לעשות את הסוויץ'… וזה עובד!

מוסיקת רקע | "עוגן הרם" – מילים: עלי מוהר, לחן: יוני רכטר


פרולוג: 6:00 בבוקר. מה עובר עלי?

כמו בכל בוקר מצלצל השעון הסלולרי בצדה השני של המיטה, ומודיע לזוגתי שתחיה כי הגיע זמנה להתעורר. עבורי זו הזדמנות לומר "בוקר טוב", להסתובב לצד השני ולחזור לעוד שעה של שינה מהנה. אלא שאז אני נזכר כי אמש, מסיבות שאינן ברורות לי דיין, החלטתי לקום מוקדם יותר ולצאת להליכת בוקר.

ללכת? בבוקר? דווקא היום? פתאום באמצע השבוע? דווקא ב- 18 לחודש? לא כדאי לדחות את זה קצת, ולהתחיל כמו שצריך? ומה עם הרוח בחוץ? הולך להיות חמסין, לא? ולמה דווקא ב-6:00 ולא ב-6:30? מה בוער?

מבט עמום בספר שליד המיטה מזכיר לי איך כל זה התחיל. יותר מדי זמן שאני רוצה (באמת! תאמינו לי!) לחזור לשיגרת ההליכה אבל משום מה זה לא מסתייע…
בזה בדיוק עוסק הספר המצוין הזה – בניהול השינוי ובמאבק הסיזיפי בין מה שאנחנו יודעים, רוצים ומחליטים (בראש) לבין מה שמתחשק לנו (בגוף) ברגע האמת. אחת התובנות החכמות, ויש רבות כאלה בספר, היא לשים בצד את העיסוק בניתוחים "האסטרטגיים" (תחביב ידוע של הראש) ולהחליף אותן בטקטיקה הפשוטה ביותר – פעולה אחת שתשנה את המצב הסטטי ("עוגן הרם!") ותקדם אותנו, כמו למשל לקום. זה הכל. מתי? עכשיו!

20 דקות אחר כך התמונה כבר שונה לחלוטין: העלייה הראשונה של יפה-נוף מאחורי, מפרץ חיפה פרוש לפני בכיוון צפון, אפשר להחזיר את הנשימה לקצב הנכון, ולהשלים בשמחה את 40 הדקות שנותרו עד המקלחת. ב- 8:00 כבר אפשר להתחיל את היום הפורמלי עם ניצחון קטן בכיס. לכאורה, שום דבר לא "חדש" בספר הזה, ובכל זאת… זה עובד!

את האחים צ'יפ ודן הית (Chip Heath & Dan Heath) פגשתי לראשונה בספר ככה זה נדבק (Made to Stick), אחד הספרים הטובים ביותר שפגשתי בתחום "עיצוב מסרים" – עליו כתבתי בהרחבה כאן.
כאשר גיליתי על המדפים בסטימצקי את התרגום העברי לספרם החדש, הנושא את השם המבריק Switch, היה ברור לי כי גם בנושא הנדוש והטחון עד דק של "ניהול תהליכי שינוי" הם יביאו משהו שונה, מרענן ובעל ערך.
ואיך אומרים אצלנו בפולניה? מזל שצדקתי…

התמונה שעל הכריכה (באנגלית ובעברית) עלולה להטעות – האחים הית מספיק חכמים, מנוסים והגונים כדי לדעת ולספר לנו שרוב תהליכי השינוי אינם "מחושך לאור" אלא כרוכים בהתמודדות מתמשכת עם שפע קונפליקטים ברמה האישית, הארגונית ולעיתים אף למעלה מכך. אלא שכדרכם בספר הקודם, כמו גם בטורים המרתקים שהם מפרסמים מעת לעת באתר המצוין של Fast Company, הם יודעים לקחת בעיות מורכבות – לפרק ו"לארוז" אותן מחדש באופן יצירתי ולהציע לנו פתרונות פרקטייים, המלווים בעשרות דוגמאות רלוונטיות. כל זאת בשפה פשוטה וברורה (הרחק מהשפה האקדמית לה היינו מצפים מפרופ' למינהל עסקים בסטנפורד וחוקר בכיר באוניברסיטות דיוק והרווארד…) והכי חשוב: זה עובד! 

תמצית מנהלים: הרוכב, הפיל והשביל
כבסיס לדיון בנושא ניהול השינוי מציעים ההיתים מטאפורה פשוטה הכוללת את הרוכב, את הפיל ואת השביל – ואת מערכת היחסים הדינאמית שביניהם. הרוכב מייצג ברמה האישית את החלק הרציונאלי וברמה הארגונית את "ההנהלה", הפיל מייצג את החלק האמוציונאלי ברמה האישית ואת "אנשי הארגון" ברמה הארגונית,  ואילו השביל מייצג את תהליכי הפעולה האישיים והארגוניים.
לכל אחד מהגורמים נקודות חוזקה ונקודות חולשה: הרוכב יודע לחשוב, לנתח ולתכנן לטווח ארוך אך ללא שיתוף פעולה עם הפיל הוא עלול לדשדש במקום, ללא יכולת אופרטיבית ליישם את כוונותיו ותכניותיו. הפיל, לעומתו, מביא שפע אנרגיה אך בהעדר תכנון וחשיבה קדימה ייטה לנוע בשבילים הידועים והמוכרים לו, ולפעול מתוך גחמות קצרות טווח. שליטה כוחנית תאפשר לרוכב לכפות את רצונו לטווח זמן מוגבל, אך לא תבטיח לו שיתוף פעולה מתמשך, ומנגד שליטה רופפת (או גישה "מאפשרת") יתכן ותשמח את הפיל לזמן קצר, אך לא תקדם אותנו אל היעדים האישיים או הארגוניים הרצויים. ובאשר לשביל – מציע הספר להבחין בין קשיים הנובעים מקשיים אנושיים לבין כאלה הנובעים מהמצב (Situation).
כאשר אנו מוטרדים מתאוותנו לשוקולד (קריא: נהנים מהשוקולד אבל מזועזעים מהשפעות הלוואי שלו) נוכל ללכת לטיפול בגמילה מהתמכרות (טיפול אנושי), ולחלופין להפסיק לקנות ולהחזיק שוקולד בבית (טיפול במצב). וגם – האם עלינו להמשיך לצעוד בשבילים (התהליכים) הידועים והמוכרים לנו, או שמא לחפש דרכים אחרות, טובות ומועילות יותר?
במילים אחרות: ההצלחה לאורך זמן תלויה בחלק הרציונאלי (חשיבה, ניתוח ותכנון) אך מחייבת לא רק הבנה של הפן האמוציונאילי אלא נקיטה בפעולות המתייחסות לפן זה – להסרת מחסומים, לאיתור תהליכים אפקטיביים, לעיצוב מצבים אופטימליים וליצירת מוטיבציות מקדמות.

"נקודות אור" ושכפול הצלחות
עוגן הרם! / ותפליג לים אחר / עוגן הרם! / יש איים יפים יותר / עוגן הרם! / אל תוותר…

בשונה מהגישות הקלאסיות לניהול עצמי וארגוני, המתמקדות "בבעיות" אותן צריך לפתור כחלק מתהליך השינוי, ממליצים המחברים על גישה המחפשת "נקודות אור" בהן מופיעות תוצאות טובות, איתור גורמי השורש להצלחות אלה ושיכפול שלהם כבסיס לתהליך שינוי מהיר ואפקטיבי. כדוגמה מביאים המחברים את סיפורו של צוות רפואי אשר נשלח לטפל באיזורים מוכי תת-תזונה בויטנאם. בשונה מהגישה המקובלת של "מיפוי הבעיות בשטח וגיבוש תכנית מערכתית אינטר-דיסיפלינארית", המחייבת השקעה ניכרת של משאבי זמן וכסף, בחר הצוות לקצר תהליכים ולאתר תינוקות שזוהו כ"נורמלים". מעקב קרוב אחרי תינוקות אלה גילה שאימותיהם נהגו להאכיל אותם באותה כמות יומית של אורז כמו אמהות אחרות, אך חילקו את המזון ליותר פעמים ביום (4 ארוחות במקום 2) והוסיפו לאורז מרכיבים טבעיים נוספים (עלים, קליפות בטטות ועוד). לאור תובנה זו, השקיע הצוות את מאמציו ביצירת "קבוצות לימוד" קטנות בהן לימדו האמהות "המצליחות" את עמיתותיהן כיצד להעשיר את המזון ולחלק אותו לארוחות קטנות יותר המוגשות בתדירות גבוהה יותר. התוצאות: שיפור דרמטי במצב התזונה של התינוקות בכפר זה, ובהמשך גם בכפרים רבים נוספים.

חוכמה פנימית מול חיצונית – דוגמת הכפר הויטנאמי מביאה תובנה נוספת באשר למקור "החוכמה" ואופן הטמעתה. בשונה מהגישה הייעוצית הקלאסית ("שלחו אותנו כי יש לנו נסיון ויכולת לספק פתרונות"), פעל הצוות כמי שתפקידו לנהל את התהליך – ולאפשר לפתרונות עצמם להופיע מתוך "הארגון". הנסיון מלמד כי פתרונות שהוצעו על-ידי הנועץ / המטופל (האדם הבודד, הקבוצה או הארגון) הם בעלי סיכוי גבוה הרבה יותר ליישום בפועל.
בשולי הדברים כדאי לציין כי כיועצים אנו יודעים זאת היטב, אך כאמור מתקשים לעיתים רבות להעביר את הבשורה למנהלים בארגונים אשר רואים את תהליכי איסוף ופיתוח הרעיונות הפנימיים כבזבוז זמן וכסף ("אנחנו משלמים לכם על תשובות ופתרונות, ולא על שאלות ותהיות").

הם לא מתנגדים – הם חסרי כוחות ולא מבינים מה אנחנו רוצים מהם…
מקהלת שחפים ורוח / טלטלת גלים גבוהים / שובי שובי תני לנוח / מפרשי כבר לבנים / וראשי כמעט צונח/  כשהחדר מסתחרר / אך מעומק השטיח / אני שר בלי לוותר… עוגן הרם!

בשונה מהעיסוק הרב בטיפול בהתנגדויות לשינוי, הממלא אלפי עמודים במאות ספרים בנושא, מציעים המחברים מהפך פרדיגמאטי על-פיו ברוב המקרים אין מדובר בהתנגדות (במובנה האקטיבי), כי אם בשילוב של שני גורמים אחרים,  המשלימים זה את זה:
עייפות / חוסר כוח – לאדם הבודד או לאנשי הארגון נגמרו הכוחות. הם עייפים, מותשים וחסרים את המוטיבציה ואת האנרגיה הנדרשת להתנעת השינוי (למשל, לקום ב- 6 בבוקר…). משמעות שינוי הפרדיגמה הינה דרמטית – מטרמינולוגיה וכלים "להקטנת התנגדויות" עלינו לעבור לטרמינולוגיה וכלים מעצימים (Empowering), אשר ישנו את "מאזן האנרגיה" האישי, הקבוצתי או הארגוני.
עמימות וחוסר מיקוד אופרטיבי – בעוד שהראש (ההנהלה) משתמש במושגים מופשטים ("להיות בריא יותר"), זקוק הגוף לתרגם כוונות אלה להנחיות אופרטיביות קונקרטיות ("לקום", "ללכת"). ברמה הארגונית הפערים גדולים עוד יותר – כיצד מתרגמים לאנשי "השטח" את כוונות ההנהלה לרווחיות, יעילות, צמיחה וכדומה? 
מה זה אומר מבחינתי כנציג שירות? כנהג משאית הפצה? כמפתח אפליקציות סלולריות?
גם כאן מביאים המחברים דוגמה מצוינת ליישום: קמפיין אשר נועד לקדם "תזונה נכונה" תורגם להנחייה אופרטיבית ברורה ופשוטה – "קונים חלב 1%". נכון, זה מצומצם, זה חלקי, אבל… זה עובד!

החדשות הרעות: אין חדש תחת השמש, אין קסמים ואין ארוחות חינם.
כאמור, למרות התובנות הרבות הפזורות בו, יהיו בודאי כאלה שיטענו כי הספר אינו מוסיף רבות לידע (knowledge) שברשותנו, וכי חלק מהרעיונות הרבים המועלים בו הם שטחיים ופופוליסטיים, הדוגמאות אינן "מדעיות", ולחלק מהנתונים המחקריים המופיעים פה ושם ניתן לתת גם פרשנויות אחרות. ובכלל, החיים מורכבים יותר מכדי שניתן יהיה לפתור אותם ב-222 עמודים. הכל נכון. אלא שיש גם חדשות טובות…

החדשות הטובות: אם תרצו… זה עובד!
צ'יפ ודן הית נכנסים לרשימה ההולכת ומתרחבת של מי שמצליחים לקחת נושאים מורכבים, לפרק ולארוז אותם מחדש ולהגיש לנו אותם באופן ברור ומובן,  ואם תרצו – "פופוליזם" במובנו הטוב.
ברשימה זו, ההולכת וגדלה, ניתן לכלול את מלקולם גלדוול, סת' גודין, פרופ' דן אריאלי, פרופ' יוסי יסעור, וכן סופרים ואנשי אקדמיה אחרים אשר הבינו כי "ההמון" אינו רק מקור מצוין להכנסה כספית נאה, אלא גם המקום בו מתרחשים "החיים האמיתיים" שמעבר לכתלי האקדמיה ומסכי המחשב. החיבור החדש בין העולם האקדמי לבין העולם האישי והארגוני "האמיתי" מאפשר התאמה טובה ומהירה יותר למציאות עתירת השינויים, ומציאת הזדמנויות, דרכי פעולה ופתרונות חדשים שאינם רק "נכונים ומדויקים" יותר – אלא גם ברי יישום ובעלי ערך עבור כולנו.

למיטיבי לכת: שפע מאמרים וחומרים נוספים של האחים הית ממתינים לכם כאן.

————————————————————-
עכשיו במבצע: מעוניינים בסיוע בניהול תהליך שינוי אישי או ארגוני?
שיחת טלפון קצרה (054-4534227) יכולה להיות נקודת פתיחה מוצלחת. להשתמע.

תגים: , , , , , ,

6 תגובות to “לעשות את הסוויץ'… וזה עובד!”

  1. zvika roll Says:

    איזה סיכום נפלא לספר נפלא. קראתי אותו, והיה לי ברור שאתה לא תוותר על סיכום. אני חושב שהם דווקא כן מוסיפים לידע, ידע זה לא רק "תוכן" אלא גם אופן ארגונו, הנגשתו והכנסתו לקונטקסט חדש של מטפורות ותובנות.
    אפילו הפוסט הצנוע שלך מוסיף לידע. תודה

  2. Idan Bchor עידן בכור Says:

    תודה צביקה. כתבתי כי "ניתן לטעון" אך כמובן שאני לא טוען כך, בדיוק מהסיבות שציינת.
    בקיצור: שוב אנחנו מסכימים… מה יהיה?

  3. דיויד סלומון Says:

    keep it simple silly
    אין א נטשל…
    דיויד

  4. אקולוגיה בזמן אמת: כשכוונות ירוקות פוגשות תקשורת אדומה « הגיגית – הבלוג של עידן בכור Says:

    […] הגיגית – הבלוג של עידן בכור הגיגים על ניהול, שיווק וחדשנות בארגונים « לעשות את הסוויץ'… וזה עובד! […]

  5. ככה (לא!) יוצרים שינוי: "מבצע החיסכון" המוזר של חברת החשמל « הגיגית – הבלוג של עידן בכור Says:

    […] זה (לא) נדבק + ככה (לא) עושים סוויץ' לפני כשבועיים סקרתי כאן את סיפרם החדש של האחים דן וצ'יפ הית', Switch, העוסק בהנעת […]

  6. האחים הית' ממליצים: 7 ספרי ניהול שכדאי לכם להכיר | הגיגית - הבלוג של עידן בכור Says:

    […] – אשר עוסק בהובלה וניהול של תהליכי שינוי, עליו כתבתי כאן. Decisive (לצערי עדיין לא תורגם לעברית) – העוסק בתהליכי […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: