רגעים קטנים של נחת רוח, או: כרוב ממולא ואומנות השיווק

חום יולי-אוגוסט. ירושלים. משמאל נמצא איזור ההיי-טק של הר חוצבים. אלא שאני פונה ימינה. התמונה מתחלפת לשחור לבן: מאות "דוסים" בדרך מכאן לשם. אני חונה, כרגיל, ליד פח האשפה הענק הניצב ליד "בית ישראל" ומביט בלוח המודעות: פרסומים של סלקום ואורנג' למגזר החרדי, כמה פאשקווילים בעד ונגד ענינים שונים שברומו של עולם, וגם מודעה גדולה וצבעונית המבשרת על הגרלת פרסים בין התורמים לקרן צדקה כלשהי. הכל שונה, הכל דומה.

מדרגות רחבות מטפסות למרכז הקהילתי "נווה חמד". דלפק קבלה, מסדרון עם לוח מודעות עמוס בפעילויות, מטבחון, חדר ספרייה שהוא גם חדר המזכירות שהוא גם חדר המנהלת, ולצידו אולם קטן שבו מתקיימות הפעילויות עצמן. במרכז החדר שישה שולחנות מחוברים, אשר יוצרים "שולחן ישיבות" גדול וסביבו 16 נשים חרדיות.
הרב דויטש יושב מעט בצד ומוודא שהכל מבוצע כהלכה.

מה אני עושה פה?

זהו המפגש האחרון של קורס "שיווק חברתי – קהילתי" שאני מעביר עבור המדור לחינוך ונוער חרדי בעיריית ירושליים, ומשתתפות בו רכזות חברתיות של מרכזים קהילתיים הפזורים בשכונות החרדיות בעיר. מזה כחודשיים שאנו נפגשים בכל יום חמישי בבוקר ועוסקים בענייני שיווק ופרסום: החל ממושגי יסוד, דרך איפיון ומיפוי קהלי יעד, פיתוח שווקים ומוצרים חדשים, עקרונות לניסוח ועיצוב קרייאייטיבי ואפקטיבי, ניהול תקשורת שיווקית, גיוס משאבים ושיתופי פעולה, פרזנטציה ושיווק עצמי, יחסי ציבור ועוד…

בשנים האחרונות מגלים יותר ויותר ארגונים חברתיים וקהילתיים כי עולם השיווק אינו "מחוץ לתחום" עבורם, ואף ליהפך מזה: תהליכי ההפרטה וקיצוצי התקציב מחייבים ארגונים אלה, אשר היו מורגלים בעבר לתיקצוב וסיבסוד, להשיג לעמם תקציבים ומקורות הכנסה עצמאיים ובלתי תלויים.
מי שלא נערך נכון למציאות החדשה מוצא את עצמו ללא משאבים נאותים וללא יכולת למלא את שליחותו, חשובה ככל שתהיה.

אישית, אני מאד אוהב לעבוד עם ארגונים אלה.
נכון, הם משלמים בשקלים את מה שעולם ההיי-טק משלם לי בדולרים, אבל הם מלאים באנשים טובים, עושים מעשים טובים, והדבר החשוב מכל, מנקודת המבט הייעוצית: הם פחות מפונקים מחבריהם במגזרים העסקיים והממלכתיים, הם מבינים את הצורך האקוטי בשינוי התפיסות וההרגלים הקיימים כדי להמשיך "לשרוד" ולהצליח, והם מוכנים להרתם למשימה ולעבור את המהמורות והחתחתים הרבים הנמצאים בדרך להצלחה.

נחזור למפגש המסכם.
המשתתפות מציגות לקבוצה פרוייקטים שהכינו, ואני שמח להבחין ביישום של הנושאים בהם עסקנו בקורס, הן במהלך ההצגה עצמה והן בהערות ובהארות החכמות שכל אחת מהן מקבלת מחברותיה לקבוצה.
כשאני מציע שנצא להפסקה ואחריה נסכם את הקורס, מבקשת אסתר שנחכה דקה – יוצאת מהחדר וחוזרת עם צלחות, מזלגות וסיר שמתוכו היא מניחה בפני כל משתתפת כרוב ממולא ריחני ומהביל.
מה זה? אני שואל אותה.
"זה הדבר הכי חשוב שלמדתי בקורס" היא עונה, "אבל אני אספר לכם על זה אחרי ההפסקה. בתיאבון".
לך תדע אילו הפתעות אנשים מכינים לך, אני חושב לעצמי וטועם מהכרוב.
הוא פשוט מצוין.

אחרי ההפסקה אנחנו ניגשים לסיכומים: איפה היינו ומה עשינו, מה ראינו ולמדנו, והכי חשוב – מה ואיך כדאי שנעשה בהמשך.
יותר מכל דבר אחר, אני שמח להבחין בטרנספורמציה ובמקום החדש בו נמצאות המשתתפות, ב- 3 היבטים שמשלימים זה את זה:
א. המעבר מפעילות המבוססת על "מיסכנות ורחמים" לפעילות המבוססת על מקצוענות, גאווה וערך עצמי – ברמה האישית של הרכזות וברמת המרכזים הקהילתיים עצמם.
ב. מפעילויות "שבלוניות" ובעלות אופי "מגיב" לפעילות יצירתית ויוזמת – אשר יוצרת "אנרגיה" חדשה ומוסיפה תחושה של ערך ובטחון.
ג. "כל אחד הוא נר קטן… וכולנו אור איתן" – הבנת העוצמה המשותפת של הקבוצה והיכולת לפתח ולקדם את עצמן יחד, כלפי פנים וכלפי חוץ.

"אז מה עם הכרוב?" אני שואל את אסתר, רגע לפני הפרידה מהקבוצה.
"אתה בטח כבר שכחת" היא אומרת, "אבל בפגישה השנייה של הקורס הצגת כל מיני תחומים שיווקיים ושאלת במה אנו טובות יותר ובמה פחות. אני עניתי שאין לי מושג בשום דבר. אני אשה חרדית ואני מרכזת כבר הרבה שנים מועדון קשישים בשכונת הבוכרים. מה לי ולשיווק. אבל אז שאלת אותי מה אני יודעת לעשות מצוין, ועניתי לך: כרוב ממולא. כולן צחקו, חוץ ממך. ראשית, טענת שבישול ושיווק הם לא תחומים כל-כך שונים: צריך להכיר את "הלקוחות" ולדעת מה הם רוצים ומעדיפים, לבחור את המרכיבים הנכונים ולטפל נכון בכל אחד מהם, ובעיקר לדעת לערבב אותם נכון ולהגיש את הכל בצורה יפה ובזמן המתאים."
"שנית, ביקשת ממני שעד סוף הקורס אני אכפיל את מספר האנשים שאומרים עלי שאני מכינה כרוב מצוין. לא הבנתי מה הקשר בין כרוב לשיווק ואיך אני יכולה לעשות את זה, אבל הבטחתי לנסות…"
"מאחר ואצלנו הבטחה שנותנים בציבור היא דבר שצריך לקיים, זה לא עזב אותי כל הקורס. מה אני עושה עם זה… בשיעור האחרון, כשדיברנו על "שיווק עצמי" פתאום הבנתי: יש לי "מוצרים" טובים, וכל מה שאני צריכה לעשות הוא להיות גאה בהם, ליזום ולהציע אותם לקהל – וזה מה שעשיתי".

לך תדע אילו הפתעות אנשים מכינים לנו, אני שב ואומר לעצמי במורד המדרגות, וכמה נחת רוח ותובנות אנושיות חבויות לפעמים בכרוב ממולא.
 

5 תגובות to “רגעים קטנים של נחת רוח, או: כרוב ממולא ואומנות השיווק”

  1. Zvika Roll Says:

    למרות הפתיח הלירי (אהה…???), פוסט אנתרופולוגי ופילוסופי מרתק. אנתרופולוגי בגלל הריחות והצבעים של הקהילה החרדית שנפתחת לצוהר כל כך "חילוני" כמו שיווק, ופילוסופי בעיקר בגלל רגע הנחת בו אנחנו (מנחים, יועצים) מבינים שלפעמים הדברים שלנו נוגעים בחייהם של אחרים, ומשנים אותם.

  2. Idan Bchor Says:

    מסתבר שגם לקשוחים שביננו יש לפעמים רגעים בהם הליריות משתלטת, או לפחות באה לידי ביטוי גם בערוצים הציבוריים…
    אחד הדברים היפים, לטעמי, במפגש שלנו (מנחים, יועצים, מאמנים, יו ניים איט) עם קבוצה הוא ההזדמנות לה-ד-ד-י-ו-ת: אנחנו מביאים "תכנים", "חומרים", "כלים", "תובנות" ו"תהליכים", ומנגד יש לנו הזדמנות לפגוש ולהכיר מקרוב אנשים וקבוצות – לבחון ו"לעדכן" באמצעותם את תפיסותינו אנו, ולרכוש תובנות ומבט שונה, רחב ועשיר יותר על עצמנו ועל העולם בכלל.
    המפגש עם הציבור החרדי (שכידוע לך אינו חדש עבורי) מראה לי שוב ושוב שמאחורי הסטראוטיפ השחור-לבן יש גוונים רבים, שאת רובם אננו פוגשים ומכירים.

    ולמי שמתחיל להיות מודאג – התגובה הזו נכתבת באמצע השבת, ברקע יש את ג'והן מקלפלין ועד מעט צריך לנסוע לטיב-טעם להשלמות לקראת ההילולות שבהמשך.
    שבת שלום

  3. benziv Says:

    שמחתי לראות שכרוב ממולא יכול ליצור גאווה אצל המבשלת ואצל האוכלים, ובצדק. יש הרבה כשרונות אצל האנשים, וההתייחסות אליהם היא לעיתים לא הוגנת: הסטטוס שלהם נקבע פעמים רבות מידי רק ע"י אופנות. אם כרוב ממולא היה מקבל את המקום שהסושי מקבל היום – הכל היה נראה אחרת אצל אסתר. והאמת: אין סיבה שלא יהיו דוכני "אסתר" של כרוב ממולא בכל הארץ. בטוחה שאני ושכמותי יבואו לאכול שם. רעיון עסקי לא רע.

  4. Idan Bchor Says:

    במסגרת עולמנו הקטן והעגול, שמחתי לראות כי גם את החלטת להביא את "הכרוב הממולא" שלך (אימון, גשטאלט…) לידיעת הציבור – ואף לראות ברכה במאמצייך.

    זו מהותו של "שיווק" (לצאת לקהל ולתקשר איתו) וזה הקסם הטמון בו.

    בהצלחה

  5. benziv Says:

    אני גם יודעת להכין כרוב ממולא – שהוא ממש כרוב ממולא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: