חדשנות זה לא (רק) משחק: סיפור ההצלחה של נינטנדו

החיבור בין עולם החדשנות לעולם היצירתיות, מעלה פעמים רבות אסוציאציות של עולם הילדים – מקום בו העזנו לשחק, לגלות דברים חדשים ולהיות יצירתיים יותר. כאשר חדרו משחקי המחשב לעולמנו, אי-שם בשלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת, היתה נינטנדו אחת החברות המובילות, אם לא החזקה ביותר בתחום.

השנים שחלפו טרפו גם את חוקי המשחק של עולם המשחקים, נינטנדו נותרה כזכרון חביב ואת הובלת השוק תפסו מותגים חדשים של חברות ענק, ובראשם Sony PlayStation ומתחרהו המרכזי Microsoft O-Box. במהלך השנים האחרונות, ובמקביל להתפתחות הטכנולוגית המהירה, הלכו המשחקים והשתכללו ואיתם גם השחקנים – אשר חלק מהם הפכו ל-"גיימרים" המשקיעים שעות רבות באימונים ומשחקים וכסף רב (בדרך כלל של ההורים…) בשיכלול היכולות והכלים שבידיהם.

כמעט משום מקום, חזרה והופיעה לפתע נינטנדו בזירה, כשהיא מצויידת בתפיסת עולם חדשנית ופורצת דרך ובמוצרים ייחודיים אשר עוצבו תחת תפיסה זו – והופכת בשנתיים האחרונות לאחת החברות המצליחות והמרתקות ביותר בעולם.

על מה, בעצם, מדובר?
אם עדיין לא פגשתם את ה-Wii של נינטנדו, צפו בסירטון החביב הזה, שימו לב למגוון הטיפוסים הנהנים מהמשחק ולמשחקים עצמם – ותבינו מיד…

אוקיינוס כחול – מתיאוריה להצלחה פנומנאלית על המגרש
מיטיבי הלכת יוכלו לזהות מיד את מרכיבי ההצלחה הקלאסיים של אסטרטגיית האוקיינוס הכחול, שבמרכזה 3 מטרות-על: יצירת נישות שוק חדשות, קהלי לקוחות חדשים, והכי חשוב – רווחיות חדשה.
אלא שנינטנדו לא מסתפקת בסיסמאות ובכותרות אלא עושה שימוש חכם ומרשים במגוון הכלים הפרקטיים אותה מציעה האסטרטגייה, וביניהם:

עיצוב מחודש של התרשים האסטרטגי – נינטנדו מפרקת את מפת "גורמי הערך" ומרכיבה אותה מחדש תוך שימוש ב-4 הכלים אותם מציעה האסטרטגייה: היא מצמצמת ואף מבטלת חלק מגורמי הערך הקלאסיים, ומנגד מרחיבה ואף יוצרת גורמים חדשים – באופן היוצר עבורה חדשנות ערך (Value Innovation) גבוהה וקשה לחיקוי מיידי, שבמרכזה היכולת לתנועה חופשית של השחקן (Motion control) ומגוון אפשרויות היישום על-ידי הקהל הרחב (Large public), מכל הגילאים. עוד ניתוח של ההצלחה של Wii תחת משקפי "התרשים האסטרטגי" תוכלו למצוא כאן.

מיקוד ב-"לא-לקוחות" (Non-Customers) – נינטנדו, באופן פקחי ומפוכח, אינה מנסה להילחם על קהל "הגיימרים" של מתחרותיה, כי אם יוצרת לעצמה קהלים חדשים – אשר מחפשים משחקים המתאימים להם, אינם מותנים ברמת מיומנות גבוהה, ואף מאפשרים חיבור חברתי ומשפחתי (אם עדיין לא צפיתם בסרטון שהוזכר מעלה – זה הזמן).

מיקסום הנתיבים להצלחה – נינטנדו עושה שימוש וירטואוזי בכל 6 הנתיבים אותם מציעה אסטרטגיית האוקיינוס הכחול (תאור מפורט שלהם, כמו גם סקירה של האסטרטגייה כולה, תוכלו למצוא כאן) – ובדומה לחברת Apple מגלה יכולת נדירה בזיהוי מגמות שוק והפיכתן להזדמנויות עסקיות חדשות:
לא מכבר היא השיקה את Wii FIT שמאפשר לכל אחד מאיתנו לשפר את הכושר והגמישות באופן נגיש ומהנה, וממש בימים אלה היא כובשת בסערה קהלים חדשים בזכות סידרת מוצרי Nintendo DS המציעים "אימון למוח" – תחום המסתמן כיום בלהיט המאט ומונע תופעות דמנטיות כמו בילבול ואיבוד זכרון, ואף מתיימר למנוע מחלות כמו אלצהיימר ודומותיה.

 רווחיות חדשה – משחקים זה לעיתים עסק רציני, ואת התוצאות העסקיות המרשימות של נינטנדו ניתן לראות כבר מרגע ההשקה לפני כשנתיים (למשל כאן), ועד עצם הזמן הזה.

המלצה חמה: Stay Tuned
למיטיבי הלכת מומלץ לעקוב אחרי החברה הישנה-חדשה הזו, אשר מסתמנת, לצד Apple, כסמן הימני של עולם החדשנות בכלל ושל עולם האנטרטיימנט האישי, המשפחתי והקבוצתי.

תגים: , ,

3 תגובות to “חדשנות זה לא (רק) משחק: סיפור ההצלחה של נינטנדו”

  1. מייק Says:

    בגיליון האחרון של "טיים" מגזין יש כתבה על מנכ"ל נינטנדו, שיגרו מיאמוטו, שבסך-הכל רצה להיות מפעיל בובות ומריונטות והיום עושה את זה לאנשיו בחברה. סגנון ניהולי "עצבני", תובעני כיאה לתרבות היפנית הקלאסית יחד עם דרישה ליצירתיות אינסופית.

  2. Idan Bchor Says:

    אהלן מייק, וברוך שובך לשכונה…
    הערתך מעניינת ורלוונטית, גם אם הבלוג הזה אינו מתיימר לעסוק בתיקון העולם…
    אין זה חדש כי החלק מההצלחות המרשימות של ארגונים הן על-גבם (כמשמעו) של אנשיהם, והאולימפיאדה שבפתח תאפשר לנו עוד מחשבות רבות גם על זה (ראה הרמה להנחתה תחת הכותרת "מבט מלוכסן על תהליכי ניהול" – 4 פוסטים דרומה מכאן).
    את הגיבורים המקומיים בתחומים האלה (הצלחה חיצונית + קלגסות פנימית) דומני שאתה מכיר טוב ממני…

  3. Zvika Roll Says:

    אכן ה- come back שלה מרשים. עדין לא מרשים כמו זה של אפל, אבל בהחלט יכול ללמד אותנו משהו על נחישות, התמדה, וכמובן…כוחה של חדשנות. בהמשך למייק, קראתי לא מזמן כתבה על סטיב ג'ובס כמנהל, וגם הוא תואר שם כאדם תובעני, קפריזי, אגומניאק לא קטן שדורש ציות, משמעת ויחסי האנוש שלא לא ממש נעימים. זה אומר משהו על ניהול?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: