אמת מטרידה: משווקי החלומות מול מחוללי המציאות

ניתן אולי להאשים את גלן בק בפרובוקציה זולה (אירנה סנדלר זכתה להוקרה רבה בימי חייה, חפשו תחת שמה ותמצאו), אך לא ניתן להתעלם מהאמת המטרידה שהקטע הזה מעלה: הנטייה ההולכת וגוברת לתגמל ולהוקיר את משווקי החלומות, ובמקביל לשכוח ולזנוח את מחוללי המציאות.

רוצים דוגמאות?
קחו את השקעות העתק (100 מליון דולר מוצהרים) במיזם Better Place המגלומני של שי אגסי (בקצרה: אני מהמר כי העתיד יזמן לנו שפע מכוניות חשמליות, ברובן לשימוש אורבאני, אבל אני מתקשה להאמין  שמודל "הטעינה" של אגסי ושות' יהיה הבסיס הטכנולוגי לזה), או את פרוייקט מיה הכמעט-הזוי שהשיקה היום שרי אריסון (שוב עם מספר הקסם של 100 מליון דולר) – פרטים כאן: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3115006,00.html. למה "הזוי"? קצרה היריעה מלפרט כאן. אם תתעקשו אפרט יותר בהמשך…

פילנטרופיה קפיטליסטית:
התשואה על "ההבטחה" מול התיגמול על התרומה הפועל

כמקובל בעולמנו הקפיטליסטי, ככל שתקדים את השקעתך לשלבי "ההבטחה" (בהנחה כי היא אכן תישא פירות) כך גדל הסיכוי שתצליח למנף אותה ולהשיג תשואה גבוהה יותר. דומני כי ברור לכולנו שלאף אחד מהמיזמים האלה לא הוזרמו בפועל הסכומים המדווחים, שהרי מדובר בשלבים ראשוניים של בחינת היישימות הטכנולוגית והערך השיווקי-עסקי.

אז מדוע לצאת בהכרזות בומבסטיות? משום שזה משרת היטב את מס השפתיים "האקולוגי" ולא פחות חשוב – מהווה טריגר למשיכת שותפים ומשקיעים נוספים. וכמקובל בעולם המיזמים, ככל שהפרוייקט נמצא עדיין בשלב החלומות, וללא כל אחיזה פיזית במציאות, כך הוא סקסי ואטרקטיבי יותר – רגע לפני שמופיעים הקשיים הטכנולוגיים, עיכובי הפיתוח, מועקות הרגולציה, סכסוכי השותפים ושאר האלמנטים המרכיבים את החיים האמיתיים שמעבר לתכניות המסוגננות (המודפסות כמובן על נייר ממוחזר) ולמצגות המעוצבות לעילא.

אין ספק: מדובר בחלום הרטוב של הקפיטליסט בעת החדשה – גם לקצור תשואה מירבית על ההשקעה העסקית וגם ליהנות מבונוס אישי וארגוני בדמות החזות הפילנטרופית והתרומה לעולם טוב יותר. הללויה.

ומה עם מחוללי המציאות?
מה עם מי שכבר יזמו והקימו מיזמים ופעולות לטובת הציבור, המדינה והעולם כולו? זה כבר סיפור אחר לחלוטין, שהרי פה מדובר בתיגמול שהוא (בתפיסת הקפיטליסט) הוצאה בלבד (במקרה הטוב – הוצאה מוכרת לצרכי מס) שאינה נושאת כל תשואה עתידית… שהרי ההישגים כבר הושגו והם קיימים ממילא. אז למה לטרוח ולמה לשפוך על זה כסף?

לכאורה, למה להתלונן? הרי יש פרסים רבים שזו מהותם, כמו למשל פרס ישראל, אשר ניתן על הישגים "אחורה" ולא על "הבטחות" קדימה. אלא מאי, קשה ולא נכון להתעלם ממגמת ההפרטה הפושה בכל מקומותינו, אשר הופכת את עולמנו האישי והחברתי לעולם התלוי יותר ויותר בשיקולים "כלכליים". אם ניקח מגמה זו ונריץ אותה קדימה, נמצא כי במהלך הזמן תופענה גם בעולמות "הפרסים" יותר ויותר מערכות שאופי שיקוליהן ילך ויתבסס על תפיסות "כלכליות". מזכיר לכם את התלונות הרבות של בעלי תפקידים אופרטיביים על המכשלות שמזמנים להם פקידי האוצר, בתואנות "כלכליות" כאלו ואחרות? קחו את זה 10 שנים קדימה, ותמצאו את התוצאות בשטח.

פילנטרופיה קפיטליסטית – למה זה רע?
א. ההיבט החינוכי – אם נביט בזוית רחבה יותר על פרסים הניתנים על "הישגים" נבחין כי מעבר לתיגמול האישי הניתן לזוכה, יש כאן מסר לקהל הרחב: כדאי להשקיע, כדאי להתאמץ, כדאי לתרום לחברה וכדומה. יש כאן עידוד ברור של עשייה ומצויינות לאורך זמן.

ב. ההיבט הפרקטי – הסטת התיגמול מעולם "המעשים" לעולם "החלומות" מביאה לנטייה הולכת וגוברת "לשבור את הכלים" ולזנוח מסגרות פעולה קיימות, אשר נתקלות באופן מוחשי בקשיי היום-יום, לטובת "מיזמים" חדשים הנראים על-פניו אטרקטיביים ומסעירים הרבה יותר. אין לי בעייה קשה עם זה כאשר מדובר בתעשיית ההיי-טק בה מתפרקים ונוצרים ארגונים בתדירות גבוהה (אם כי גם שם יש מקום למחשבות נוספות), אך זה נראה רע מאד ואפילו הרסני כאשר מגיעים לתחומים המרכיבים את רוב תחומי חיינו – בין אם במישור הפרטי, הציבורי או הלאומי.

ככל שנתגמל פחות את מי שמצליח ונתגמל יותר את מי שמבטיח ניצור ונעודד מציאות בה כדאי ומשתלם יותר לפרק מסגרות קיימות (ולהציע מיד אלטרנטיבות "מבטיחות" יותר) מאשר לעסוק בנסיון אמיתי לפתור את הקשיים, באשר יהיו, ולפעול לשיפור מתמיד של איכות הביצועים וההישגים. זה רלוונטי בעולם העסקי כמו גם בעולם החברתי-קהילתי והחינוכי. מי שמסתובב קצת בעולמות אלה, יודע בודאי על מה מדובר…

*****
בשולי הדברים, מעניין להיתקל היום בסיפור על קיין קריימר, בריטי בן 52 שהמציא כבר לפני 30 שנים את הטכנולוגייה עליה מתבסס ה- iPod  של Apple, שהוא היום מחוסר כל . נכון, על הנייר Apple לא חייבת לו דבר, אבל יפה היה עושה סטיב ג'ובס האגדי אם היה מכריז כי הוא מעניק לו "מילגת קיום" מכובדת לכל ימי חייו. לאפל זה לא היה מדגדג את שורת המאזן הפיננסי, אבל היה משפר משמעותית את תדמיתה הציבורית שאינו במיטבו בימים אלה. אבל זה כבר באמת סיפור אחר…
הסיפור המלא: http://www.dailymail.co.uk/news/article-1053152/Apple-admit-Briton-DID-invent-iPod-hes-getting-money.html?ITO=1490

תגים: , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: