אריק זאבי כמשל: הצד המנטאלי של הכניסה לזירה

עצוב לראות את אריק זאבי מפסיד בקרב, עצוב עוד יותר לראות אותו כל-כך עצוב, ועצוב מכל להבין שיש כאן כשל מערכתי באופן ההכנה שלו לרגע קריטי נוסף בקריירה הספורטיבית שלו.

אי-אפשר לקחת מזאבי את ההישגים יוצאי הדופן שלו, את אישיותו הכובשת, את ההתמודדות הקשה עם פציעה מורכבת, ומעל הכל – את הכנות הרבה בראיון איתו מיד לאחר ההדחה, בו הוא אומר:
 "אני בעיקר מאוכזב מעצמי… אני לא עבדתי טוב… לא היה לי את הרצח בעיניים שצריך להיות… כמה ימים אני כזה – טיפה כבוי… היו רגעים שהרגשתי טוב ורציתי להתחרות, והיו רגעים שהרגשתי קצת כבוי… … כדי לנצח כאלה קרבות צריך לבוא עם משהו מבפנים, עם חייתיות כזו ולא היתה לי אותה. קשה לי להסביר למה. היתה טיפה אדישות. אני מסתכל ורואה שהוא מוביל וזה לא מעצבן אותי… ככה אי אפשר לנצח. אני יכול להרגיש שמבחינה פיזית הייתי מוכן פיקס… די מצחיק להגיד את זה כי בשורה התחתונה זו התחרות הכי גרועה שהיתה לי בחיים – לא נכנסתי לשום תרגיל כמעט, לא הייתי טוב… … מבחינה פיזית אני טוב… – מוזר שזה לא בא לידי ביטוי… לא הייתי מי שאני בדרך כלל… ככה אי אפשר לנצח".

יש לומר מיד: באולימפיאדה, כמו בזירות אחרות, יש הרבה משתתפים ומעט מאד מנצחים. מכיוון שכך הרי שהמבחן הנכון, לטעמי, אינו בהכרח הניצחון בקרב והזכייה במדליה אלא מתמקד במיצוי הפוטנציאל האישי – האם אכן הגעת ברגע הנכון למיטבך?

מעניין לבחון את הפער בין קבוצת השחיינים (אשר שברו בזה אחר זה את שיאיהם האישיים ואת השיאים הישראליים), לבין אריק זאבי אשר לדבריו לא היה מי שהוא אמור להיות ברגע האמת – חד, בטוח בעצמו, לוחמני וממוקד במשימה

יתירה מזו: מבט ממוקד בסרטי הקרבות מגלה כי זאבי אינו מצליח להתאושש ולחזור לעצמו לקראת הקרב הבא, ולהיפך – הוא גורר אחריו "שיחות ופרשנויות" ביקורתיות ובלתי מעצימות אשר רק הופכות אותו לחסר בטחון וכבוי עוד יותר. למרבית ההפתעה יש כאן כשל טוטאלי ביכולת ההתאוששות (Recovery) – אשר אמורה להיות אחת המיומנויות החזקות של זאבי ושל הצוות המקצועי המלווה אותו.

על רקע זה מתחדד עוד יותר הפער בין ההכנה הפיזית לבין ההכנה המנטאלית – שני תחומים המשתלבים זה בזה ואמורים להיפגש בשיאם ברגע האמת. זה נכון בחיים השוטפים ונכון עוד יותר כאשר מדובר באירועים כמו האולימפיאדה ואירועים אחרים הכרוכים בתוצאות דרמטיות והכנות ארוכות. האם היינו מוכנים שמנתח הלב שלנו, הדי.ג'יי בחתונה או צוות מעבורת החלל יגיעו למשימה כשהם "כבויים ואדישים"?

איני מתיימר להכיר מקרוב את המציאות בה פועל זאבי, אך כצופה מהצד נראה כי רבים מהסימפטומים היו כתובים בגדול על הקיר (תזכורת: "כבר כמה ימים אני כזה…") אך משום מה לא זכו לטיפול נכון. למה? אני משאיר את התשובות לאנשי הועד האולימפי ולצוות המקצועי אשר מלווה את זאבי.

ואם ניקח את זה לחיים האמיתיים, ברמה האישית וברמת הצוות והארגון – 
ידע ומיומנות מקצועית גבוהה הינם תנאי הכרחי אך בלתי מספק. כדי לעמוד בהצלחה בזירות חסרות הרחמים בהן אנו ואנשינו מתכתשים מדי יום כדאי שנכיר וניישם גם מתודולוגיות וכלים המסייעים להכנה מנטאלית נכונה, כמו גם להתאוששות מהירה בעת הצורך.

האם אתם מוכנים לסיבוב הבא?

2 תגובות to “אריק זאבי כמשל: הצד המנטאלי של הכניסה לזירה”

  1. יגאל חמיש Says:

    יפה. אבל, בכל זאת, לא יזיק להביט גם אל ימים אחרים.
    הנה, כתבתי על זה כאן: http://www.notes.co.il/yigal/5982.asp
    סוף שבוע שקט

  2. Idan Bchor Says:

    יגאל, תודה על ההפנייה לפוסט המעניין.

    יש לי טונות של הערכה לאריק זאבי, וכאמור אני סבור שהכשל אינו אישי אלא מערכתי. כדאי לשים לב לראיון בוידאו המשולב בכתבה אליה מופיע לינק בפוסט. כאשר זאבי אומר ביושר וכנות: כבר כמה ימים אני כזה – טיפה כבוי… אני מצפה מהמערכת המקצועית לזהות ולטפל בזה נכון ובזמן.

    כייף גדול לנצח, אך לגיטימי גם להפסיד. כל זה אינו סותר את הדרישה של "להיות במיטבך ברגע האמת" – שנכונה לכל מי ששם את המקצוענות כערך וכדרך בחייו. אני בטוח כי הצוות של זאבי עתיר כוונות טובות, אך בפועל נראה כי הוא לא עמד במשימה של להביא אותו מוכן לרגע הזה, וחבל שכך.

    וכאמור, המבט האולימפי הוא הזדמנות להזכיר לכולנו שוב ושוב את ההכנה המנטאלית החיונית לקראת "רגעי האמת" הקטנים בחיינו כאן ועכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: