבה סופות חול, שטפונות בואדי, שמחות ואכזבות, קשיים והצלחות עברו על קיבוץ רביבים מאז ימי "הנקודה הישנה" ועד היום. חלק מאיתנו קבעו בו את ביתם, בעוד האחרים מפוזרים היום בין באר שבע בדרום לחיפה בצפון. התבגרנו, התמסדנו ופיתחנו עולמות אישיים שונים ומשונים, ועדיין – טלפון או מייל אחד, ואנחנו חוזרים להיות קבוצת זית.

תגים: , ,

תגובה אחת to “בשבחי הקיבוץ: 50 שנים לקבוצת "זית" מרביבים”

  1. שרקה Says:

    עידן, שלום
    אני נסיתי ללמד את עידן הפעוט ללכת..
    מתברר שהגעת רחוק.

    תודה, שרקה, בעבר חברת רביבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: