כנס חדשנות 2011: מבזק רשמים ותובנות

כנס  InNovation אשר נערך בתחילת השבוע (13.11.2011) ביוזמת עיתון דה-מרקר בשיתוף עם חברת IBM, מהווה מזה 6 שנים זירת מפגש לחובבי החדשנות בישראל, הנהנים מהזדמנות לפגישה רבת משתתפים ולעדכון מהיר במגמות ובסיפורי הצלחה מקומיים ובינלאומיים.
מבנה הכנס, הכולל מספר מסלולים מקבילים, כמו גם תקלות תכנוניות ולוגיסטיות אשר נלוו אליו, מקשים על סקירה מקיפה של הכנס ומכלול תכניו. מכיוון שכך, לפניכם מבזק אקלקטי של רשמים ותובנות – אותם בחרתי לחלק לגורמי "מעטפת" (המקום, השיווק, תכנון האירוע וניהולו בפועל) וגורמי "תוכן" (תכנים, מגמות ומחשבות).  תיהנו.

1) חדשנות בישראל – פחות או יותר?
בשונה מכנסים קודמים, אשר נערכו במתחמי איירפורט סיטי ליד נתב"ג וסינמה סיטי בראשון לציון, שלכל אחד מהם הגיעו בין 800 ל- 1000 משתתפים, נערך השנה הכנס באודיטוריום החדש המהווה חלק מהאגף החדש של מוזיאון תל-אביב, המתוכנן מלכתחילה ל- 380 משתתפים בלבד. דיוורים שונים אשר הגיעו אלי ממספר גורמים מעורבים ואשר בהם הוצעה השתתפות "בעלות מוזלת" אותתו כי גם תכולה זו אינה מושגת בקלות, אם כי בסופו של דבר נראה כי לפחות בחלקו הראשון של הכנס היה האודיטוריום בתפוסה מלאה.

אינדיקציה נוספת לקושי השיווקי השנה היה המספר המועט של ביתני התצוגה הנלווים בדרך כלל לאירועים מסוג זה, אשר כללו השנה ביתן מושקע אחד בלבד (של IBM), ולצידו ביתן של בירה הייניקן (לא חדשני אבל חינם…) דוכן נטוש של בנק ירושלים, דוכן זעיר של מתקני "תמי 4" ודוכן סטנדרטי של "הארץ" + "דה מרקר". 

מה עומד מאחורי הירידה הדרמטית בכמות המשתתפים והארגונים המשווקים באירוע? האם חלה ירידה בהיקף המתעניינים בחדשנות בישראל? האם מדובר בעוד "הייפ" טרנדי שמיצה את עצמו וחוזר למימדיו האמיתיים בישראל? חומר למחשבה.

2) האתגר: עיצוב ופונקציונליות
אלפי מאמרים מלומדים נכתבו בשנים האחרונות על הזיקה ההדדית שבין מרכיבי העיצוב (ואם תרצו – האריזה והעטיפה) לבין מרכיבי התוכן – הן במוצרים "פיזיים" (מבניינים ועד מוצרי צריכה) והן במוצרים אחרים. בצד היבטים שליליים, הנוגעים בדרך כלל לאריזות "שיווקיות מדי" של מוצרים ותכנים נחותים, נחשפנו גם להיבטים חיוביים – לא מעט בזכות סטיב ג'ובס המנוח, אשר הוכיח לנו כי ההשקעה בעיצוב עשויה להיות המפתח למוצרים ולתכנים חדשניים ומעולים.
בניין האגף החדש של מוזיאון תל-אביב, אשר הושק בתחילת חודש זה (נובמבר 2011), זכה לביקורות רבות המתמקדות ביחסים שבין העיצוב האדריכלי לבין הפנקציונאליות "המוזיאונית" אותה הוא אמור לשרת ( אסתר זנדברג – "איזה בזבוז מפואר", אלון עידן – "מפל האור מאיר בעיקר את עצמו", ולעומתם נועם דביר – "לילה מוטרף במוזיאון").
ביקורת דומה ניתן להפנות גם כלפי מתחם האודיטוריום הנמצא בחלקו התחתון של האגף החדש, בו נערך הכנס. בעוד שהאולם עצמו מעוצב ברמה גבוהה, מגלים המבקרים כי המעבר בין האולם לבין הלובי הסמוך לו, המשמש להתכנסות ואירוח המשתתפים במהלך היום הינו דרך דלת אחת בלבד.

אין צורך בתואר מתקדם בהנדסה אוירונאוטית כדי להבין שהזרמה של 400 איש דרך דלת אחת אורכת זמן רב ומקשה על ניהול יעיל של כנסים מסוג זה, הדורשים מספר מעברים מהלובי לאולם ובחזרה. כאשר כבר מצליחים המשתתפים לצאת מהאולם ללובי, הם מגלים את האקוסטיקה הנוראית, שלא ברור האם היא נובעת מהתכנון האדריכלי הרב-שיפועי של האגף כולו, או מהיעדר תכנון אקוסטי אלמנטארי ברחבה בה אמורים להצטופף מאות משתתפי כנסים המנסים לשוחח זה עם זה.
כאילו כדי להוסיף למהומה, בחר אחד משני הדרגנועים (זה שעולה וזה שיורד) המקשרים את מתחם הלובי למתחם שמעליו לשבות ממלאכתו סמוך לתחילת האירוע, כך שבמשך זמן רב יכלו המשתתפים רק לעלות למתחם העליון, בו נערכו חלק מהפעילויות (ר' בהמשך), אך לא לרדת בחזרה ללובי האודיטוריום… 
בדיקה קצרה עם הסדרניות החביבות גילה בשולי הרחבה מעלית אחת בלבד המקשרת בין הקומות. ומה עם מדרגות? שילוט לא מצאנו ולאף אחת מהסדרניות אין מושג האם הן בכלל קיימות, ואם כן – היכן. תזכורת: אנו בפרק עיצוב ופונקציונליות

ולאחר שעסקנו בעיצוב האדריכלי הגיע העת לעיצוב התוכן של האירוע – שגם בו נאלצו המשתתפים, לצערם, לחוות את הפער הכואב שבין "עיצוב חדשני ויצירתי" לבין הפונקציונליות והיישום בזמן אמת.

הרצון להציג שפע תכנים במסלולי עניין שונים, ולאפשר למשתתפים לבחור מתוכם את אלה המעניינים אותם, ואף לנוע במהלך היום בין מסלולים שונים, מחייב תכנון נכון וניהול לוגיסטי מקצועי ומדוייק. כך, למשל, כדאי לנהל הרשמה מוקדמת למסלולים השונים (לזהות מראש את הביקושים ולאפשר למקדימים להרשם לשריין את מקומם), ולתכנן את סדר היום כך שהמושבים יתחילו ויסתיימו במקביל זה לזה, כשבינהם הפסקות המאפשרות מעבר בין האולמות השונים (במידה ומעבר זה אכן "לגיטימי"). בפועל, בחרו מארגני הכנס לערוך אותו במקביל ב- 4 אולמות שונים (אולם האודיטוריום + 3 אולמות במתחם שמעליו), ללא דרישה להרשמה מוקדמת וללא לוח זמנים משותף.

התוצאה: עשרות משתתפים מגלים כי דווקא ההרצאות שבעטיין הם הגיעו למפגש "חסומות" בפניהם. הוסיפו לכך את התקלה בדרגנועים, אשר מקשה על הירידה חזרה למתחם האודיטוריום, ותקבלו עשרות משתתפים הנעים באי-נחת במרחבי הכנס כשהם מתלבטים – לחזור לאודיטוריום? לחכות להזדמנות נוספת בהרצאה הבאה? או אולי לחכות למעלית ולרדת ללובי – לחפש מועמדים לנטוורקינג? לשתות עוד קפה או בירה?


לטעמי, זוהי דוגמה מצוינת למחיר אותו גובה "עודף היצירתיות" של מארגני כנסים, ובעיקר כנסים העוסקים ביצירתיות וחדשנות – בהם הופך לעיתים הרצון "לצאת מהקופסה ולהיות שונים" לגורם הפוגע בסופו של דבר בערך אותו יוצר המפגש עבור משתתפיו.
עד כאן בענייני עיצוב ופונקציונליות, ומכן לכמה רשמים ותובנות מההרצאות עצמן.

3) על עיצוב אנליטי, עיצוב אינטואיטיבי, ועיצוב מעורר מוטיבציה
גדי עמית הוא מעצב ישראלי המכהן היום כשותף-מייסד ומעצב ראשי בחברת NewDealDesign המובילה את תהליכי העיצוב של מוצרים חדשים עבור שורה ארוכה של חברות בתחומים מגוונים. רגע לפני שהוא מציג כמה מהמוצרים  (שעל חלק מהם תוכלו לקרוא כאן) מתעכב עמית על הדילמה הקלאסית, המוכרת לרבים מהעוסקים בתהליכי עיצוב למיניהם, שבין עיצוב אינטואיטיבי, המתבסס על תחושות הבטן של המעצב, לבין עיצוב אנליטי – המתבסס על ניתוח שכלתני ומובנה של המשימה. תיאור נוסף של השוני בין תהליכי העיצוב יכול להבחין בין הגישה האנליטית המאופיינת בתהליך מתבזר (מהגדרה מדויקת של הבעיה או המשימה אל מרכיבי הפתרון הטכנולוגי והעיצובי הכולל), לבין הגישה ההוליסטית המתחילה לרוב בסקיצות אינטואיטיביות של הפתרון הסופי, ומשם מתקדמם בתהליך מתמקד לכל אחד מרכיבי המוצר.

כדוגמה לתהליך כזה מציג עמית את תהליך הפיתוח של מכשיר FitBit, מכשיר המשמש כמוניטור למדידת צעדים ופעילויות נוספות לצורך שיפור בריאותנו ומצבנו הגופני. כבר בסקיצות הראשוניות אופיין המכשיר כסוג של "אביזר אופנה" האמור להשתלב בסגנונות לבוש שונים – מבגדי ספורט, דרך קז'ואל ועד סגנון מחוייט ויוקרתי. איפיון זה של אופי המכשיר מכתיב את גודלו, צורתו ומשקלו ומחייב פתרונות טכנולוגיים מתוחכמים אשר ספק אם היו מוצעים בתהליך הנדסי רגיל. זוהי דוגמה מצויינת למקרה בו התהליך האנליטי מופעל בהמשך לתהליך האינטואיטיבי, באופן המאפשר עיצוב שאינו כפוף לכאורה למגבלות ולאילוצים הטכנולוגיים.
היבטים נוספים של חדשנות ויצירתיות ניתן למצוא גם באופן בו מעוצבת התצוגה של המכשיר. בשונה משעוני הכושר המקובלים המתאפיינים בתצוגה דיגיטלית גדולה ובולטת של מספרים, הציעו המעצבים תצוגה "רכה" יותר, המתאימה גם לקהל הנשי – בה יוצרים הצעדים דמות של פרח הנמצא על גבעול ההולך ומתארך ויוצר עלים חדשים, בהתאמה למיכסה אותה קובע לעצמו המשתמש.

דמות הפרח אותה יוצרת הפעילות אינה רק הפתרון העיצובי אלא גם גורם מוטיבציוני לפעילות: המשתמש לא רק "סופר לעצמו צעדים" (תהליך סיזיפי ומועד לפורענות…) אלא "צובר לעצמו פרחים והישגים" – תהליך מעצים אשר יוצר סיפוק ומוטיבציה להמשך הפעילות ואף להגדלתה, כפי שמדגים הסרטון הזה:

* חובבי סטיב ג'ובס המנוח יזהו כאן את גישת הפיתוח והעיצוב הקלאסית של חברת Apple: מתחילים בראשו של המשתמש ("מה ידליק וילהיב אותו"?), משם לעיצוב ממשק המשתמש (UI), ורק אז למכשיר עצמו ולטכנולוגיה שבתוכו.

4) אמנות ההתבוננות: איך הופכים בעיות ישנות להזדמנויות חדשות
התבוננות, במהותה, משלבת בתוכה את הרצון למצוא תשובה לשתי שאלות: הראשונה טריביאלית -"מה אני רואה", ואילו השנייה – "מה זה אומר" או "מה אני יכול ללמוד ממה שאני רואה" – היא זו שעושה את ההבדל.
רון גונן הוא בחור צעיר, יליד ישראל, החי בארה"ב מגיל חמש ומעיד על עצמו כי כבר מגיל צעיר גילה עניין רב בכל הקשור לשמירה על איכות הסביבה, מיחזור וכל הג'אז הזה. בהרצאה קולחת ואנרגטית הוא מספר על מיזם Recycling Bank אשר עלה במוחו תוך התבוננות במפת ארצות הברית, וליתר דיוק – מפת אתרי פינוי הזבל אליהן מובלת האשפה מהערים הגדולות בארה"ב.
הממצאים: בחלק מהערים מובלת האשפה העירונית לאתרי הטמנה הנמצאים במרחק של מאות קילומטרים מהן. 
הרעיון היצירתי: איך נרתום את ראשי הערים למאמץ למיחזור אשפה? הבה נשים בצד את הנימוקים "האקולוגיים" ונשים על השולחן את נימוקי הכסף הגדול – כמה כסף מתוך התקציב המופנה כיום למימון משאיות הענק הנוסעות הלוך ושוב למזבלה המרוחקת נוכל לחסוך באמצעות הפרדת האשפה, והפניית חלק ממנה לאתרי המיחזור של היצרנים המקוריים או לאתרי מיחזור חדשים, אותם ניתן להקים בתוך העיר עצמה. אתרים מקומיים אלה יצרו מקומות תעסוקה חדשים, כאשר שכר העובדים ממומן ממכירת התוצרת הממוחזרת. בינגו.
הרעיון היצירתי (2): איך נרתום את התושבים לקחת חלק במאמץ, להפריד את האשפה המיועדת למיחזור, ולהמשיך בפעילות לאורך זמן? גם כאן, שם המשחק הוא יצירת מוטיבציה להצלחה – באמצעות טכנולוגיה זמינה של זיהוי הפח ע"י צ'יפ אלקטרוני ושקילתו בעת הפריקה למשאית נוכל להעביר חלק מהכסף אותו חוסכת העיר ישירות למי שתרם לחיסכון, ולתגמל אותו באופן כספי על המאמץ. יתירה מזאת, הפורטל האינטרנטי של החברה מאפשר לכל משפחה להיכנס ולראות את תוצאות פעילותה – במונחי נפח, מונחי כסף, מונחי תרומה לסביבה ועוד…
ואם זה עדיין לא ברור, הקדישו 4:30 דקות לצפייה בהצגת המיזם בכנס הפורום הכלכלי העולמי (WEF) אשר התקיים לפני כשנתיים בדובאי:

5) מיחזור? שיחזור? איחזור? – פרוייקט YouMake Remake של רננה רז
את הכנס חותמת הרצאה מסקרנת של רננה רז, יוצרת ורקדנית מוכשרת (המוכרת לנו גם כנערת "ישראל מתייבשת"), המציגה פרוייקט שאותו היא מריצה בשנה האחרונה תחת הכותרת – YouMake ReMake.
בדומה למיזם הסביבתי של רון גונן, המוצג מעלה, גם מיזם זה נולד בתהליך התבוננות: רז שמה לב כי במהלך מפגשים חברתיים של רבים מחבריה הם נוטים להתייחס לסרטונים שונים ומשונים אותם הם פגשו לאחרונה באתר YouTube, להראות אותם זה לזה ולעיתים אף להתייחס אליהם במחוות ריקוד – החל מנסיון לחיקוי מדויק, דרך הקצנה של מחוות ועד יצירת קטע אישי אשר מצטט את המקור אך נותן לו פרשנויות חדשות.

את הדאחקות החברתיות החליטה רז להפוך לפרוייקט אמנותי חדש ומרענן, בו מוצגות ואריאציות שונות של "חיבורים" יצירתיים בין הסרטונים המקוריים לבין קטעי תנועה וריקוד המתייחסים אליהם. בחלק מהמקרים מוצג קודם הסרטון ולאחריו היצירה שנוצרה בהשראתו, במקרים אחרים מוצגת קודם היצירה החדשה ורק לאחריה הסרטון אשר מעניק לה פרספקטיבה חדשה, ולעיתים הם משולבים זה בזה ויוצרים סוג חדש של דיאלוג בימתי, כמו בקטע הבא אשר מפגיש על במה אחת את רם גבאי, מאיה דוניץ ונינה סימון:

[למיטיבי לכת: שימו לב לסיטואציה ב- 1:40 של הסרטון. למי בדיוק מוחא הקהל כפיים? למאיה שבאולם? לנינה שבסרט? ואולי לנינה שבסרט דרך מאיה שבאולם?]

מרכז הכובד של הפרוייקט הוא כמובן בימתי, אומרת רז, אך המבנה הקונספטואלי המושתת על דיאלוג בין קטעי הריקוד לבין הסרטונים יוצר מרחב חדש של הזדמנויות ליצירות חדשות ולמופעים בעלי אופי דינאמי ומשתנה, המציעים לקהל חווייה חדשה ומסקרנת – אם באמצעות סדרות אשר תתחלפנה מדי מספר חודשים, ואם באמצעות "מופעי קונספט" בהם ירוכזו קטעים בעלי נושא או מאפיין משותף.
מידע נוסף על הפרוייקט, לוח מופעים, וסרטונים נוספים תמצאו כאן.

6) "משנים את חוקי המשחק" – האמנם?
אם תרצו, תמצאו בפרוייקט של רננה רז ביטוי נוסף למוטיב "הפירוק והחיבור מחדש" המהווה את אחת מאבני היסוד של תהליכי חדשנות ויצירתיות, כמו גם בחינה מחודשת של מושגי "המחווה והציטוט" שגבולותיהם הופכים למטושטשים מיום ליום, כאשר לאספקטים האמנותיים נוספים גם אספקטים משפטיים הנוגעים לסוגיות של קניין רוחני וזכויות יוצרים.

האם ניתן, והאם ראוי, לשמור את מערכת החוקים הנוגעת לשימוש ביצירות של אחרים גם בסביבה דינמית בה מהווה "ההרכבה מחדש" של קטעי מדיה מסוגים שונים (תמונות, צלילים, סרטונים וכדומה) את אחד מהכלים המרכזיים ליצירות חדשות?

האם ניתן לשמור על ההבחנה הבסיסית בין "שימוש פרטי" לבין "שימוש ציבורי" בזירה שבה הפרטי והציבורי מתערבבים זה בזה ללא סימני גבול ברורים?

האם יכולות, והאם צריכות, מערכות המשפט המקומיות והבינלאומיות להתאים את עצמן למציאות דינאמית בה משתנים "חוקי המשחק", ולתת להן מענה חקיקתי או משפטי נאות? ואם כן, איך מנהלים את זה?

הזדמנות מצויינת לפנות לעצמכם 19 דקות ולשוב להרצאתו המבריקה של פרופ' לארי לסיג (Larry Lessig), מטובי המשפטנים בעולם בתחומי קניין רוחני וזכויות יוצרים, הקורא תיגר על הרגולציה הקיימת אשר לדבריו "חונקת את היצירתיות":

תגים: , , ,

3 תגובות to “כנס חדשנות 2011: מבזק רשמים ותובנות”

  1. אופיר נחום Says:

    היי עידן , כתבת בצורה בהירה ומקיפה ,אהבתי את רוחב הסיקור ובמיוחד את המבט על התנאים הפיזיים של הכנס שנזנח פעמים רבות בסיקורים דומים .
    חדשנות חדשנות ובסופו של דבר חוזרים לעקרונות היסוד של מוטיבציה להשתמש במכשיר ,לקחתי ללמידה את המכשירים שמעודדים את המשתמש לצרוך אותם בתחום ההליכה ,אגב תחום מתפתח והולך באפליקציות בריאותיות .
    שבת שלום וחורף יבש …

  2. עדנה Says:

    היי עידן, אכן סקירה מקיפה.
    הכנס אורגן ברמה הלוגיסטית באופן רע לתפארת, עובדה שאיננה ברורה לי בהתחשב בגופים שעמדו מאחוריה. הבחירה במוזיאון ת"א החדש שהוא בנין בתול שעוד לא הספיק לעבוד הרצה ולא הוכיח את יכולתו להוות אפסניה לכנסים, נבחר לנושא.
    זו הייתה אכזבה גדולה. לצערי לא הצלחתי לשמוע 3 הרצאות במסלול השיווק בהן תכננתי להשתתף. לפחות ההרצאות בהן הצלחתי להיכנס אחרי נדודי שווא בין האולמות, בין מעליות לחדרי מדרגות אחוריים, היו מרתקות והצדיקו את ההשתתפות.

  3. Idan Bchor עידן בכור Says:

    תודה על התגובות – כאן וכאלה שהגיעו אלי ישירות במייל.
    מאחר ואיני מחזיק מעצמי בתור "מבקר כנסים" (על משקל מבקר מסעדות וכד') איני נוהג להתייחס בדרך כלל להיבטים פיזיים ולוגיסטיים של כנסים ואירועים בהם אני משתתף מעת לעת.
    מצאתי לנכון להתייחס אליהם הפעם, לאור ההזדמנות לעסוק בשאלת היחסים שבין העיצוב לבין הפונקציונליות – שאלה אותה אני מוצא כרלוונטית הן לבנין המוזיאון והן לתחום החדשנות שלשמו התכנסנו – וכן בהיבטים של "יצירתיות וחדשנות יתר" אשר באו לידי ביטוי בעיצוב מתכונת הכנס.
    אני גם מסכים עם עדנה שלמרות כל האכזבות היו גם כמה הרצאות בעלות ערך, שכמה מהתובנות שלי בעקבותיהן מופיעות מעלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: