דיכטר, בר-לב ופטיש קבלת ההחלטות: כשהצדק מנצח בנוקאאוט את החוכמה

שלושה ימים וארבעה פוסטים דרומה מכאן כתבתי כי אני נותן אמון בכוונותיו הטובות, יושרתו ויכולות הביצוע של אבי דיכטר, אך מסתייג מההתנהלות התקשורתית שלו – בה נראה כי עדיין לא הפנים במלואן את משמעויות המעבר מהפוזיציה "הפיקודית" לפוזיציית הניהול "האזרחי".

אלא שמבט על ההתנהלות בעניינו של ניצב אורי בר-לב מגלה, לצערנו, כי לא מדובר רק בקושי תקשורתי, כי אם בקושי מהותי בהתנהלות המערכתית-ציבורית בה חשובה לעיתים החוכמה לא פחות מהצדק.

על-פניו, דיכטר צודק ב100%:  לא יתכן שפקוד, תהא דרגתו אשר תהא, יעמיד "תנאים" למערכת בה הוא משרת. זהו אחד מהיסודות לניהול תקין של מערכות אופרטיביות היררכיות, בהן "ציות" הינו חלק מיכולת המערכת לבצע את משימותיה במהירות וביעילות הנדרשת. כל זה עד הגבול האדום של "פקודה בלתי חוקית בעליל", שכלל אינה רלוונטית כאן.

אלא שלא כל מה שצודק הוא גם חכם: הטעות המרכזית של דיכטר אינה בהחלטה לפטר את בר-לב, כי אם בעצם העובדה בה הוא הגיע (בין אם באופן עצמאי ואם כתוצאה ממניפולציה של הסובבים אותו) לפוזיצייה שבה לכאורה "אין לו כל ברירה" זולת אפשרות זו. כלומר, למצב בו הוא מציב לבר-לב אולטימטום: או שאתה מציית, או שאני מפטר אותך.
דיכטר אמור לדעת כי בר-לב הוא אחד הקצינים היותר טובים, מקצועיים, מסורים ואכפתיים שהיו למשטרת ישראל לדורותיה, גם אם יש מי שלוחש באוזנו דברים אחרים. בתקופה בה הוא משרת בדרום (כמו גם בתפקידים קודמים) מוכיח ברלב יכולות יוצאות דופן הן בתוצאות בשטח והן באווירה שהוא יוצר בקרב פקודיו ובקרב האוכלוסייה אותה הם משרתים. גם מי שנוטר לניצב בר-לב על חלקו בהינתקות אינו יכול לקחת ממנו את היושרה, את המקצועיות ואת האנושיות בה הוא פעל ופועל.

מה כל זה אומר לשוטר ולקצין בשטח? מעבר לאמירה  "החינוכית" של חשיבות הציות לדרגים שמעליך, עלול המהלך של דיכטר להעביר מסר על-פיו אין משמעות רבה לקריירה ולהישגים שצברת במשך שנים ארוכות של שירות. ברגע האמת, תהיה חשוף לגחמות פיקודיות וניהוליות שמשמעותן עלולה להגיע להעפתך המיידית מהשירות. פשוט, חד וחלק.
מי ירצה לשרת בארגון מסוג זה? פחות ופחות "אנשים טובים" ויותר ויותר מי שאינו מצליח למצוא את מקומו במערכות אחרות… ככה נהפוך את ה-"משטרע" לארגון איכותי ומצליח?

על רקע כל זה, ציפינו מדיכטר שיהיה קצת פחות צודק, והרבה יותר חכם. במקום לדחוק את בר-לב לסיטואציה מבזה ומשפילה ("או שאתה מציית או שאתה עף"), היה עליו לראות את טובת המערכת – הן מבחינת פוטנציאל התרומה העתידית של ברלב למערכת, והן בהשפעה המוראלית על אנשי הארגון בכלל ואנשי הדרום בפרט – וליצור ביחד עם בר-לב מרחב גדול יותר של אופציות אשר יאפשרו את המשך שירותו. התנהלות חכמה ורגישה יותר היתה מאפשרת מציאת פתרון יצירתי ומכובד עבור כל המשתתפים, כמו גם עבור כולנו.

דיכטר היה ונשאר, לטעמי, אחד מבחורינו המצויינים, ואין לי ספק כי הייתי בוחר בו כפרטנר מועדף לכל משימה עתירת ביצועים. אלא שהמעבר ממערכות "ממוקדות-משימה" למערכות מורכבות, בהן נדרש איזון רגיש ודינאמי בין העיסוק במשימות לעיסוק באנשים, מחייב חוכמה (ויש שיגידו "אינטליגנציה") מסוג אחר – בה יש פחות נצחונות בנוקאאוט, ויותר הצלחות משותפות.

תגים: , , ,

תגובה אחת to “דיכטר, בר-לב ופטיש קבלת ההחלטות: כשהצדק מנצח בנוקאאוט את החוכמה”

  1. מייק Says:

    מה שמפליא אותי בכל ההתנהלות של דיכטר, ולא רק בפרשייה הזו, היא העובדה שאין לו קו ברור (כמעט וכתבתי קו ברלב). הוא ניהל מערכת מורכבת לא פחות בתפקידו הקודם; אמנם כזו שחשופה פחות לעין הציבור, אבל לא פשוטה לניהול והובלה. אך, מאז שחדר לפוליטיקה שלנו הוא מתנהל בה כמו נטע זר, מדבר בפומפוזיות, מקיף עצמו באנשים בינוניים ואחרי כל זה מגיעה פרשת ברלב. מוזר !!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: