"לא בגדתי" – בין אורי אילן לשולה זקן

לא בגדתי – היו המילים אשר נוקבו על אחד הפתקים הקטנים אשר נמצאו על גופו ובבגדיו של אורי אילן ז"ל, בעת שהוחזרה גופתו מהשבי הסורי, בחודש ינואר 1955.

אורי אילן, בן גן-שמואל, התגייס לגולני בשנת 1953. בדצמבר 1954 הצטרף לחוליה אשר נשלחה לתחזק מתקן ציתות בשטח סוריה, סמוך לתל-פאחר, ונתפסה על-ידי הסורים.
ב-13 לינואר 1955 התאבד אורי אילן בתאו בכלא אל-מאזה הידוע לשמצה. עם החזרת גופתו לישראל נמצאו על גופו ובבגדיו 9 פתקים ובהם מסרים קצרים, ועל אחד מהם – "לא בגדתי, התאבדתי". בזכרון הלאומי נצרבו המילים "לא בגדתי" כמופת להקרבה למען המדינה ושמירת בטחונה ובטחון אזרחיה.
עוד על אורי אילן, וכן רשימת מקורות נוספים:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F

לא בגדתי – היא גם הכותרת המפארת את שער מוסף יום כיפור של ידיעות אחרונות, אשר מביא לנו "ראיון בלעדי" עם שולה זקן.

שולה זקן, ילידת ירושלים, הצטרפה בגיל 17 כמזכירה למשרד עורכי-דין, שם פגשה את עו"ד אהוד אולמרט אותו היא מלווה בנאמנות ובמסירות מזה 30 שנים. את הפתקים של זקן, ובהם רישומי העברות מזומנים במעטפות ושאר תכמונים, מצאו חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). זקן עצמה שומרת, כידוע, על זכות השתיקה בחדרי החקירות בבת-ים.

"אבא שלי אמר לי 'לא פוגעים באמון של אדם שהלכת איתו 30 שנה', ואחרי מותו זה הפך לצוואה" מספרת זקן לסימה קדמון, אשר מפגינה אמפתיה ולא מקשה בשאלות עיתונאיות.
"לא בגדתי" של זקן הוא אחד הקודים הבסיסיים של הפאמיליה, בה הערך העליון הוא הנכונות להקרבה למען הבוס-הסנדק. ואם תרצו, יש כאן מסר שאינו סמוי למי שהיא מצפה ממנו לתיגמול הולם. ככה זה בפאמיליה.

עוד על שולה זקן, פועלה ופתקיה:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080522_45644

מה מביא את עורכיו של העיתון של המדינה לבחור דווקא ביום הזה (תזכורת: 35 שנים למלחמת יום הכיפורים) את הכותרת הנואלת הזו?
בורות מדהימה? קהות חושים? טמטום מוחלט? הון-תקשורת-שלטון? …כל התשובות נכונות?

במילה אחת: להקיא.

תגים: , , , ,

7 תגובות to “"לא בגדתי" – בין אורי אילן לשולה זקן”

  1. ורד מוסנזון Says:

    מעניין, גם אצלי עלה ההקשר הזה, כשראיתי את הכותרת.
    מסכימה גם עם המסקנה

    כיפורים רגוע שיהיה

  2. יוחי מרגלית Says:

    לא מאמין שההקשר הוא מקרי. לוקחים מושג שגור מזה עשרות שנים, מחברים אותו לאירוע שאין לו שום קשר לסיטואציה ההיא, ו… הופ יש כותרת. התשובה לשאלה שלך היא: טמטום מוחלט.

  3. דרי Says:

    "לא בגדתי" מושג הצרוב בתודעה הלאומית שלנו כסמל לגבורה עילאית
    ונאמנות ללא סייג אך זאת למען ערכים נעלים כמו הגנה על המולדת,
    אחוות אחים לנשק ועוצמת הרוח .
    ההקשר כאן בוודאי אינו מקרי, אך אני דווקא קולטת כאן נימה קלה של ציניות, המעמידה את העורך מעל לאמירה הזו של שולה זקן, שבוודאי אינה במקומה, ומציגה אותה מזוית נלעגת משהו.. תחשבו על זה .

  4. Zvika Roll Says:

    שיבוש המצפן מתחיל ונגמר באימוץ מערכת ערכית חלופית. זה מאפיין את כל תתי התרבויות ובכללן, מחתרות (גם יהודיות), משפחות פשע ואפילו סתם זונות רחוב. לכל הקבוצות האלה מערכת ערכית חלופית העומדת לדעת חברי אותן קבוצות מעל המערכת הערכית המרכזית. לפעמים בתתי התרבויות השונות משתמשים באותן מלים: נאמנות, בגידה, צדק, יושר, אמת וכו'. כך קורה שכשטוני סופרנו מחסל את בן דודו האהוב במו ידיו, הוא לא מבצע רצח אלא "עושה צדק"…צדק לפי המערכת הערכית של תת התרבות אליה הוא משתייך.
    הגב' זקן בעיניה עושה את הדבר הנכון, ואנחנו המתבוננים על המערכת הערכית שלה מבחוץ יכולים רק להמשיך ולהזדעזע איך הדבר הזה צמח וגדל אצלנו. מבחינתה לא מדובר בטעות, לא מדובר בשיבוש מערכות לא מדובר בסטיה, אלא מדובר בהשתייכות לקבוצה שאלה ערכיה, אלה ציפיותיה וזו ההתנהגות הנורמטיבית לה היא מצפה מחבריה. נוסיף לזה את העומד בראש אותה מערכת ( ונבין את עומק השבר. ולמי ששכח, אותו אולמרט התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בשנות ה- 70 תחת הדגל של מלחמה במשפחות הפשע המאורגן. כנראה שבאמת אין בחירות מקריות.

  5. Sara Bechor Says:

    עידן
    תודה על ההזמנה ועל הראייה הרחבה והחשובה הזו.

    כשאנו מתבוננים בשלבים שונים של המודעות/התודעות האנושיות, ניתן ללמוד איך ערך מסוים עובד עבור אדם בכל רמת תודעה והוא אמנם יקרא באותן מילים, אך יהיה לו מיקוד, כיוון ומימוש אחר ממש. כך ניתן לראות איך אנשים הנמצאים ברמת תודעה אחת לא מסוגלים להבין איך אנשים ברמת תודעה אחרת רואים את אותו ערך (כמו סוגיות נוספות) בדרכים ובפרוספקטים אחרים. להתבונן באותו ערך בכל אחד מהשלבים הללו, מלמדת להבנתי, שמאז שנות החמישים חל היפוך ערכים והמקודש יותר הפך להיות מוחשי, חומרני, הישגי כשהוא ממוקד בתחום הפרט/היחיד וכך הוזנח תחום הקולקטיב/האנחנו . ( חשוב לזכור את המחירים ששילמו קבוצות ויחידים באותה תקופה, הגם שהמופת האנושי היה עילאי וראוי להערכה ולהכרת תודה)
    והאתגר הגדול שלנו כיום, הוא לעקוב אחרי תובנתו של הרמב"ם ולשאול את עצמינו איך מגיעים להרמוניה בין שני הקטבים הללו? בין היחיד והיחד?

    איננו יכולים ואין צורך לחזור אחורה לימי הקדשת הקולקטיב, אנחנו כיום בעיצומו של חיפוש משמעותי של בניית הרמוניה בין היחיד והיחד (הקולקטיב). ולכן הכל צורם לנו.
    וכמו שכולנו יודעים תהליכי התפתחות תובעים מאיתנו כאב וצער כבדים.

    אני מזמינה את כולנו לתהליך למידה שהפער הזה מבקש מאיתנו- איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך.

  6. איציק Says:

    המלים: נאמנות, בגידה, צדק, יושר, אמת וכו’ אינן אלא ביטוי לצורך של היחיד להרגיש ולהדגיש את שייכותו ומידת דבקותו בקבוצת השיוך, על פי בחירתו.
    ובתום קרבות הקיום ההירואיות ובהיעדר חזון לאומי מעורר השראה אין חלל ריק
    הולך ופוחת הדור – אמרו חז"ל
    הולך ופוחת הדור – מנציחה התקשורת כמשקפת מציאות לאומית מדאיגה עד מפחידה עד שאין ברירה אלא לבלוע וליישר קו ורק לא לצאת מהכלל, חלילה

  7. מייק Says:

    ומתי קראת בעיתון או ראיאת בטלוויזיה ראיון עיתונאי "נוקב" ? גם אלה הנחשבים כבכירי העיתונאים בישראל, אלה שראיינו את אהוד אולמרט בידיעות אחרונות בשבוע שעבר לא הקשו עליו יתר על המידה. נהפוך הוא, הם נתנו לו להביא עובדות ופרשנויות מוזרות, בלשון המעטה, אודות מלחמת לבנון השניה.
    התקשורת בישראל (אני לא מתמצא במתרחש במדינות אחרות) הפכה לכלי ריק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: