גל עכור בשלולית ה-קואוצי'נג המקומית

כבר זמן רב שאני וכמה מידידי ממתינים לראות מי יהיה זה שינעץ את הסיכה בבועת ה-קואוצ'ינג המקומית, אשר התנפחה במהלך השנים האחרונות למימדים בלתי סבירים בעליל.

חיכינו, והנה זה בא: סידרת כתבות ב"דה מרקר" תחת הכותרת המתחכמת "לא מה שחשבתם" וכתבת שער במוסף השבת של ידיעות אחרונות תחת הכותרת "היסטוריה של א-ל-י-מ-ו-ת" חושפות לאומה טפח מהחצר האחורית של אלון גל, מי שמנסה בחודשים האחרונים למתג את עצמו כ-"קואוצ'ר של המדינה" (כך במקור) ומבטא, אם יורשה לי, חלק נכבד מהרעות החולות הנספחות לתחום זה במקומותינו.

בעוד הכתבות בדה מרקר הינן מהסוג העוין מלכתחילה, ומעמתות את גל עם פערים בלתי סבירים בין "קורות חייו" הרשמיים לבין המציאות בשטח, הרי שהכתבה בידיעות אחרונות נראית ככתבה מוזמנת ומתוזמנת היטב:
בסידרת מפגשים עם אמירה לם מספר לה גל על ילדותו הקשה לצד אחיו הנרקומן, נערותו העבריינית והאלימה, ובגרותו הזועמת והאלימה לא פחות.
"כמות האנשים שחטפו ממני אגרופים וסטירות על לא עוול בכפם יכולה למלא אולם כדורסל" הוא מספר לה מיוזמתו ומרצונו החופשי, רגע לפני שהסיפור קורע הלב מגיע לנקודת המפנה ההכרחית – בה פגש את אשתו הנוכחית (כך בכיתוב לתמונה בעיתון), ומאז הם מנהלים יחדיו את חברת תות תקשורת שבבעלותם וחיים באושר ובעושר…

מה הופך נער חסר גבולות וגבר זועם ואלים ממדריך שחייה וסוכן ביטוח ל"מאמן-על" המתיימר לגעת, באופן ישיר או עקיף, בחייהם של אלפי אנשים? 
נראה כי לם אינה מעונינת להקשות על המרואיין והיא מביאה את סיפורו כפי שהוא מוצג לה (בפורמט המוכר עד זרא לקוראי המוסף – "איזה חרא / שיכור / מסומם / שרלילה הייתי פעם.. ואיך השתניתי בדיוק עכשיו לקראת הקמפיין / הפסטיגל / הסרט / הספר / הדיסק החדש שלי"), למעט אמירה אישית קטנה החבויה בתחילת הכתבה (ציטוט): "לפגישה ביננו הוא מגיע נחוש לשים הכל על השולחן. אבל השאלה האם הוא מגלה הכל נשארת פתוחה". כתבה, ולא הוסיפה.

"זה מקרה קלאסי של אנשים ללא גבולות" מסביר לי צ', ידידי הפסיכולוג שעוקב בסלידה ובדאגה רבה אחרי סידרת הטלוויזיה "משפחה חורגת" אותה מוביל גל, ובה הוא "מאמן" משפחות הנמצאות על סף קריסה כלכלית.
"אלון גל מרשה לעצמו לנהל ברגל גסה ובאופן פומבי 'התערבויות' שאנשי מקצוע מנוסים מתלבטים רבות לפני שהם מבצעים אותן עם מטופליהם בחדרי חדרים. יש הבדל משמעותי בין 'אימון אישי לתוצאות' לבין כניסה וולגארית וחסרת אחריות לעולמות בהם הציר המרכזי הוא יחסי זוגיות ויחסי הורים-ילדים. מה למדריך השחייה ולעולמות אלה?".

אלא שאלון גל הוא רק דוגמה, קיצונית ככל שתהיה, לחוסר הגבולות המאפיין את עולם האימון המקומי.

חוסר גבולות (1): נפלאות (חוסר) הפרופסיה

עולם האימון (סליחה, Coaching), אינו חדש. ישנם תחומים, כמו עולם הספורט, בהם המושג "מאמן" ידוע ומקובל מזה שנים רבות, וישנם תחומים בהם החליף תואר "המאמן" האופנתי את מי שהוגדר עד לא מכבר כיועץ, חונך, מדריך וכדומה.
המשותף לכולם הוא ליווי של אנשים וקבוצות בדרך לתוצאות והישגים – כל אחד בתחומי עיסוקו – תוך שילוב הכרחי של שני עולמות "פרופסיונליים": הכרות טובה עם עולם התוכן הרלוונטי (כדורגל, מוסיקה, מדעים, טיסה, ניתוחים כירורגיים, עריכת דין, ניהול, כלכלה..) בצד הכשרה ראויה ונסיון בעולם האימון כפרופסיה (כלים ותהליכים לעבודה עם אנשים וקבוצות).
בתחומים מסויימים (ספורט, טיסה, פסיכולוגיה ועוד) הנושא ממוסד לחלוטין ודורש הסמכה ורשיון המוענק ע"י גופים רלוונטיים, ובתחומים אחרים הוא מבוסס על "הסמכות פנימיות" הנשענות על ותק ונסיון מקצועי.

עולם הקואוצי'נג (בעיקר במהדורתו המקומית והעילגת, בה הפך ה-Coach ל-קואוצ'ר…), מנסה לחולל קסמים ולהכשיר אנשים כ-"מאמנים טוטאליים" ללא כל קשר לפרופסיה מקצועית כלשהי.
שנאמר: "מאמן תהיה לנו…".

מאמן למה – לפיתוח עסקים? לניהול ארגונים? לכדורגל? לכלכלת המשפחה? לזוגיות? להורות? האם יש לך נסיון, הכשרה והבנה כלשהי בתחום המקצועי בו אתה מתיימר לאמן?
את התשובה לשאלות קנטרניות אלו נוטים חסידי הקואוצ'ינג המקומיים לפתור בתגובה הנשענת על הגישה לפיה "הכל נמצא בידיו של הלקוח-המתאמן… תפקידנו רק לסייע לו לגלות, להבהיר ולהעצים את היכולות החבויות בו..".
נאמנים לגישה זו מתמחים המאמנים החדשים בשאלות בסגנון: מה החזון שלך? האם אתה מאושר / מוגשם / מבטא את עצמך? היכן תרצה להיות בעוד X שנים? מה יבטא את ההצלחה? מה, לדעתך, אתה צריך לעשות? מי יוכל לסייע לך? מתי זה יקרה?…

במילים קצרות מהז'רגון הייעוצי הקלאסי:
"בהירות" + "מבנה למימוש" + "ניהול אנרגיה".
והיכן הפרופסיה המקצועית? היכן ההבנה וההנחייה מה ואיך לעשות ברגע האמת – איך בועטים מנקודת ה- 11, איך מבצעים נחיתת חירום, איך בונים קמפיין שיווקי, איך מנהלים צוות…

חוסר גבולות (2): השילוש הקדוש – שרלטנות, תאוות כוח ותאוות בצע

דומה שעולם האימון, הנקשר בתקשורת המקומית ל"הצלחה מהירה + כסף גדול" מהווה עבור רבים הזדמנות נדירה להגשמת פנטזיה משולשת:  
גם לשלוט ולהשפיע על אנשים (שימו לב לעלייה המטאורית בפופולריות של הפסיכולוגיה האישית והקבוצתית בשנים האחרונות), גם לעשות מזה בוכטות של כסף (אלון גל מגיע למשפחה הקורסת כשהוא רכוב על ג'יפ חדש, הישר מהוילה בזכרון יעקב), וכל זה בקורס אחד ותוך פחות משנה…
העתיד – רגע אחרי קבלת תואר הקואוצ'ר – אכן נשמע מצוין לכל מי שמאס בחיינו הסיזיפיים כאן ועכשיו.

אלא שבדומה לתחום הגישור, אשר כיכב כאן לפני כמה שנים, כך גם בעולם האימון – גילו מיטיבי הלכת תוך זמן קצר כי העתיד אינו טמון בעבודת האימון הסיזיפית והיום-יומית כי אם בהגשמת החלום עבור אחרים.
וכך, לצד קומץ קטן של אנשי מקצוע בעלי ידע ואינטגריטי אישי ומקצועי כמו יורם גורדון (CoachMe), נטאלי בן-דוד (Emotion), ראובן כ"ץ ועוד כמה צדיקים וצדיקות, קמים להם עשרות מומחים מטעם עצמם המתמחים בעיקר בשיווק אגרסיבי המתבסס על מצגי שוא + "כריזמה אישית".

היזהרו מעצי הבאובב, נזירים עם פרארי בליסינג, מכופפי בננות, תותים מפוקפקים וגלים מסוכנים.

11 תגובות to “גל עכור בשלולית ה-קואוצי'נג המקומית”

  1. יגאל חמיש Says:

    חד, נוקב ובעיקר מלמד, תודה לך.
    חג חנוכה שמח

  2. Zvika Roll Says:

    נראה שהפעם באמת מישהו הצליח להוציא אותך משלוותך…
    כרגיל כתוב מצוין. לא שלא ידענו אבל צריך לעצור את העגלה המסוכנת הזו כשעוד אפשר. היכולת של אנשים חסרי הכשרה והשכלה מתאימה לחדור לחיי אנשים אחרים בעוצמות כאלה צריך לעורר דאגה בלב כולנו. יש מאמנים ראויים ומקצועיים בעלי הכשרה אקדמית הולמת בתחומי מדעי ההתנהגות. אבל קורס תקשורת במסגרת קיקיונית? למה זה בדיוק מכשיר אותך?
    מי שלא רצה את ה- IM בחצר האחורית מקבל עכשיו את הגרסה הקואצ'ית בטלביזיה שלו בפריים טיים.
    מצד שני, כמו שאתי כתבה, משיחי שקר הם לא המצאה חדשה.

  3. benziv Says:

    מה שעצוב, שהם פתרון אנושי, משיחי השקר האלה… ועוד יהיו לנו כהנה וכהנה. אני מחכה לרגע שהם יגיעו בהמוניהם לחינוך.. מה שכבר דפוק ממילא, יכול להידפק עוד קצת, לא?

  4. יורם דובובסקי Says:

    מילים חדות.
    כל המוסיף גורע!
    ובהקשר לנשוא הכתבה: צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים.

  5. Kobi Magnezi Says:

    אני לא מסכים עם היחס המזלזל לתחום ה- Coaching שלדעתי תורם ועוזר
    רבות להרבה אנשים בהתפתחות ובהתקדמות,
    אבל אני בהחלט מסכים לגבי ההתייחסות לאלון גל, שלטעמי
    לא עוסק כלל באימון אלא בשואו ביז וכיאה לשואו ביז הוא יותר משווק
    מאשר באמת מקצועי – עובדה האנשים שאותם הוא בוחר לאמן בתוכנית

    כתבה נוספת שפורסמה בדה מארקר היום לגבי אלון והקורות חיים שלו:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=930888&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

  6. Idan Bchor Says:

    תודה לכל המגיבים, כאן ובערוצים האחרים.

    זו ההזדמנות לעשות קצת סדר:

    א. אין לי דבר נגד עולם האימון (Coaching למי שחייב להתבשם בניחוחות העולם הגדול) ולהיפך – אני מכיר את התחום הזה למעלה מ- 40 שנים: החל ממאמן השחייה שהטמיע בי את המבט המשולב לקצה המסלול המיידי ולטווח הארוך, דרך מאמני הצבאיים שדרכם הבנתי את הקשר בין מיומנות, אמון ואימון אינסופי, המשך בנערותי ואהובותי שאימנו אותי בנושאים שמקומם לא כאן, אנשי "הפורום" והקואוצ'ינג למיניהם מהם למדתי רבות על עולמותיהם של המאמן והמתאמן, שפע היועצים ואנשי המקצוע עימם אני מתלבט, מסתלבט ומחרטט ביחד ולחוד, ועד כמה עשרות אנשים אותם ליויותי ו/או אני מלווה עד עם היום הזה בכובעים שונים שהאימון הוא אחד מהם.
    כך שדומני שאני מכיר היטב את התועלת הרבה שניתן להפיק, ולצידה גם את שפע החרטות (בשווא ובקמץ) והנזקים המופיעים כאשר מתחילים לזייף…

    ב. אלון גל אינו עומד בשום סטנדרט מצוי של מאמן: לא הכשרה אקדמית ו/או פרקטית ראוייה, לא גישה ראויה, לא כלים ראויים ובעיקר – לא גבולות. וכפי שכתבתי מעלה – כאשר כריזמה + דרייב "לנצח את העולם" מתחברים לתאוות כוח + תאוות בצע + "חוסר גבולות" אנו מקבלים את הפרופיל הקלאסי של מי שמופיעים כמלאכי שרת בחייהם של אחרים, עד רגע האמת בו הופכים חייהם של אלה לגיהנום.

    הכתבה מדה-מרקר שהביא קובי למעלה אינה מהיום – היא בת למעלה מחודש, והיא אחד המוקדים אשר הציתו את שדה הקוצים ההולך ומתפשט כרגע.

    אבל כשאין גבולות, אין גבולות – אחרי שמיצה את הפוטנציאל במוספי "ידיעות אחרונות" עובר גל לקבוצת "מעריב", ונכון להיום הוא מופיע על השער של שבועון "רייטינג", בתפקיד הקדוש המעונה שהתקשורת רודפת אחריו…
    צריך לראות כדי להאמין: הקרחת והפרצוף המוכר, עם קצת עצב בעיניים + יד עליה כתוב "די!!!". לו אני המאמן (סליחה, הקואוצ'ר…) הייתי מורה לו לעמוד בדיוק מול השער הזה 10 פעמים ביום ל-15 דקות בכל פעם – עד שהאסימון יפול…

    ג. אני אכן חושב שעולם הקואוצ'ינג המקומי יצא לחלוטין מכל פרופורציה הגיונית, והוא יוצר עיסה אחת המורכבת מכמה אנשים טובים ומוכשרים שעושים מלאכתם נאמנה ולצידם מאות חרטטנים, שרלטנים וסתם מחפשי זהב שנקלעו לביצה הזו.

    ד. כך גם בנושא בתי הספר והקורסים המופיעים תחת כל עץ רענן: יש כמה מסגרות ראויות ולצידן שפע קשקושים וחירטוטים. לצערנו כולם מדברים באותה שפה ונשמעים אותו דבר, כך שמה שנשאר למתעניין הוא לבחון היטב את הפער בין חלון הראווה לבין החצר האחורית בה מתנהלים החיים האמיתיים, ולקוות לטוב.

    ה. אז מה עושים?
    יש מי שמאמינים שהאבולוציה הטבעית תעשה את שלה, תכחיד את מה שאינו ראוי ותותיר את "הטובים", ולעומתם יש מי שמזכירים לנו שיבלית, חולדות וג'וקים הם הצמחים והחיות העמידות ביותר ביקום…

    ו. ומכיוון שכך – יש כמה ארגונים (איפ"א, איק"א ושאר ר"ת) המנסים להפוך את עצמם לאוטוריטה מקצועית בעלת סמכות והסמכה. וכרגיל – כשהיהודים נלחמים ביניהם, השמחה רבה.

    לאן זה ילך ולאן זה יגיע? ימים יגידו.

  7. אילן אביב Says:

    שלום עידן.
    הגעתי לפוסט זה בעקבות הפניה של מכר חדש, יגאל חמיש. מצאתי את עצמי קורא בתענוג את הפוסט, ומזדהה עם כל מילה. למען האמת, אני בצידו השני של המתרס: חיפשתי מישהו שאוכל לעיתים להתיעץ עימו, שיוכל להאיר את המשך הדרך ולפזר קצת מהערפל. שאוכל לבחור יותר נכון. וכשהגננת של בני החלה ללמוד "אימון" ובקשה "להתאמן" עלי, ואח"כ גם הבחור מהמשתלה הציע לי הצעה דומה, מצאתי את עצמי קצת "נסגר" ומביט על עולם התוכן הזה, אימון, בקצת – זילות. יש אנשים שהייתי משלם הון קטן בכדי לקבל עצתם, או לאכול עימם ארוחת בוקר. אבל לא תמצא שם את הגננת. ושאהיה ברור – היא אדם נפלא עם המון סבלנות. אבל אני צריך מישהו שמבין את עולם המושגים שלי, שהתחבט בבעיות דומות והצליח לעבור את הרוביקון. והצליח בכלל.
    התחושה שלי שעולם האימון כיום דומה למשחק הפרמידה, מקיים את עצמו בתוך גבולות המשחק שלו, וכל "מאמן" מאמן את חבריו הוא.
    אישית אני מעדיף את המילה המסורתית "יועץ". כי הוא חכם, כי הוא זמין, כי תחום הידע שלו דק וארוך, כי יש לי אחד כזה לכל סוג של בעיות, ואין לי בעיה לשמוע את דעתו ולזרוק אותה לפח. או להשתמש.
    אז בתור "יוזר" קלאסי, אהבתי את הנוקבות וההבנה, וחושב שתחום ה coaching ידעך ממש מעבר לפינה, כשהפרמידה תמצה את עצמה. אולי, הטייקונים ישרדו. חבולים.
    חבל.
    שוב – תודות.
    אילן אביב

  8. Idan Bchor Says:

    לאילן – תודה על הדברים.
    מנחם ומשמח לשמוע שיש גם לקוחות ("יוזרים" נשמע לי הרבה יותר טוב מ"נועצים"…) שמאסו בחירטוטים ומבינים את מגבלותיו הרבות של עולם "האימון" המקומי ובכלל. אני מסכים לגמרי עם הגדרת "הפירמידה" – לא במקרה מוקמים בתי ספר שחלקם הופך תוך 30 שניות ל"אגף המכירות" של החברה (ראה את הכתבות על חממת התותים…).
    ברור לי גם שזה ידעך תוך שנים ספורות (בדיוק כמו עולם "הגישור" לפני עשור), השאלה היא עם כמה נזקים נישאר ומה ידרש כדי לתקן אותם.

    ועוד משהו קטן –
    הצצתי באתר שלך (http://www.far-dream.info/heb/home.html) ונדלקתי.

    בהצלחה ובשמחות,
    עידן

  9. כייף התקווה הטובה: שלח ודרוקר מול אג’ל, העצב מול האושר, תקוות מול אשליות, שיווק רשתי מול פירמידות, הכנסה פסיבית מול אקטיבית, המטיף מול הקוא Says:

    […] לגבי עולם הקואוצ'ינג המקומי ונפלאותיו כבר הבעתי כאן ובמסגרות רבות אחרות, כאשר עצם השימוש במושג קואוצ'ר […]

  10. עמוס Says:

    צהריים טובים,

    לכל המגיבים: אז האם כדאי ללמוד את המקצוע?
    ואם כן אז באיזה מוסד?

    האם אכן הכל חרטה?

  11. אימון להגשמה עצמית Says:

    […] מאמר מעניין וביקורתי בנושא אימון כאן […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: